ידועה האלגוריה על ילד שראה פיל בוגר ברחבת גן-החיות, ורגלו אזוקה ותפוסה בשרשרת דקה בלבד. הסבירו לילד כי בכוחו של ההפיל לקרוע את השרשרת בקלות, אך אינו מנסה. הוא קשור שנים רבות. בצעירותו ניסה וניסה לקרוע, ולתלוש את השרשרת – ללא הצלחה. מאז ועד היום הוא ‘יודע’ שאינו יכול. הריהו פיל, ולא אדם, ולא מנסה שוב…
בחינוך יללדים, יש לעצור מדי-פעם ‘זרימת החיים’ ולהראות לילדים שהם מתקדמים ומתבגרים, ובעיקר – נעשים ‘מסוגלים’. ילד לא שם-לב מעצמו להתפתחותו. ילד מקבל הערות ‘הרי אתה כבר גדול’ – כשקם בסעודת שבת, מפחד לישון בחושך, משחק במכוניות, ומשחק בחוץ בתפילות שבת. לא ברור לו מהו ‘גדול’, ומתי נעשה ‘גדול’. נַרְאֶה לו!
הכרתי מלמד ע”ה מוכשר חי ורב פעלים, שלימד ‘התחלת גמרא’. ביצירתיות נפלאה חיבב את לימוד הגמרא על תלמידיו. בתחילת השנה ביאר מהי תורה שבע”פ, מיהם התנאים והאמוראים, איך התפתחו הישיבות ואיך נוצרו ‘מחלוקות’ תורניות בישראל. הסביר שגמרא אינה ‘ספר פסיקת הלכה’ אלא ‘בית המדרש פעיל’: מי אמר, מה שאלו, מה חשבו, מה החליטו… תלמידיו התעשרו בהכרת יסודות הלשון הארמי… למדו ‘סוגיות’: ויחד מנו! סוגיא ראשונה – מחרוזת של דגים. סוגיא שניה – חתיכות של בשר. שלישית – אי מנין הוי סימן… היו מתפארים “כבר למדנו חמש סוגיות!” “השבוע: סוגיא שמינית!”. אורח שביקר בכיתה (כמוני) שמע “ילדי הכיתה כבר גדולים, סיימנו תשע סוגיות!”. הילדים ‘ראו’ גדלותם כשהמלמד ‘עוצר’ שיגרת הלימוד ו’מוכיח’ להם שכבר שולטים ביותר מ-40 מילים בארמית!…
בפרשתנו נאמר ‘הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים’. אמר רשב”י: בכל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנא’ עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים” (סוכה מה:). דורש מו”ר ראש הישיבה הג”ר שאול אלתר שליט”א (דורש מאתנו…) רשב”י מלמד ‘עבודת השם’. המצוות נועדו להיות ‘דרך גדילתן’, לגדל ולרומם אותנו מחיי חומר לחיי רוח. לא כ’דומם’ שאינו משתנה, אלא כ’צומח’ המטפס ועולה. בקיום ‘כל המצוות כולן’ נחוש התעלות, התקרבות לעילא, שינוי לטובה, התרחקות מה’ארציות’ . ‘כל המצוות כולן’, כל פרט בונה את האדם ויהיה משכן לשכינה. הן מגדלות וּמְשַׁנּוֹת אותנו!
ילד אינו מזהה גדילתו הגופנית מעצמו, עד שסבתא מבקרת וקוראה בהתפעלות “כמה גָּבַהְתָּ!”. הוא מזדקף, ‘מודד עצמו’, ואז מבחין כי אכן קצות מכנסיו מתרחקות מנעליו… סבתא מסייעת לו להרגיש גדילתו הגופנית, ועלינו לכוונו לזהות ‘דרך גדילתו’ הרוחנית, התפתחותו החינוכית. הילד יקבל מאתנו משובים וחיזוקים אמיתיים על עלייתו הברוכה, ו’דרך גדילתו’. יש לְשַׁקֵּף להם התפתחות יכולותיהם, הבנתם והרגשתם – ולא לשבח הצלחות והישגים בלבד.
תלמידי כיתה ו’ סיימו ‘משנה’ בגמרא (הגיעו למשנה הבאה). לפני שהמשיך למשנה הבאה, הקדיש המלמד כחצי שעה, חזר המלמד ולימד את המשנה ‘שסיימו’, כלשונה. המשנה ‘כולה’ מכילה רק ארבע שורות קצרות. הרב ותלמידיו סיכמו חמשת עמודי הגמרא שדנו בדברי משנה ‘קצרה’ זו. הילדים ‘ראו’ כי בכל שורה במשנה מקופלות דיונים וספיקות, הכרעות וחילוקים. בסיכום ארבע שורות המשנה שיננו את הברייתות הנלוות, הדינים שיצאו משורות המשנה וממה שביניהם… המלמד ‘הוכיח’, שיקף, שהמוח שלהם התפתח, ההבנה הסתעפה והעמיקה. הם חשו שגדלו!
בכתה ב’ ערך המלמד ‘מסיבת שמונה עשרה’ לכבוד שכבר מתפללים מדי בוקר את כל תפילת העמידה. במסיבה, תיאר להם, שיקף בְּחַיּוּת, התפתחותם מתחילת השנה ועד עתה! “מקריאה איטית – אתם כבר קוראים שוטף, משירה מדקלמת של קטעי תפילה אתם כבר מתפללים מתוך סידור, קוראים טוב, יודעים מתי לכרוע…”. מרגישים גדולים!
יש טכנולוגיה חדישה הקרויה בלועזית TIME LAPSE, ובעברית ‘מציאות מואצת’. מציגים תהליך ממושך בצילום מהיר ומרוכז, לדוגמא: מציבים מצלמה ומסריטים אתר בנייה. בסוף רואים במהירות עצומה את כל תהליך הבנייה – זה שארך שנתיים – בשתי דקות צפייה! רואים ונדהמים! קולטים את ההתפתחות, את הבנייה, כי רואים אותן במוחש.
כך נעשה לילדינו המתפתחים, לא במצלמה כי בהבנת הלב והנפש. אגב, ניתן להיעזר גם במצלמה! לצלם אירועי הכיתה ו’סתם ימים’ מתחילת שנה”ל, וב’מחצית’ יראו ‘גדילתם’! כאשר המבוגר אומר לילד ‘אתה כבר גדול’ – זו אמירת תוכחה מעצבנת. על הילד להבין ולומר מעצמו ‘אני כבר גדול’! ב’דרך גדילתן’ נעשים הם משכן לשכינה. כך ‘יעמדו’ גם לפי דברי חז”ל: ‘עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים’ – שֶׁעוֹמְדִין לְעוֹלָם וּלְעוֹלָמִים! (יומא ע”ב.) כך מחנכים!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
