יפה שיחתן – תפילתם
אברהם אבינו עושה השתדלות גדולה להבאת אשה ליצחק. הוא שולח את עבדו ומכוונו לאן לפנות, תוך שמציידו בכל טוב, שטר מתנה המעיד כי יצחק הוא יורשו הבלעדי. הוא מצרף מתנות לכלה המיועדת ומגדנות ומתנות לבני משפחתה. אליעזר יוצא לדרך, בשיירה עם עשרה מעבדי אדונו רכובים על גמלים. לכאורה ההצלחה בדרך! אך אברהם מלמדנו כי לא די בהתארגנות 'מושלמת', זקוקים לתפילה. ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם… הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי… אף אליעזר מתפלל להצלחת שליחותו, כפי שרמזו בלשון חז"ל יָפָה 'שִׂיחָתָן' שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת…
מבריאת העולם לימד הקב"ה את כח התפילה. אדם הראשון הכיר כי הקרקע הצמיח רק אחרי שהתפלל על הגשם, שנא' וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ… כִּי לֹא הִמְטִיר ה'… – וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וכתב רש"י 'וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים'. כך גם שגורים דברי חז"ל (יבמות סד(: 'מפני מה היו אבותינו – אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ורחל – עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפִלתן של צדיקים'.
ידועה היא תשובת רבי יוסי בן חלפתא לשאלת ה'מטרוניתא' 'מה עושה ה' מאז בריאת העולם ועד עתה?' באומרו 'הקב"ה יושב ומזווג זיווגים'. כמאמר חז"ל כי מ' יום קודם יצירת הולד מכריזים 'בת פלוני לפלוני'. עם זאת קבעו חז"ל שעל אדם להזדרז בגמר שידוכין 'שמא יקדמנו אחר'. הקשו בגמ' (מו"ק י"ח) איך בכלל שייך שאחר יקדים, הרי 'השידוך' כבר הוכרז בשמים? אלא, מתרצת הגמרא, 'שמא יקדמנו אחר – ברחמים', בתפילה! כמו כל 'גזירה' שניתן לשנותה ע"י תפילה, כך גם 'גזירה' זו משתנה בכוח התפילה. אף לאה אמנו נועדה בתחילה להינשא לעשיו הרשע, ותפילותיה ודמעותיה שינו זאת! היא כבר לא אותה 'לאה'! 'לאה החדשה' אכן זכתה להינשא ליעקב אבינו!
בדרכו לפדן ארם זכה אליעזר ל'קפיצת הדרך', מן השמים סייעוהו למהר למצוא זיווג הגון ליצחק. ומדוע לא מצינו שגם בנסיעה חזור זכו לכך? אלא, אי' בספה"ק שבצאתו התפלל אברהם אבינו, כנ"ל, אך בחזור טרם התפללו! אדרבא, כאשר יצחק אבינו יצא להתפלל, שנא' וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, והנה, אך יָצֹא יָצָא להתפלל על שידוכו (עי' כלי יקר ועוד) תיכף ומיד וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים! רבינו החת"ם סופר מפרש בדרך זו את דברי רש"י עה"פ וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים… 'גילה לו נסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו'. העבד מספר שהנסיעה חזור ארכה זמן רב, עד תפילתו של יצחק – ואז במהירות הגיעה אליו רבקה!
ילדים לומדים מהות וערך התפילה מגיל צעיר. ומאידך, הם גם תוהים בנושא 'הסתר הפנים' שלא רואים תמיד שהתפילה מתקבלת. ילד התפלל על חולה והלה שבק חיים, נפש הילד עגומה עליו. אל לנו להתעלם מדיון בנושא! כמו כן, חלילה לנו להטיח בו 'כנראה לא התפללנו מספיק' או '…מספיק בכוונה'. גישה זו הרסנית! הילד יאשים את עצמו באסון שארע, או יתכרבל בספיקות המערערות את יסודות האמונה. חשוב לנו לפתוח ולהסביר כי תפילה אינה 'כספומט' המבטיחה שכל בקשה תתקיים. הקב"ה יודע מה טוב, ולעתים דחיית התפילה היא הטובה! צדיקים אף אמרו ששום תפילה אינה הולכת לריק, אף אם אין אנו רואים את תועלתה תיכף ומיד. מי גדול מאברהם אבינו שהאריך בתפילה להצלת ערי סדום. אחרי שהקב"ה דחה את מבוקשו נאמר וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. ביטוי נדיר. ללמד שחזר לעבודת בוראו, הכנסת האורחים והפצת האמונה. אינו מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה!
למה הדבר דומה? לבן המבקש מאביו ממתק נחשק. לנגד עיני האב עומדת טובתו האמיתית של בנו, בִּרְאִיָּה בוגרת, לטווח ארוך ורחב, לכן – יתכן והאב יבחר למלא את מבוקשו מיד ויתן לו ממתק. אך יתכן שישמור לו את הממתק לשבת, או שיעכב את נתינתו עד להכנת שיעורי בית. ואולי בכלל, הילד חולה בסוכרת וכן לא יתן לו ממתק בשום פנים ואופן, וזאת טובתו והנאתו האמתיות. אב אוהב, סומכים על החלטותיו… הקב"ה אוהב, נסמוך עליו, תמיד…
כמו בגשם ובגשמיות שהקב"ה מצפה לתפילותינו, כך ברוחניות, נתפלל – אבות על בנים, ואף בנים על אבותם.
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'