בפתח הימים הנוראים, ימי הרחמים והסליחות, נפתח בסיפור הידוע, מעורר ההשראה, אודות גדול אמוראי בבל, רב.
‘רב’ הזדמן למקום שסבל מעצירת גשמים. התכנסו ליום תפילה וצום, אך סימני גשם אַיִן. בסוף, ירד ‘בעל תפילה’ אחר לפני התיבה. והיה, רק פתח ואמר ‘משיב הרוח’ החלו רוחות לנשוב! אמר ‘מוריד הגשם’ וירדו גשמים! רב ראה והתפעל! מיהו האיש, פועל הישועות שתפילותיו מתקבלות ברצון? שאלוהו רב למעשיו. השיב האיש בענוות חן “מלמד תינוקות אני”. נוּ, מלמדים רבים יש בישראל! מה מיוחד במלמד זה, שיש לו השפעה גדולה במרום? רב מבקש לשמוע ‘עוד’, והמלמד ממשיך: אני משקיע בכל ילדי העיירה, בני העשירים ובני העניים כאחת, ואף אם הורים מתקשים לעמוד ב’שכר הלימוד’ איני דורש מהם תשלום. זאת ועוד, יש לי ‘בריכת דגים’, ותלמיד המורד ומפריע בלימודים, פושע ופורק עול, אני משחדו בדגים, בכך אנו מקרב אותו ומשדלו לשוב להצטרף ללימוד… (תענית כ”ד ע”א).
‘מלמד תשב”ר’ לשם ולתהילה! ההכנסה הכלכלית אינה אצלו ‘עיקר’, ופועל ביצירתיות לקירוב כל ילד לתורה! לא רק פרסים למצטיינים, אלא כלי לעידוד וקירוב ל’נחשלים אחריך’, לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם…
הגישה ההגונה למשפחות עניות אינה מתבטאת בשכר-לימוד בלבד. המלמד מעניק יחס והזדמנות שווים לכלל בני השכבות, ילד העשירים, המטופחים והמושקעים, לצד ילדי ה’עניים בדעת’. ילדים שיש מי שלומד עמהם בשבת ואלה שלא, אלה שספריהם חדשים בתחילת שנה”ל, עטופים ומבריקים, ואף אלה בבגדים שחוקים ‘שלא הספיקו לקנות ספרים’… הוא מאמין בכולם, בשעת הלימוד רואה נשמות ולא גופים, כי אמנם בין גופים יש מעמדות, אך הנשמות שוות, מסוגלות. דבוק הוא המלמד במידותיו של הקב”ה, עליו נא’ (איוב לד יט) וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל כִּי מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם.
בזוהר הקדוש נדרש אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם – בראש השנה. העצה לעמוד ולהזדכות ביום הדין הוא ‘כולכם’, בביטול מעמדות וסילוק המחיצות המבדילות בין איש לאחיו, כולם בשווה, ראשיכם שבטיכם… חוטבי עציך ושואב מימיך…
רבינו משה אלשיך מעיר, כי כאשר משה לימד תורה התחיל בנשיאים, ללמדם תחילה, ואח”כ לכלל ישראל. כאן נאמר וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם (שלהי כי תבא) ומכריז: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, כולם בשווה ללא מעמדות והיררכיות, כי הינכם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֵיכֶם, ולפניו עומדים בשווה. אין לנו מושג מי חשוב בעיני ה’, יתכן שאדם שבעינינו ‘פשוט’, יקר בעיני ה’, כדברי רב יוסף בריה דריב”ל, כשהתרפא וחזר לחיותו, “עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה” (פסחים נ), ה’חשובים’ כאן – בשמים ‘למטה’… האלשיך הק’ דרוש המשך הפ’ רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם – המעמדות הם רק לכם, רָאשֵׁיכֶם וגו’, בָּרְאִיָּה שלכם. אך לִפְנֵי ה’ – כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. כולם בשווה!
מבקשים סניגור ליום הדין? נתכנס לתוך עצמנו ונערוך חשבון נפש בבין אדם לחברו. חלילה לחוש גבהות וזילות לעומת בני עניים, עולים, חלשים, וכו’ וכו’. מי אמר שה’שבט’ שלי, ה’עדה’ וה’חצר’ שלי עִילִי יותר וקרוב יותר לה’? האישה הַשּׁוּנַמִית אומרת בר”ה – בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת… להשתלב ולהיטמע בכלל! לא משתלם לבלוט ביום הדין! ‘יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם’ פי’ רבינו השפת אמת יום של רֵעוּת. עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה, סילוק מידת הדין מעלינו – בְּרֵעוּת!
סיפר מו”ר הגה”ח רבי חיים נחום ליכטנשטיין זצ”ל שזכה ושמע רעיון נשגב מפי ‘הצדיק מרעננה’ הג”ר יצחק הכהן הוברמן זי”ע. בתום ה’עקידה’ יורד אברהם אבינו מן ההר ‘וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע…’. בעקידה נאמר כמה פעמים ‘יחדיו’, ודורשים על הקירבה בין אברהם ליצחק בנו. וכאן? עם מי ‘מתייחד’? עם נעריו! ישמעאל ואליעזר, שרק לפני שעה אמר להם שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר – ‘עַם הדומה לחמור’! אלא, במעמד העקידה התעלה והתקדש אברהם אבינו, עד שהרגיש צורך ויכולת להתקרב לכולם! כעת חש ‘יחדיו’ גם עם נחותי-הדרגה!
בליל ר”ה מייחלים ‘שנהיה לראש ולא לזנב’, למה לא די בַּרֵישָׁא, ‘שנהיה לראש’? דרש הרה”ק רבי בן ציון מבאבוב הי”ד שיש שעושים עצמם לראש ע”י השפלת האחר, בהפיכתו לזנב. זו התפילה ‘שנהיה לראש’ – מבלי לזלזל באחרים!
רבינו ה’פרי חדש’ (או”ח תקפ”א) מביא מנהג עתיק להעניק ‘משלוח מנות’ לכבוד ר”ה, על משקל הפסוק בס’ נחמיה (ח’ י’) המדבר אודות ראש השנה “לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ…”. מלמד מעניק יחס לכל תלמיד ותלמיד בשווה, ואינו מהרהר ומחשב ממי יקבל משלוח מנות גדול יותר…
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
