עזרה והטבה לזולת – לפרשת תרומה

עזרה והטבה לזולת – לפרשת תרומה

אורן נסע במכוניתו בשעת לילה מאוחרת, בדרכו חזרה הביתה, באמצע הדרך הוא הבחין במכונית מרצדס מפוארת, עומדת בצד הכביש עם אורות מהבהבים, הוא עצר לפניה וראה אשה זקנה יושבת ברכב ונראית נואשת, הוא ניגש אליה ושאל מה הבעיה? היא הסבירה לו שיש לה פנצ'ר בגלגל והיא לא יודעת איך להחליף גלגל, אורן אמר לה שתחכה כמה דקות, הוא מיד הוציא את הגלגל הרזרבי נשכב על הכביש והחליף לה את הגלגל.

הזקנה ממש התרגשה מהמחווה ושאלה אותו כמה מגיע לו? היא הסכימה לתת לו כל סכום שיבקש, אבל אורן חייך ואמר לה: "אני שמח שיכולתי לעזור ואת לא חייבת לי כלום, גם לי הרבה אנשים עזרו בחיי, ואם את רוצה תמשיכי גם את לעזור למי שצריך, ככה נמשיך את מעגל החסד בעולם".

אורן חזר לרכב ונסע הביתה, הזקנה המשיכה בדרכה ועצרה בבית קפה, לשתות משהו חם ולהירגע, המלצרית קיבלה את פניה בחיוך והגישה לה את מה שהזמינה, הזקנה הבינה שאם היא עובדת לילה במצבה, כנראה שהמצב הכלכלי שלה לא הכי טוב, היא סיימה לשתות ונתנה למלצרית שטר של מאה שקל לתשלום.

המלצרית חזרה עם העודף וראתה שהזקנה כבר לא שם ועל השולחן בו ישבה היה כתוב משהו על המפית, היא הרימה את המפית וקראה עם דמעות "מלצרית יקרה אני שמחה להמשיך את מעגל החסד בעולם". מתחת למפית היו עוד 2 שטרות של מאה שקל. המלצרית חזרה הביתה, העירה את בעלה ואמרה בשמחה: "אורן, קיבלנו מתנה"

פרשת השבוע, פרשת תרומה מתארת את התרומות והמתנות שנידבו בני ישראל למשכן. תחילה פותחת התורה בתיאור הארון, ואחריו מתארת את הכפורת, שהיתה על הארון ועליה היו הכרובים. וכך כתבה התורה על הכרובים: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב… וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (כה, יח-כ).

פניהם איש אל אחיו

על האופן שבו עמדו הכרובים במשכן ובבית המקדש הראשון, שבנה שלמה המלך מצינו שתי דעות בחז"ל, במסכת בבא בתרא (צט ע"א): "כיצד הן עומדין? רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר: פניהם איש אל אחיו, וחד אמר: פניהם לבית". המחלוקת היא, האם פני הכרובים היו כלפי פנים המשכן / בית המקדש או שפניהם היו מופנות זה כלפי זה. חז"ל מנסים לברר את דעתו של כל אחד מהאמוראים, וכך אומרים: "ולמאן דאמר 'פניהם איש אל אחיו', הא כתיב: 'וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת' (דברי הימים ב' ג, יג)? לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום". בפשטות, ביאור הדברים, 'כשישראל עושים רצונו רצונו של מקום', הם עומדים כשפניהם זה אל זה, שאוהבים זה את זה, לסימן שהקב"ה אוהב את עם ישראל. ואילו 'כשאין ישראל עושים רצונו של מקום', הם מסובבים פניהם אל תוך הבית.

עושים רצונו של מקום

לכרובים היו שני מצבים: א. 'פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה', ב. 'וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו'. רבי יצחק אלחנן ספקטור, (היה רבה של קובנה) הסביר שניתן ללמוד מהכרובים לימוד חשוב לחיינו. על כל אדם לשאוף לפרוש כנפים למעלה, להשתוקק להביט בדרך של רוממות, ולצד זה להביט כל הזמן 'אִישׁ אֶל אָחִיו', לא להפסיק לראות את צרכי הזולת. כשישראל 'פניהם איש אל אחיו', שמפנים דעתם וליבם זה לזה,  כל אחד מתעניין במצבו של הזולת ודואג למחסורו, על כך אומרים חז"ל שהם עושים רצונו של מקום. משום שזהו רצון הקב"ה, שנסייע ונגמול חסד איש את רעהו. לעומת זאת, פניהם לבית, שכל אחד חושב רק על עצמו ורואה את צרכי ביתו.

ולא יהיו עמך צריכים זה לזה

ראוי לזכור את האמרה המיוחסת לרבי ישראל סלנטר, שהפעולה שאדם עושה להיטיב עם ה'גשמיות' של הזולת היא היא ה'רוחניות' של עצמו. כדוגמת אדם שבנתינת מעות לעני, שהיא פעולה גשמית, משפיע הוא על הרוחניות שלו. וכך במצוות רבות שבין אדם לחברו.

נכון ללמוד מתפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, שהתפלל: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ולא יהיו עמך בית ישראל צריכים זה לזה לפרנסה. ואל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים".

בעיצומו של היום הקדוש ביותר בשנה, האדם החשוב ביותר בעם ישראל, נמצא במקום הקדוש ביותר – בקודש הקדשים, ונושא תפילה קצרה. אם היו מבקשים מאיתנו לחבר את נוסח התפילה הייחודית, מניח שהיינו מתקנים תפילה על רוחניות, על יראת שמים, על לימוד תורה וכיו"ב. אולם הכהן הגדול נושא תפילה, ולא מזכיר במאומה את צרכיו הרוחניים של עם ישראל. כל עיקרה של התפילה מתמקד בבקשות הנוגעות לצרכיהם הגשמיים של כלל ישראל.

מכאן עלינו ללמוד אודות חשיבות המחשבה על צרכיו של הזולת, במה ניתן לסייע, לתמוך ולהתייצב לימינו של הנזקק לכך.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובותoffice@shaalti.co.il

מחפשים רעיונות נפלאים לפרשת תרומה, שיעשירו את שולחן השבת?

אספנו עבורכם תכנים מרתקים, בקישור https://did.li/Jyfba

מעוניינים לקבל מידי יום רעיונות יפים לפרשת השבוע?

שלחו את המילה 'רעיון' למייל office@shaalti.co.il

 

חינוך בפרשה- פרשת תרומה

בלבבי משכן אבנה

הקב"ה חפץ להשרות שכינתו בישראל. הוא מבקש שנכין לו מקום ראוי ומקודש. פרשתנו פותחת וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, כתב הרש"ר הירש שלא נדבה חומרית בלבד מבקש הקב"ה, אלא תרומה מלשון רוממות. לי לשמי. בנתינה ונדבת הלב נתרומם בנפשנו אליו יתב"ש, ונתקדש לקראת וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

בכדי להרגיש קדושה יש להתכונן. בכדי לכנוס 'אוצרות' יש להכין 'כלים'. ובמה נכין את נפשנו לחיי רוח? כתב מוה"ר חיים ויטאל בספרו שערי קדושה (עפ"י דברי הכוזרי) כי בתורה לא נצטוינו על 'מידות טובות', כי "המידות הטובות והרעות הן כיסא ויסוד ושורש של הנפש העליונה השכלית, אשר בה תלויים תרי"ג מצוות התורה, לפיכך אין המידות מכלל תרי"ג מצוות, ואמנם הן הכנות עיקריות אל תרי"ג המצוות בקיומן או בביטולן" (חלק א' שער ב').

להתכונן בבית

עלינו כהורים להכין נפש ילדינו לקראת חיי 'חיידר', בית ספר וישיבה. כדי שתלמיד יחבור ללימוד, ישאף לשקידה, יצמא לְדַעַת ויכמה להתעלות, עליו להרגיש שזו שאיפת הוריו, שִׂיגָם וְשִׂיחָם, הן גשמיות והן ברוחניות. כמו שהורים מציידים בניהם בילקוט, עפרון וכריך, כך עליהם לציידו אף במוטיבציה, הליכות נועם ומידות טובות ומתוקנות.

באוזבקיסטן שבמרכז אסיה, מתאמצים לשקם את איכות האוכלוסייה, וּלְפַתֵּחַ את 'ההון האנושי' (התכונות שבאדם, היקפי הידע ומיומנויות הביצוע), לאחר פירוק 'ברית המועצות' וחורבן שיירי הקומוניזם. בכניסה לכל בתי הספר במדינה מתנוסס שלט הניצב לעיני לכל באי שעריו:

הורים יקרים! אנחנו רוצים להזכיר לכם ש'מילות קסם' כמו שלום, בבקשה, תודה וסליחה – שומעים בפעם הראשונה בבית. רק בבית לומדים הילדים להיות נקיים, להגיע בזמן, להיות נדיבים, להתייחס יפה לחברים, לכבד את המבוגרים ואת המורים. רק בבית הם לומדים להיות עדינים, לא לדבר בפה מלא, ולהשליך את הפסולת לפח האשפה. בבית הם גם לומדים סדר וארגון, לשמור על החפצים שלהם ולא לגעת בחפצים של אחרים. בבית הספר אנחנו מלמדים אותם לשון, מתמטיקה, היסטוריה, גיאוגרפיה, פיזיקה, כימיה ועוד. את החינוך של ההורים, אנחנו יכולים רק לחזק. לא להחליף.

חכמה בגוים תאמין! יש בסיס חינוכי שעליו מעמידים את הלמידה. כדי שצוות ההוראה יצליח במלאכתו, על ההורים לבסס תשתיות. יחד, בשותפות שבה כל צד ממלא את תפקידו, יראו בבניית האדם, מחונך ואף משכיל.

ושכנתי בתוכם

כך דרשו את הציווי התמידי אותו קורא הקב"ה לעברנו 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ – וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם'. אתם תתחילו בעשיית מִקְדָּשׁ, קדשו עצמכם. לקראת מתן תורה שולח הקב"ה את משה רבינו לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם. פירש"י שֶׁיְּכִינָם. גם כאן אומר הקב"ה 'תעשו לי הכנה'. נשקיע בהליכות דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה, מידות טובות וישרות, שהם ההכנה לתורה, כנ"ל. הקב"ה הכריז וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, 'בְּתוֹכוֹ לא נאמר אלא בְּתוֹכָם, בתוך כל אחד ואחד'. וכיצד 'בלבבי משכן אבנה'? ע"י ניקיון רוחני, ואף גשמי, דיבור מטוהר, כבוד לה' וכבוד לכל אדם, להיות טובי עין ולב והגונים.

תלמיד מזהה היחס וההערכה שהוריו חשים כלפי מחנכיו. הוא אף שומע כי ממהרים לשוב במוצ"ש לביתם כי 'מחר יש לימודים'. הוא חש אכפתיות של הוריו כלפי מחברותיו ומערכתו. הוא רואה שמחה בעיניהם כשהוא משמיע דבר חכמה. כל אלה, ועוד, מעוררים בו מוטיבציה ללימודים. הוא מזהה את הרצינות שלהם לחינוכו שלו.

וכאשר הורים משתדלים, יבוא 'השותף השלישי' וישלים אף הוא חלקו, ויראו סייעתא דשמיא. בפרשתנו, הקב"ה מלמד את משה מעשה המנורה. מתאר צורתה ואופן עשייתה, ואף מראהו דמותה מאש. בסוף אמר לו להטיל לאש ככר זהב והמנורה נעשית מאליה. מדוע, אפוא, הראהו הקב"ה וְלִמְּדוֹ? למה לא אמר מתחילה שהיא תֵּעָשֶׂה מאליה? כתב רבינו השפת אמת כי הסייעתא דשמיא באה רק לאחר שמנסים ומשתדלים…

בהצלחה בעבודת הקודש!

 יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com