אומנות התוכחה: איך מחנכים בלי לפגוע?
הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל היה ידוע בזהירותו המופלגת ובחרדתו לכבוד הזולת. באחת השנים, בעת שעסק באפיית מצות יד, מונה הרב לתפקיד האחראי על בדיקת כשרות המצות היוצאות מהתנור. בסמוך אליו עמד בחור ישיבה צעיר שלא הכירו, והחל להרים מצות ולבחון אותן בעצמו.
הרב גניחובסקי חשש שמא התערבותו של הבחור תגרום למכשול הלכתי או לבלבול בסדרי הכשרות. מאידך, ליבו לא הניח לו לפגוע בבחור או להעיר לו בצורה שתשפיל אותו.
מה עשה? הוא פנה אל הבחור בתמימות מעוררת השראה וביקש: אולי תוכל ללמד אותי איך בודקים מצה? הבחור, שהיה בטוח כי מדובר ביהודי פשוט שאינו מבין דבר, החל "להסביר" לרב בהתלהבות את ההלכות. הרב גניחובסקי הקשיב בהכנעה עצומה, הנהן בראשו לכל הסבר, וקיבל את דבריו כמי שיושב לפני רבו.
בסיום האפייה, הודה הרב לבחור בחום על ה"הדרכה" ונפרדו לשלום. רק לאחר שעה קלה, כשהבחור שמע למי הוא "העביר שיעור", הוא כמעט התעלף מרוב בושה. באותו רגע הוא למד את השיעור הגדול ביותר בחייו: לפעמים, כדי לשמור על כבודו של השני, אדם גדול מוכן להצטייר כ"עם הארץ" גמור.
תוכחה מתוך שותפות, לא מתוך התנשאות
סיפור זה משליך אור בהיר על תחילת פרשתנו. הפרשה פותחת בפסוק "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (כא, א). חז"ל והמפרשים עומדים על כפל הלשון: מדוע לא הסתפקה התורה בפתיח קצר יותר, רק 'אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן', מדוע הוסיפה התורה את המילים 'וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם'?
רש"י מביא את הדרשה המפורסמת: "להזהיר גדולים על הקטנים". בפשטות הכוונה שמוטל על המבוגרים להשגיח על ילדיהם, שלא ייטמאו. אך רבי אלימלך מליז'נסק, ה'נועם אלימלך' חושף כאן רובד חינוכי עמוק הרבה יותר.
הוא מסביר שמקור המילה "להזהיר" אינו רק מלשון "אזהרה", אלא מלשון "זוהר" ובהירות. "להזהיר גדולים על הקטנים" פירושו: כשהגדול רוצה להאיר לקטן, כשהוא רוצה להוכיח אותו או לחנכו, עליו לעשות זאת בדרך של "אמור ואמרת". 'אמור' – דיבור, ללא פרוט וביאור מהו. במילה 'ואמרת' פירטה התורה.
ה'נועם אלימלך' מדגיש שהתוכחה צריכה להיעשות בצורה עדינה, כזו שאינה פוגעת בנפשו הרגישה של הילד או הנער. הדרך לכך היא להזהיר גדולים עם הקטנים. כלומר, אל תטיף מוסר "מלמעלה למטה" בצורה ישירה שפוצעת את הלב. במקום זאת, הצג את הדברים כאילו הם מופנים גם אליך, או כאילו אתם לומדים יחד את העניין.
שרשה של התוכחה צריך להיות באהבה, כפי שאמר שלמה המלך בספר משלי: "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" יהא בעינך האדם המוכח כחכם, והוכח אותו לא מתוך התנשאות, אלא מתוך אהבה ורצון לעזור, שמתוך דבריך יבין את התוכחה, ולא ירגיש רגשי נחיתות, ומתוך כך יקבל את דבריך. במילה "אמור" יש אמירה כללית, וב"ואמרת" יש פירוט. התורה מלמדת אותנו: כשאתה בא להעיר, אל תתמקד בחסרונו של הילד. הוכח אותו מתוך עמדה של כבוד, מתוך אמונה ב"חכם" שבו. כפי שאמר שלמה המלך: "הוכח לחכם ויאהבך". כשאתה מתייחס אל המוכח כאל חכם, כאל אדם בעל ערך, הוא יקבל את דבריך באהבה ולא ברגשי נחיתות.
שנראה כל אחד מעלת חברנו
הסבר זה נאמר על ידי רבי אלימלך מליז'נסק, שחיבר את התפילה הייחודית: "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ". דברים המהדהדים בעוצמה מיוחדת בימים אלו, ימי ספירת העומר. אנו מציינים את האסון הנורא של פטירת 24,000 תלמידי רבי עקיבא, שמתו "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה".
התיקון שלנו בימים אלו הוא לאמץ את דרכו של רבי אברהם גניחובסקי ואת תורת ה'נועם אלימלך': לבנות את הזולת, לחזק את הקטנים מתוך כבוד, ולזכור שגם כשאנו צריכים להעיר, המטרה היא להוסיף "זוהר", לא להחשיך את הלב.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת אמור, שיעשירו את שולחן השבת?
מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/ON15q
לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת אמור, בקישור
לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת,
ניתן לקבל במייל, לאחר שליחת המילה 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il
