כאשר הג"ר מאיר שפירא השלים את בניית ישיבת 'חכמי לובלין' הרוממה, נשאל על שבחר לכתוב על חזית הבנין לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. השיב כי פסוק זה הולם את מטרתה של ישיבה קדושה. לכאורה היה לו לדוד המלך להכריז 'באו בנים שמעו לי…' הריהו קורא שיבואו לשמוע דבר ה'. אלא כוונתו – וכוונתנו – להודיע, כי עיקר הישיבה הוא לחנך שגם בתום שנות הלימוד, כשהולכים, ימשיכו כראוי, לְכוּ בָנִים לדרך חייכם, וגם אז שִׁמְעוּ לִי…
ימי חג הסוכות הם ימי מבחן לקראת הבאות. משטיננו ומקטרגינו טוענים כי בר"ה יוה"כ שָׁבוּ כולם מתוך אימה ופחד, אבל לאחר שחולפים ועוברים להם ימי הדין חוזרים למעשיהם הרעים. על כן נקבעו ימי החג, ימי התעלות ושמחה של מצוה. להתבונן ולהתכונן לימי המעשה, 'תקופת מעבר', בבחינת לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, להמשיך 'לשמוע'…
שמעתי בשם א' מגדולי הדור שליט"א כי 'עולם הישיבות' עמל להעמיד 'בני תורה'. השיג והשיח בין כותלי הישיבה ברמה גבוהה תוך שאיפה לפסגות. עבדות השם. והגית בו יומם ולילה. ביטול ה'יש'. יעדים והישגיות לימודית. ברם, מתוך 'אלף הנכנסים למקרא' לא יֵצְאוּ כולם להוראה. אף לא רובם. כך קבעו חז"ל! נמצא שאותו 'רוב' ימצא עצמו בבוא העת כשעוסק בחיי שעה, רחיים על צוארו, מתמודד עם 'רשות הרבים' ללא הכנה ראויה! זאת ועוד, פעמים רבות הוא חש מתוסכל ו'עצבות' מסוכנת מתוך חשיבה כי 'בגד' או 'נכשל' במטרה הנכספת. חשוב לתת לתלמיד כלים לדעת גם איך על 'בעת-הבית-ירא-השם' להתנהג! יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם – הליכות חיים, חיי שעה לצד חיי עולם.
חג הסוכות מסמל מַעֲבָר זה. מיום כיפור, בו אין לשטן שליטה כלל, יוצאים 'החוצה'. יושבים בדירת ארעי, סמל לחיי עוה"ז הזמניים, בונים מפסולת גורן ויקב, חומרים גשמיים פשוטים, נוטלים ד' מינים הרומזים על קשר בין שכבות הציבור, כולל 'עמך'. ודווקא שם, בחוץ, 'מוליך ומביא' לד' רוחות, לבטל רוחות רעות. אינו מסתגר במקלט להסתתר מרוחות וטללים רעים, אלא מתמודד איתן בחוץ! כשיעקב אבינו בנה סוכות, ידע שהן עבור מקנהו, רכושו. לעצמו בנה בית בגן עדן! עִם לָבָן הרשע גַּרְתִּי, עשרים שנה 'עָבַד', בסביבה מנוכרת, ותרי"ג מצוות שמרתי!
החג מלמדנו כי האתגר הגדול יותר הוא להחזיק בתורה, לימודה וקיומה, גם בעת השתדלות במזון ומחיה. שיא 'ירח האיתנים' הוא שמחת תורה, בו מכריזים אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הא' אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ! לאחר ששהו בסוכה, 'בחוץ', לאחר 'יום החיתום' בערבה ה'פשוטה' דווקא, זוכים להכרזה נעלה זו. חשוב לדבר עם ילדינו על כך, להשכילם שניצחון היצר בתוככי כותלי הישיבה היא ניצחון קל, לעומת התגברות והתחזקות כשעוסקים בפרנסה.
בשמחת תורה מפטירין שהקב"ה מצוה את יהושע. לאחר ארבעים שנות חיים רוחניים, אכלו מָן ושתו מי באר, עלינו "להתגשם" – לכבוש ולנחול, איש איש ילך לשדהו וכרמו – ואין לעזוב את התורה! נעיין בפסוקים: בתחילה מְצַוֶּה ה' על הנחלת הארץ: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם… אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם…, במקביל מְצַוֶּה ומזהיר על הנחלת התורה: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי… לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה… הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ…, לקראת כיבוש ל"א מלכים גיבורים ועצומים, מלחמת שתארך שבע שנים, ועוד שבע שנות הֵאָחֲזוּת והתנחלות – די בשתי מילים! חֲזַק וֶאֱמָץ. אך לשמירת התורה נזקקנו לאזהרה כפולה ומכופלת! והקב"ה מְצַוֶּה זאת לפני שעברו את הירדן. מכין אותנו מראש, כשעודנו ב'כולל'…
ברור כי המשאלה היא אחת, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי. אך תיכף עוברים למצב שונה – כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. גם אם אגיע ליום רעה, יום גשמי וחומרי, אהיה צָפוּן, בבחי' מצוות סוכה, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי, להיות מרומם לה' ולעמוד כצור בְּעֶקְרוֹנוֹתַי. נזכור את פירוש ה'תפארת שלמה' כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, גם כשאאלץ לעסוק בדברי הרשות אשאר עם הספר… חז"ל קבעו 'סקבא דשתא ריגלא', המשימה קשה, השטן אינו מוותר, אך כשמצליחים – זוכים! כִּי יְבָרֶכְךָ ה"א בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
