אמונה ותפילה – אין לנו אבא אחר
רבי ישעיה ברדקו, היה חתנו של רבי ישראל משקלוב, תלמידו המובהק של הגר״א, עלה לארץ ישראל בספינה. כאשר התקרבה האניה לחופי הארץ היתה סערה בים, והספינה טבעה.
רבי ישעיהו ובנו ובתו שהיו עמו, הוטלו אל הים הסוער. סירות הצלה לא היו בנמצא באותה תקופה, לפיכך הורה רבי ישעיה לשני ילדיו לעלות על גבו, וכך החל לשחות לעבר החוף. כעבור שעה-שעתיים של שחייה מתישה, הרגיש האב המסור שאין לו כח לשאת את שניהם. אם ימשיך כך, חשב לעצמו, יטבעו שני הילדים. במקרה כזה ההלכה היא שעדיף להציל את הבן, כיון שהוא חייב במצוות יותר ממנה. למרות הקושי הגדול הכרוך בזה, אמר האב לילדתו שעליה לוותר ושאין באפשרותו להמשיך ולדאוג להצלתה. הילדה הבינה את המשמעות הנוראה של הדברים והחלה לבכות. גם האב בכה עימה, אבל לא היתה ברירה אחרת. האב מרפה את ידו ממנה, אבל היא נאחזת בו בכל כוחה.
תוך כדי כך, היא זועקת זעקת שבר: אבא!! מה אתה עושה לי? מדוע הפסקת להחזיק בי? והוא משיב לה בלב כואב ודואב: אין ברירה, בתי היקרה לי כנפשי. והילדה שהחלה שוקעת במים, אינה מוותרת: אבל אבא, אבא שלי, אין לי אבא אחר! למה אתה עושה לי ככה??
כששמע רבי ישעיהו ברדקו את הקריאה הזועקת הזו, לא עמד לו כח לבו לבצע את החלטתו. הוא החליט להתאזר בשארית כוחותיו, ולנסות בכל זאת להגיע לחוף מבטחים עם שני ילדיו. הוא הורה לילדה לחזור ולאחוז בו, ובעצמו לא הבין באיזה כח הוא ממשיך לשחות, אך הוא עשה זאת עד שבסופו של דבר הגיעו השלשה בריאים ושלמים לחוף ואז התעלף.
כשהתעורר מעלפונו, פנה אל בתו ואמר לה: בתי, בתי, אני רוצה שתזכרי במשך כל ימי חייך את אשר עבר עליך ועלינו בים. הרי את יודעת היטב שכשאמרתי לך להפסיק את אחיזתך בי, היה הדבר קשה לי מכל. את בכית ואני בכיתי יותר. אך לכאורה לא היתה לי כל ברירה. אולם, משהרמת קולך בזעקה בוקעת רקיעים ואמרת: אבל אין לי אבא אחר לבד ממך! נאזרתי בכוחות מחודשים, ולבסוף הצלחנו כולנו להגיע אל החוף.
קחי עמך כלל זה גם לעתיד ודעי שגם כאשר תהיי אי פעם בצרה ומצוקה, אל תתייאשי, אלא תפני אל אביך שבשמים ותאמרי לו בבכי ובתחנונים, בדיוק מה שאמרת לי: אבא! אין לי אב אחר לבד ממך, חושה להצילני!! אז תגלי שיש לך אבא אחר, אבא המעוניין להצילך, יען כי צעקת אליו ורצית את קרבתו. אבא שבכוחו להציל אותך ואת כל העולם כולו. כי באמת, אין לנו אבא אחר מלבדו.
פרשת בהר פותחת במצוה ייחודית – מצות השמיטה, כפי שכתוב: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'…" (כה, ב-ו).
מדוע הצטוו עם ישראל במצות שמיטה?
שתי שאלות נשאלות על מצוה זו: א. מה עומד מאחורי ציווי מצות השמיטה? ב. בפרשת בחוקותי, שגם אותה נקרא בשבת זו, כתוב: "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם… וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם… וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ" (כו, לא-לה). נשאלת השאלה, לאחר שגלו עם ישראל מהארץ, משום שלא שמרו שמיטה, מה יהיה יתרונם של הגויים שיישבו בה במקום עם ישראל, הרי הם בודאי לא ישבתו לעולם מלעבוד את הקרקע? איך יתקיים "אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ"?
יסוד השמיטה – השרשת האמונה והבטחון בה'
כלי יקר מיישב את שתי הקושיות בתירוץ אחד. הוא מבאר שהטעם למצוה זו, להשריש בעם ישראל את מידת האמונה והבטחון בה'. הקב"ה חשש שמא לאחר שייכנסו בני ישראל לארץ יעסקו בעבודת האדמה וכשיראו פירות (תרתי משמע) ישכחו את ה' ויחדלו מלבטוח בו. הם עלולים חלילה להגיע למחשבה של 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', כביכול הארץ שלהם והם הבעלים הבלעדיים עליה.
הנוהל הטבעי של אומות העולם, לזרוע את הקרקע במשך שנתיים ולהשבית אותה בשנה השלישית, כדי לשמור על כוחה. בפרשתנו הורה הקב"ה 'שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ', והבטיח שהקרקע תוסיף בכוחה ולא תכחיש בשנים אלו. כן הבטיח על נס נוסף, "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (כה, כא). בשנה הששית יוסיף לה כח, ובמקום כמות לשנה, תשלש התבואה את הכמות, ותספיק לשלוש שנים. יהיה זה נס גדול, בהשגחת הקב"ה.
יתירה מכך, הכלי יקר מבהיר שה' הידיעה במילה 'הַתְּבוּאָה' מלמדת שגם בשנה הששית תיעשה אותה כמות תבואה שרגילה הארץ לעשות מידי שנה. הנס יתעצם, כשתספיק התבואה לשלוש שנים.
כל המופתים הללו יובילו להבנה וידיעה, כמו גם חיזוק באמונה, שהארץ שייכת להקב"ה. הכרה זו תעורר את האדם להאמין בהקב"ה ולפנות אליו בתפילה ובבקשה כל אימת שיזדקק לפרנסה או לישועה אחרת. הנהגה כזו מצינו בבני ישראל בהיותם במדבר, עת נשאו עיניהם אל הקב"ה בירידת המן מידי יום במשך כמעט ארבעים שנה. על כך מבוסס הציווי לשמור שמיטה, שלא יעבדו את האדמה במשך כל השנה השביעית, לא יזרעו ולא יקצרו, אלא יסמכו על הקב"ה שינהיגם בדרך נס.
הגלות מהארץ
משהבנו את יסוד השמיטה, שנועד להשריש בקרב עם ישראל את הצורך להאמין ולבטוח בהקב"ה, נבין את הקשר בין הגלות לבין אי שמירת השמיטה.
עם ישראל גלה מארצו כשלא שמר כראוי את שביתת הארץ, מצד חסרון האמונה שהיתה בהם. כלי יקר מבאר שהם לא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, שיעשה להם נס שתספיק התבואה לשלוש שנים. כתוצאה מכך הארץ עצמה הקפידה מאד, משום רצונה שתגלגל באמצעותה זכות זו, חיזוק האמונה בה'. על פי המצב האידיאלי על כולם לחוש מעין 'אריסים' בקרקע, ולא אדוני האדמה, אלא הקב"ה בעל השדה. ביטול השמיטות יצר אצלם תחושת אדנות, כביכול הבעלים בארץ, ועל כך הקפידה הארץ, כפי שכתוב 'אז תרצה הארץ את שבתותיה'.
בניגוד לעם ישראל, על הנהגת הגויים לא היתה הקפדה, שנהגו בה מנהג טבעי, ללא השבתה משום שממילא כל הנהגתם מתנהלת על פי הטבע ואין בהם אמונה.
פעמים רבות נדמה לנו בשטחי החיים השונים, שהגענו אל קצה היכולת שלנו לפעול – בעניינים שבין אדם למקום וכן בעניינים שבין אדם לחברו ועוד. רבותינו לימדונו שככל שתגבר השאיפה וההכרה ביקרת המטרה, נגלה בעצמנו כוחות נעלמים שלא ידענו על אודותם. סיפור זה מלמדנו עד היכן הדברים מגיעים! שהרי אין כל ספק בכך שהרב ברדקו היה משוכנע לחלוטין שהוא הגיע לקצה היכולת בנוגע להצלת בתו. שהרי אבא עושה הכל למען ילדיו. ובכל זאת התברר שגם לעת כזאת יכולים להתגלות כוחות טמירים, בהתחדש הרגשת ההכרח.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
מחפשים רעיונות נפלאים לפרשיות בהר-בחוקותי, שיעשירו את שולחן השבת?
אספנו עבורכם תכנים מרתקים, בקישור https://katzr.net/234a45
מעוניינים לקבל מידי יום רעיונות יפים לפרשת השבוע?
שלחו את המילה 'רעיון' לכתובת מייל office@shaalti.co.il
או לחצו על הקישור https://did.li/EAVgT
