דברי רש”י בפתח פרשתנו יסודיים בהנחלת תורה ומצוות לתלמידים. רש”י מביא את דברי רבי עקיבא המדייק ‘וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם’, ולא נאמר ‘אשר תלמדם’: “אמר לו הקב”ה למשה, ‘לא תעלה על דעתך לומר – אשנה להם הפרק וההלכה ב’ או ג’ פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו’, לכך נא’ אשר תשים לפניהם ‘כשלחן הערוך’ ומוכן לאכול לפני האדם”. הבה נעמיק בהבנת דברי רבי עקיבא…
‘אפתחה במשל פי’: מברכים חודש אדר, אמנם שנה מעוברת אך קול הנפץ כבר נשמע בארצנו. המרדף השנתי הקבוע החל בין מחנכים/ילדים/משטרה/סוחרים… מוכרים, אוסרים, מחרימים, חוגגים… והנה, לפני כעשור חל שינוי לחיוב. במקום ‘לאסור’, הציג מתנדב ותיק מארגון ‘הצלה’ סרט צפייה בת”תים, המסביר את סכנות הַנַּפָּצִים למיניהם. הסרט אינו ‘בפנים-נעימות’ אלא בפנים חרוכות ופצועות רח”ל. ילדים רואים את הסכנה. מבינים את האיסור. המסר נקלט!
אי אפשר להנחיל תורה ומצוות ללא טעמי הדבר. מלמד אינו טכנאי המעביר ‘פקודות’ ללא העמקה. במרבית הת”תים מתחילים משניות ב’כיצד מברכין על הפירות’, ברכות פרק שישי. ‘טכנאי’ מדקלם ברכותיהם של פירות הארץ ופירות האילן, ואף דברי רבי יהודה על ‘בורא מיני דשאים’. ‘מלמד’ פותח הלבבות ומסביר לַה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, מקדים ‘למה מברכים’ ל’כיצד מברכין’. ‘טכנאי’ מסכם עם תלמידיו בתחילת לימוד הגמרא, ‘אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז’. תלמידיו יֵדְעוּ להסביר מעות מפוזרות ועיגולי דבלה, יבחינו בין כְּרִיכוֹת ל-כִּכָּרוֹת, הילדים ידעו לומר כי ‘יאוש’ הוא ‘הפקר’. ‘מלמד’ יסביר גם מהות ‘תיקון העולם’ וכללי הנהגה, מה ‘שלי’ ומה ‘לא שלי’, למה בכלל מחזירים אבידה…
בשבת שירה קראנו ‘פרשת המן’, שקריאתה מסוגלת לפרנסה. הבה נחשוף פנינה שמסוגלת ל’חינוך הבנים’… משה רבינו מְצַוֶּה בדבר המן ‘שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ’. אך בכל זאת ‘וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט’! הקב”ה גוער במשה רבינו ‘עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי…’. מֵאַנְתֶּם? וכי גם משה רבינו בין הממאנים? כתב רבינו עובדיה ספורנו: עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמר. הִנֵּה הַחֵטְא בַּשְּׁמִירָה נַעֲשָׂה בֵּין כֻּלְּכֶם, כִּי אַתָּה (משה) אַף עַל פִּי שֶׁלּא יָצָאתָ עִמָּהֶם לִלְקט, גָּרַמְתָּ שֶׁיֵּצְאוּ, שֶׁלּא לִמַּדְתָּ אותָם הִלְכות שַׁבָּת וְעִנְיָנָן… ‘מצותי וְתורתָי’: עִנְיַן הַשַּׁבָּת וְטַעְמו וּמַתַּן שְׂכָרו וְעָנְשׁו, אֲשֶׁר כָּל יודְעֵיהֶם יִזָּהֲרוּ לִשְׁבּת בְּשַׁבָּת בְּלִי סָפֵק…, ‘רְאוּ’ – הִתְבּונְנוּ, ‘כִּי ה’ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת’. וְאֵין זו מִצְוָה בִּלְבַד, אֲבָל הִיא מַתָּנָה שֶׁלּא נִתְּנָה לְזוּלַתְכֶם, כְּאָמְרָם ז”ל “מַתָּנָה טובָה יֶשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל” (שבת י:). וְכֵן סִדְּרוּ בַּתְּפִלָּה: וְלא נְתַתּו לְגויֵי הָאֲרָצות.. וְגַם בִּמְנוּחָתו לא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כְּאָמְרו “וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂות אֶת הַשַּׁבָּת לְדרתָם” (להלן לא טז), וְהוּא שֶׁיַּשִּׂיגוּ “יום שֶׁכֻּלּו שַׁבָּת”… כך מלמדים!
מלמדים שהשבת אינה לא ‘גזירה’ אלא מתנה, ‘מתן שכרו ועונשו’, ולדעת היטב מה מותר ומה אסור… כך בכל תחומי הדת. יש שאוסר דברים ויש שמסביר ‘למה’. לדוגמא: לימוד המשנה ‘אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ’ עם תשב”ר אורך שעה שלימה. לא ‘שיטות’ ולא ‘ביאורי מילים’ בלבד יש כאן, אלא שיעור חינוך! מהי תפילה, למה מתפללים, דע לפני מי אתה עומד ומתפלל! אח”כ ישמעו פרטיה הטכניים של התפילה. להכניס ‘נשמה’ לחיי התורה!
‘הוראות’ אינן נשמרות לאורך ימים, ‘לימוד’ כן! שמעתי מאחד מגדולי ישראל שליט”א “חוזרים בתשובה’ זוכים ל’סמינרים’ המסבירים למה כשרות, למה צניעות, למה ‘לבוש חרדי’. אילו יזכו ילדינו ל’סמינרים’ כאלה – יהדרו אף הם בכשרות, יחמירו בצניעות, ויתפארו בלבושם! ‘הוראות’ נשמרות רק בבית ובחיידר, ‘הַרֶבֶּ’ה יראה’, ‘אבא ישמע’…
הנביא יהוידע כהן הגדול חינך את ‘המלך יהואש’ מינקות. בעוד כחודש נפטיר אודותם ב’שבת שקלים’: ‘וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה’ כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן’. כתב המלבי”ם דבר נורא! “כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ – כל זמן שהורה יהוידע, כי אחרי מותו – חטא. ויש הבדל בין הוראה ובין לימוד, ורצה לומר שלא לָמַד היטב רק שֶׁהוֹרָה והראה לו, ובמות המורה נטה מן הדרך, מה שלא היה כן אם היה לומד להשכיל להטיב בדרך לימוד”. זה מה שבין מורה למלמד!
פתחנו בדברי ר”ע, והנה המשך דבריו (עירובין נ”ד.): כפי שהרב מבאר ומגיש לימודו כ’שולחן הערוך’ המוכן לאכול, ולא בריבוי שינון בלבד, כך על הרב לעשות זאת בפנים מאירות! “ומנין שחייב להראות לו פנים? שנא’ ‘וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם’“. תלמיד שחש מאור פנים מצד רבו, פותח ליבו להפנמת הלימוד. לסיכום: על האוכל להיות טעים, מְצֻלְּחָת יפה ומגרה, והחיוך של המלצר המגיש את האוכל – מגביר תֵּאָבוֹן!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
