רעיון לפרשה

לבעל מלטשת יהלומים היו פועלים רבים, שהתמחו בתחומי ליטוש שונים. חלקם היו מומחים לליטוש יהלומים מרהיבים המיועדים לתכשיטים יקרי ערך, וחלקם עסקו בליטוש פחות מקצועי ורגיש, ביהלומים המיועדים לתעשיה.

באחד מימי האביב שמח מאד המנהל כשהגיע אליו סוף סוף משלוח מיוחל, של יהלומים שרכש חודש וחצי לפני כן. החבילה הקטנה הכילה יהלומים גולמיים ענקיים, שהושקע ברכישתם סכום כסף רב. המנהל יצא ממשרדו והחבילה נשארה פתוחה על שולחנו.

לקראת סיום ההפסקה נכנס למשרדו פועל חרוץ, שסיים לפני ההפסקה את עבודתו בליטוש היהלומים שניתנו לו. הוא הביא את היהלומים המלוטשים והגיע לקבל יהלומים חדשים לעבודה. את עיניו לטש לשולחן המנהל, עליו היתה מונחת חבילת היהלומים כשהיא פתוחה. ללא שהיות הניח את היהלומים שליטש, נטל את החבילה הפתוחה ושב לעמדתו, ללטש את היהלומים החדשים. לא חלף זמן רב, ובעל הבית חזר. עם כניסתו למשרדו הבחין שהיהלומים היקרים נעלמו.

"מי לקח את היהלומים משולחני"? זעק בבהלה. היהלומים היקרים, ששילם בעדן הון רב נעלמו. מאחת מפינות המלטשה נשמע הקול: "אני לקחתי אותם".

חשכו עיני המעביד: הרי לפועל זה אין ניסיון רב. הוא מוכשר ללטש רק יהלומים זעירים. תהליך עיבוד היהלומים שהתקבלו באותו בוקר שונה בתכלית ויש לעשות זאת במומחיות רבה. מיהר למקומו של העובד, אולם זה היה כבר מאוחר מידי, הפועל היה בעיצומה של עבודת הליטוש.

"מה אתה עושה"? הזדעק בקול, "אלו יהלומים גדולים".

"לא חשוב הגודל, גדולים, קטנים, אצלי הכל אותו דבר", השיב הפועל.

 

אופן הלימוד

בפרשתנו כותבת התורה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" (לא, יט). ומפסוק זה דורשים חז"ל כלל חשוב מאד בחינוך: "רבי עקיבא אומר: מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר 'ולמדה את בני ישראל'. ומנין עד שתהא סדורה בפיהם? שנאמר 'שימה בפיהם'" (עירובין נד ע"ב).

כל ילד הוא נשמה סגולית, יהלום זוהר וייחודי. אין שני ילדים זהים לחלוטין, לא מבחינת הכשרונות, המידות, האישיות וגם לא ברמת הבגרות האישית. לנוכח המשל ולאור הוראת התורה נשאלת השאלה, כיצד עוברים הילדים "ליטוש" ראוי, שלא יהיה "בתהליך ובגודל אחיד"?

משה רבינו ביקש שהמנהיג אחריו יהיה: "איש אשר רוח בו" (במדבר כז, יח). וביאר שם רש"י: "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד", שידע להטיל על כל אחד את תפקידו הנכון ומשימותיו הראויות, ובעיקר שיידע להתייחס לכל אחד בהתאם לנטיותיו, תבונתו ואישיותו. תפקידו של מחנך ללמד בסבלנות ובנעימות עד שיהיו הדברים רהוטים בקרב תלמידיו.

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פ"ד ה"ד): "הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים".

 

מעלתם וייחודם של המחנכים

על הפסוק "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג) דרשו חז"ל במסכת בבא בתרא (דף ח ע"ב): "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד – אלו מלמדי תינוקות".

שאל ה'בן איש חי' מדוע השוו חז"ל את 'מלמדי התינוקות' לכוכבים דוקא? והשיב בספרו 'בן יהוידע' בידיעה מעניינת מאד. אם נשאל עוברי אורח, מי גדול יותר, השמש או הכוכבים?

מרביתם ישיבו שברור שהשמש גדולה, כך אנו רואים. אולם בפועל, אם משווים את השמש לכלל הכוכבים, הרי היא מהווה חלק זעיר מאוד מכלל הגלקסיה. השמש היא "רק" כוכב אחד מבין מיליארדי כוכבים. יש כוכבים הרבה יותר גדולים ממנה. חז"ל השוו את "מלמדי התינוקות" משום שהכוכבים גדולים מהשמש, ורק מחמת גובהם הרב הם נדמים כקטנים ממנה.

כך גם מלמד תינוקות, מעלתם גדולה מאד. הם יוצקים את היסודות ללימוד עצמו, אך בד בבד מניחים את תשתית הלמידה של הילדים לכל החיים. וגם אם המלמד ילדים קטן בעיני עצמו או בעיני בני אדם, הרי הוא כמו הכוכבים, שרק ביחס לשמש נראים קטנים, אך בפועל הם גדולים מאד, וחלקם אף יותר מהשמש.

 

יסוד כלל ישראל – החינוך. 

איך מעבירים את החינוך? איך משפיעים על התלמידים? המגיד מדובנא שאל את הגאון מוילנא: איך אפשר להשפיע על הציבור? השיב לו הגר"א בדרך משל, לאדם שרוצה למזוג משקה לכוס גדולה כדי שממנה יתמלאו במשקה גם הכוסיות הקטנות המונחות בצידה. כל עוד הכוס הגדולה אינה מלאה, לא יתכן שהכוסיות שעל ידה יתמלאו ממנה, כיון שהוא עדיין לא מלא. אם רוצים שישפיע לכוסיות – יש למלא תחילה את הכוס הגדולה.

הוסיף הגר"א ואמר שזה גם יסוד ההשפעה. אם רוצים שאנשים יושפעו, יש לוודא שהכלי המשפיע יהיה מלא. אם הוא מלא – הוא משפיע על אחרים ! אם הוא עדיין לא מלא, איך ישפיע?

כך זה גם בחינוך, תחילה יש למלא את הכוס הגדולה – את עיקר ההנהגה וההשפעה של הבית קובעים ההורים. אם התנהגותם תתנהל כראוי, גם בינם לבין עצמם וגם ביחס לאחרים, הרי שילדיהם יספגו ויראו דוגמא אישית ראויה.

במקביל ובנוסף, למוסדות החינוך בכלל ולמורים בפרט יש חלק חשוב מאד בעיצוב דמותם והתנהגותם של הילדים. על המחנכים להיות מלאים בעצמם, כדי שיוכלו להשפיע.

 

 מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת ואתחנן, רוצים להיערך כראוי לשולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/aSNTY

 לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת ואתחנן, בקישור  https://shaalti.co.il/?p=13379

 לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, שלחו את המילה 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il

על גודל מעלת נתינת הצדקה, כתב ה'חפץ חיים' בספרו 'אהבת חסד' (ח״ב פ״ה בהגה): "ומן התמה על האנשים שמחפשין סגולות שיולדו להם בנים, ומוציאין על הסגולות כמה וכמה רובלי כסף, ויש שמוציאין למאות ולאלפים כל אחד לפי עושרו. יותר טוב שיעשו סגולה הנמצא בחז״ל, היינו, שיתעסקו תמיד במדת הצדקה, לעזור לעניים במה שיוכלו, וכו', ובזכות זה יתנהג השי״ת עמהם גם כן במידת צדקה וחסד, וימלא רצונם בזה. כמו שאמרו חז״ל (ב"ב ט, ב) שזוכה עבור זה להיות לו בנים וכו'. וכן עשו הרבה אנשים בזמנינו והצליחו בזה".

 

האזהרה המיוחדת

בפרשתנו, פרשת כי תצא אנו קוראים על אזהרה שאינה מצויה בתורה ביחס לאומות אחרות. "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם" (כג, ד), והנימוק לכך "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם…", ועל כן היחס אליהם החלטי וחד משמעי, "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם". היחס לעמון ומואב נחרץ, אין לקבל אותם בקהלנו. מדוע? מה הסיבה שאין לקבל אותם בקהלנו?

מבאר בעל ספר החינוך במצוה תקסא: "משרשי המצוה, מה שמפורש בפרשה, 'עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם…', והודיענו הכתוב מזה גודל מעלת גמילות חסדים והרחקת מידת הנבלה והכילות, ועל כן ציוונו לקבוע שנאה עמהם שהשחיתו והתעיבו להראות תכלית רשעם ונבלותם, שלא להקדים אפילו בלחם ובמים לקראת קהל גדול עייפי הדרך העוברים בגבולם, ואשר שכר עליהם מואב את בלעם לקללם".

בשעה הקשה של עם ישראל, לאחר שהחלו את נדודיהם במדבר, לא זו בלבד שעמון ומואב לא עמדו לצידם וסייעו, אלא אף פעלו נגד העם היהודי, כששכרו המואבים את בלעם לקלל את עם ישראל. אירוע זה נחרת היטב בזכרון האומה היהודית, שכן הוא טומן בחובו מסר ברור. הוא נוגד את אחד מעקרונות היסוד של העם היהודי – עשיית חסד, סיוע לכל אחד, בדגש על עזרה לחלש.

 

היחס השונה למצרים

לעומת עמון ומואב, כלפי המצרים יש מידת "סלחנות וותרנות". בשונה מהעמונים והמואבים, האסורים לבוא בקהל עם ישראל, הרי דור שלישי של המצרים יכול לבוא בקהל  ה', כפי שכתוב "בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'" (כג, ט). וזאת נוסף לאיסור לתעב מצרי, בנימוק "כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".

למקרא הבחנה זו בין מצרים לבין עמון ומואב, אנו עוד עלולים לחשוב בטעות שמצרים היא בגדר "חסידת אומות העולם", כאילו שכחנו את העבדות ואת השעבוד ואת עבודת הפרך. מה פשר החלוקה והשוני בין מצרים לבין עמון ומואב?

בעל 'ספר החינוך' מבאר את ההבדל שביניהם, וכותב: "ואף על פי שהמצרים שעבדו בנו וציערונו זמן רב, לא נתרחקנו מהם כי אם עד דור שלישי. וידענו בזה שיפה לו לאדם לעשות כמה חטאים ולא נבלה אחת גדולה, כי בהסכמתו בעשיית הנבלה המכוערת, ולא יחוש לגלות דעתו ובושתו נגד עמים רבים, מראה בזה רוע מזגו ותכלית פחיתותו, וכי אין בו עוד תקנה להכשיר עצמו ולהיטיב מעשהו, ונתחזק עיוותו עד שלא יוכל לתקן, ואיש כמוהו איננו ראוי להתערב בעם הקודש המבורך".

נכון, האומה המצרית ציערה אותנו, שיעבדה, השפילה ורמסה את אבות אבותינו, אך לא היתה זו הנורמה הקבועה והשלטת במצרים. הראיה לכך, שבמשך שנים רבות היתה מצרים אכסניה נוחה לעם ישראל וסיפקה להם מגורים, מחיה ושגשוג.

מה שאין כן עמון ומואב, אצלם היתה זו מדיניות רשמית וקבועה של 'אנטי-חסד', ולא אירוע חד-פעמי. בדומה לסדום ועמורה גם אצלם שלטה מדיניות של מניעת ואיסור עשיית חסד עם הזולת, כפי שאמרו חז"ל: "האומר: שלי – שלי, ושלך – שלך יש אומרים זו מידת סדום" (אבות פרק ה' משנה י'). כל מהותו וטבעו של העמוני והמואבי הוא הניגוד הגמור לעולם הרוח היהודי, המושתת כולו על חסד ועל נתינה, על העזרה לזולת והדאגה לחלש.

ישנן עוולות שאפשר להשלים איתן לאחר שלושה דורות. כך עם המצרים, אולם ישנן בעולם התנהלויות, שלעולם לא נוכל להשלים איתן ולעולם לא נוכל לדור איתן בכפיפה אחת. "כי אמרתי עולם חסד ייבנה".

 

 מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת ואתחנן, רוצים להיערך כראוי לשולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/aSNTY

 לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת ואתחנן, בקישור  https://shaalti.co.il/?p=13379

 לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, שלחו את המילה 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il

בישיבת וולאז'ין היו כ-400 בחורים, הרבה מעבר לאישור הממשלה הרוסית, שאישרה רק 200. באופן קבוע נהגו תמיד לשחד את הפקיד הממונה מטעם השלטון למנות את הבחורים, ותמיד רשם שיש בישיבה רק 200. יום אחד הגיע לישיבה שר החינוך הרוסי לבדיקה באופן אישי, לראות אם אכן יש 200 בחורים או לא. השר היה ידוע כאיש שאינו לוקח שוחד, וראשי הישיבה לא ידעו מה לעשות. באותה תקופה נתמנה ר' חיים מבריסק לראשות הישיבה במקום חמיו. רבי חיים ניגש לנצי״ב ואמר לו שיכול לסדר שהשר ייקח שוחד וכל העניין יסודר.

רבי חיים שלח את אחד מגבאי הישיבה לומר לשר החינוך שהיות ונתמנה כעת ראש ישיבה חדש ברצונו לפגוש את שר החינוך, שר החינוך הסכים, וקבעו שעה לפגישה. בהגיע עת הפגישה, הגיע רבי חיים לפגישה לבוש בבגדי חורף כבדים כמעיל ומגפיים, על אף שאז היה תקופת תמוז, השר שראה אותו לבוש כך שאל אותו: ״מה זאת״? השיב לו רבי חיים שהסבתא שלו באה אליו בחלום ואמרה לו שהיום בערב צריך לרדת גשם מלווה ברוחות סוערות, ולכן הוא לבוש כך.

השר אמר: ״אני לא מאמין, היום התקופה הכי חמה בשנה ולא יתכן שפתאום ירד גשם״.

רבי חיים אמר לו: ״אתה יודע מה, בא נתערב, אם הצדק עמי שירד גשם אתה תתן לי מאה רובל, ואם הצדק עמך, אני אתן לך מאה רובל״ וסיכמו שבערב יבוצע אימות ההתערבות. לאחר ששוחחו נפרדו. כמובן, רבי חיים הפסיד בהתערבות ובערב בא לכבוד השר והביא לו את המאה רובל המובטחים.

הלך רבי חיים לנצי״ב ואמר לו: תראה שכעת, לאחר שקיבל שוחד הכל יסודר על הצד הטוב ביותר, וכך היה. הנצי״ב שלח את אחד מגבאי הישיבה שידוע כמחוכם. השר חתם, וכל העניין סודר.

לאחר שהצליח הגבאי במשימתו, קרא הנצי״ב לרבי חיים ושאל אותו: איך הצלחת לסדר שיקבל שוחד? ענה לו רבי חיים: כתוב ״כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״. איך שייך ״שיסלף דברי צדיקים״, הרי אם הוא לוקח שוחד הוא כבר אינו צדיק? אלא כוונת התורה הוא שאפילו אם לוקח כסף כדין באופן כזה, גם זה נחשב לשוחד שיסלף דברי צדיקים.

 

בשלושה מקומות כותבת התורה את איסור נטילת השוחד, אחד מהם בפרשתנו, במילים "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (טז, יט). בהמשך הדורות עסקו בכך הנביאים ותוכחות רבות נאמרו על איסור זה. חז"ל לא חסכו את שבט לשונם ממקבלי השוחד, כדוגמת דברי רבי יצחק שאמר: "כל דיין שנוטל שחד – מביא חמה עזה לעולם" (בבא בתרא ט ע"ב). ידועים דברי רבי ישמעאל ברבי יוסי, שאמר בעקבות מעשה: "תיפח נפשם של מקבלי שוחד" (כתובות קה ע"ב), ועוד.

בהסברה על איסור השוחד בפרשתנו, מבארת התורה שיש לו שתי השפעות דומות: א. "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים", ב. "וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם". נשאלת השאלה, מה ההבדל בין שני נזקים אלו? מה ההבדל בין שמעוור את עיני החכמים לבין שמסלף את דברי הצדיקים?

 

נזקיו של השוחד

המהרש"א ביאר שיש דיינים שדנים את בעלי הדין בהתאם לראייתם. הדיין ראה בעצמו את המעשה ואינו זקוק לעדים שיעידו בפניו. לעומתו יש דיין שזקוק לשמיעת העדות, ובהתאם לדברים ששומע מהעדים דן את בעלי הדין. בפסוק זה מדברת התורה על שני סוגי דיינים אלו. על הסוג הראשון נאמר "יעוור עיני חכמים", השוחד שמקבל גורם לעוות את ראייתו, כאילו שהדיין לא ראה את המעשה כפי שהיה וכתוצאה מכך הוא מחייב בעל הדין שאמור להיות זכאי.

לעומת זאת המשך הפסוק נאמר על הסוג השני של דיין, זה שמתבסס על דברי העדים. עליו נאמר "יסלף דברי צדיקים", משום שהשוחד שמקבל גורם לו לסלף את דברי העדים שמעידים בצדק, ועל ידי כך הוא מחייב את הזכאי.

 

השפעות השוחד

את טעם איסור השוחד מבאר רבא: "אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה (=דעותיהם של הדיין ושל נותן השוחד מתקרבות זו לזו) והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו (=כתוצאה מכך, הדיין לא יוכל לראות צד לחייב ולהרשיע את נותן השוחד). מאי שוחד? שהוא חד" (כתובות קה ע"ב), ומבאר רש"י במקום: הנותן והמקבל נעשים לב אחד.

בפשטות, משמע מדבריו שהשוחד פוגם ביכולת השיפוט וההכרעה. השוחד גורם לקרבה בין הדיין לנותן השוחד. הדיין מאבד את האובייקטיביות, הגורמת לו שלא יוכל לראות ליקויים ופגמים, כשם שאין אדם רואה את נגעי עצמו. מכאן ועד הכרעה מסולפת, שתזכה באופן ודאי את נותן השוחד, הדרך קצרה.

כך גם מבאר המאירי במסכת כתובות את האיסור לקחת שוחד, אפילו משני הצדדים: "ואף כשמקבלו משני צדדין, מכל מקום לבו נוטה לזה ולזה עד שנוטה להכריע ביניהם ושלא לדונם בדין גמור. ואפילו היה חכם גדול לא יסמוך על דעתו בכך, שהשוחד מעור עיני חכמים, ר"ל שמעלים מהם אפני הדין…".

לעומת זאת, החזון איש לא הסכים לבסס את איסור שוחד על סברא אנושית של הטיית הדין באופן שאינו מודע, שהרי יש מקרים אחרים, שעלולים להטות את דעת הדיין והתורה לא הורתה להתרחק מהם וסמכה על דעתו ונאמנותו של הדיין.

לדעתו יסוד איסור השוחד נעוץ ב"ענין סגולי", שיש בו "כח הטומאה" לעוור עיני השכל. בנטילת השוחד "מתעוור" שכלו של הדיין לדון בצדק. כפי שכתב בספרו אמונה ובטחון (פרק ג סעיף ל'): "השוחד ענין מיוחד, והוא כי מקח שוחד הוא מן הגנויות במוחלט שהתורה תיעבתו, ובעקבו בסוד כוחות הנפשות לעוור עיני חכמים ולסלף משפט. ובהיות שאמרו שהסתכל הקב"ה בתורה וברא עולמו, חייבה התורה כח בשוחד לעור ולסלף, ולהזהיר לברוח ממנה. והנה אין אזהרת השוחד מכלל המשפטים, אלא מכלל החוקים. שהרי לא אסרה תורה הוראה לעצמו, ואדם רואה טריפה לעצמו. ואף במשפט בין איש לרעהו לא פסלה תורה רק שוחד שבזמן המשפט, אבל לא אסרה לשפוט את אהובו ואת שונאו. והתורה האמינה בבטחה גמורה את החכם הדיין כי יראה נכוחות".

 

השפעתו על חכמים

החפץ חיים אומר שאם יופיע בפנינו אדם, ובידו תעודה חתומה בידי שלמה המלך, החכם מכל אדם. ובתעודה זו יהיה כתוב שמחזיק התעודה הינו אדם חכם, לא יהיה לנו ספק, שבעל תעודה זו הוא חכם. שהרי המבין הגדול בחכמה, מעיד עליו שהוא חכם ומי לנו גדול בחכמה משלמה המלך.

ממשיך החפץ חיים ואומר: כשהקב"ה בכבודו ובעצמו מעיד על אדם שהוא חכם, בודאי שאין תכלית וגבול לחכמתו. ולמרות זאת מעידה התורה על החכם מקבל השוחד, שעיניו מתעוורות מהשוחד. גדול כוחו של השוחד, שיכול לעוור גם את עיני החכם הגדול. אדם שמקבל שוחד מאבד את שיקול הדעת האובייקטיבי. ולכן דימתה התורה את השוחד לעיוורון מוחלט, לא יתכן שיקול הדעת כלל, גם לא חכם גדול.

 

משמעותו לגבינו

אנו בפתחו של חודש אלול. רבותינו בעלי המוסר אמרו שציווי זה, של איסור השוחד, נוגע לכל אחד. כל אדם הוא דיין לעצמו, וצריך להיזהר מאד משוחד ה'נגיעות האישיות', שבכוחו לעוור את עיניו ולסלף את אורחותיו. על כל אדם להתייעץ עם גדולים, לא רק משום שהם יודעים ומשיגים יותר טוב ממנו, אלא גם משום שלאדם עצמו יש נגיעות שמהוות מסך בפני ההסתכלות הנכונה.

הרב דסלר אמר שכשיש לאדם התלבטות או שאלה כיצד לפעול, עדיף לשאול אפילו אדם פשוט, ולא להכריע לבד. מדוע? משום שלכל אדם יש "נגיעות אישיות", שמשחדות את מבטו. הן מפריעות לו להכריע בשיקול דעת אמיתי.

 

 מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת ואתחנן, רוצים להיערך כראוי לשולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/aSNTY

 לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת ואתחנן, בקישור  https://shaalti.co.il/?p=13379

 לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, שלחו את המילה 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il