בהתקרב ימי הפורים הבאים עלינו לטובה. מצאנו מקום לנהל פאנל מכובד בו משתתפים מלמדים וותיקים, ובני זוגם. לצד הורים מסורים לדון בהרחבה על עניין המתנות / מעטפות אשר נהוג מזה שנים להעניק למורים ולמורות ולגננות בימי חג הפורים.
אנו מוצאים מגוון רחב מאוד של דעות בנושא מרתק זה. האם יש מקור למנהג זה, או שהוא התפשט בעולם מאליו. יש כאמור דעות המצדדות בעד הנתינה, ומנגד יש הסוברים כי אסורה היא מכל וכל.
ראשית דבר ניסינו למצוא, האם ישנו מקור למנהג המתנות למלמדים בכלל, והאם ישנו מקור לנתינה בימי הפורים. שהרי אין זה סוד שעיניהם של מלמדים נשואות למקרא מגילה.
יש הטוענים כי נתינת כסף או מתנה למלמד כמוה כשוחד או חנופה, האסורים בתורה בתכלית האיסור. ועל כן צועקים הם כנגד אותם הנותנים מתנות או כסף. ראשית דבר, להווי גלוי וידוע לכל, שכאשר מלמד מקבל לידיו מעטפה או מתנה מהורה, בוודאי שהדבר משפיע באופן ישיר על התנהגותו כלפי התלמיד. אין בכך כל ספק. המלמד יפנה תשומת לב לילד ויתעניין בכל הזדמנות במצבו של הילד, ויראה במה יכול הוא לסייע לילד. אכן, כאשר כמעט כל בני הכיתה מביאים למלמד מתנות, כל התלמידים יקבלו יחס מועדף…
שאלת השאלות האם הדבר נכון או לאו. לשאלה זו יש שני צדדים. טובת התלמיד, והוראת התורה. כאמור, אם המלמד מושפע לטובה על ידי המתנה. ובכך מתייחס הוא אל התלמיד ביתר סבלנות, ומשקיע בו יותר זמן מזמנו הפנוי. מרבה הוא לחשוב כיצד אפשר לעזור לתלמיד ולקדמו. הרי שאין ספק שיש בזה תועלת רבה הן לתלמיד והן להוריו. אך האם הדבר עולה בקנה אחד עם הוראות התורה? בספר 'אורחות צדיקים' בשער החנופה כתב: "ויחניף אדם לאשתו משום שלום בית; לבעל חובו – שלא ילחצנו; לרבו – שילמדנו".
היוצא מדבריו, שחנופת המלמד דבר טוב הוא, והוא מהדברים שהחנופה יאה להם.
לאחר הקדמה רחבה זו, כינסנו אל שולחן אחד מלמדים וותיקים, יחד עם הורים לתלמידים. ואף שמענו מאחורי הפרגוד את דברי נשות המלמדים אשר עומדות מאחורי בעליהם ומסייעות בידם לעשות מלאכתם נאמנה, ובדרך כלל גם בשעות לא שעות.
אל השולחן הנכבד כינסנו את הרב מאיר ר. מלמד ותיק ועתיר ניסיון בתלמוד תורה חסידי ידוע. עמו יחד יושב הרב מנחם ז. מלמד בת"ת השייך לזרם הליטאי. ועמהם הושבנו את רבי יהודה מ. ורבי נפתלי. א. הורים אשר להם כמה ילדים בתלמודי תורה בהווה ואף מספר ילדים אשר כבר בגרו והיו לאנשים. ניסינו לקבץ עמדות ולשמוע רעיונות מההורים והמלמדים. ואף מבני זוגם, על מנת לנסות להרכיב את הפזל הנכון בעניין המתנות, מה צריך לתת, כמה, אימתי, ובמיוחד כיצד לתת.
ראשית פנינו אל המבוגר שבחבורה הרב מאיר. אשר הינו מלמד קרוב לארבעים שנה. ובידיו ניסיון עתיר שנים בתחום החינוך והקשר עם ההורים. בראשית דבריו הוא מספר לנו כי צריך להבהיר את הדברים ולהעמידם באור נכון. מלמד אינו מצפה בביתו למתנות או למעטפות. חלילה לחשוב, שילד אשר הוריו נותנים מעט, או לא נותנים כלל, זוכה ליחס אחר. מלמד אשר מעות פורים הם נר לרגליו ביחס לתלמידיו, אינו ראוי להיות מורה ומחנך בישראל. מלבד זאת כאן המקום להעיר ולהאיר, ותעיד על כך נוות ביתי אשר במשך כל השנים עדה ושותפה למעשי החינוך שלי. כי עיקר העיקרים אצלי הוא המכתבים והברכות המרגשות אשר מוצמדות למתנה או למעטפה. עליכם לזכור, שגם את המתנה ובמיוחד את הכסף אין אנו רואים אל מול העיניים לאחר זמן. אך המילים הטובות, הברכות הפירגון. הם שנשארים אצלי לעולם ועד. עליהם שומר אני מכל משמר.
כאן מצטרף אל שיחתנו רבי נפתלי הורה בעל ניסיון המצדד בחום ובאהבה רבה במתנות או מעטפות למלמדים, בראשית דבריו הוא מציע, הבה ונחשוב, כיצד התחיל כל העסק הזה של מתנות למלמד? האם קם מלמד או מנהל והכריז: על ההורים לשלוח למלמדים תשורה בפורים? האם הדבר נעשה אולי ברמיזה כלשהי?
הלא אין ספק שהדבר התחיל (הרי הוא התחיל פעם במהלך ההיסטוריה. אם זה היה כאשר תיקן רבי יהושע בן גמלא ויסד את תלמודי התורה, או בשנים מאוחרות יותר) בעקבות הורים שלבם רחש הכרת הטוב כלפי המלמד, אשר למעשה הינו שליח האב ללמד את בנו תורה, ושליח ההורים יחד לחנכו ליראת שמים. שהרי הציווי ושיננתם לבניך מוטל על ההורים. כאשר המלמד עושה את מלאכתו ביד רמה ובמסירות. הרגש של הכרת הטוב והתודה כלפי המלמד העושה את עבודתו בשליחותם ממלא את לבם, וכאן מוצאים להם ההורים הזדמנות להתבטא ב… יום אחד בשנה: בפורים. כמובן שמהורה אחד בלבד עדיין לא צומח מנהג. רגש זה של הכרת תודה פיעם בליבם של הורים רבים. אכן, היו כאלו שהיו יותר חמים, והיו מהם שהיו פחות חמים לעניין. אך גם אלו שליבם היה קריר, כאשר שמעו על נתינת חבריהם הצטרפו לדבר, ולאחר מעשה, הבינו גם הם שהדבר ראוי ונכון. כך הלך ו"התמסד" לו מנהג בישראל. הוא מוסיף ואומר. בעניין נתינת הצדקה נאמר בתורה: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ." ישנם כמה סוגים של נותני צדקה, יש הנותנים ביד אוהבת ובלב חם, ויש אנשים אשר היו מוותרים על הנתינה, אך הם נותנים כי לא נעים להם להיות פורשים מן הציבור. על כך מצווה התורה ואומרת, כאשר נותן אתה צדקה אם מעט אם הרבה. "ולא ירע לבבך בתתך לו" – אל לך לתת בלב רע. אלא, תן בלב שמח. והנותן בלב שמח, זוכה לברכת ה'. כך הוא הדבר בנתינה למלמדים יש הנותנים ביד רחבה ובלב שמח, ויש הנותנים ואף אולי כועסים למה צריך לתת. גם כאן ניתן לומר, כאשר אתה נותן, תן ביד חמה ובאהבה. ואם אינך יכול לתת בשמחה וברצון כדאי שלא תיתן כלל. עלינו גם להיזהר מאוד כהורים, כאשר אנו משוחחים על המתנה של פורים ודעתנו אינה נוחה מן המתנה, לא לדבר על כך על יד הילדים אשר יראו בכך זלזול בעבודתו של המלמד. ויחשבו בליבם, אף הורי חושבים שהמלמד שלי אינו מציאה גדולה… ובשיחה בכיתה בשיח בין התלמידים הוא יאמר את אשר בלבבו בקול רם.
הרב יהודה אשר ילדיו כבר סיימו את לימודיהם , מציין, שמעתי פעם סיפור נפלא בעניין המתנות למורים, ויש בו זכות לכלל ישראל. בפולין לפני השואה התגורר יהודי עשיר ורב נכסים ושמו היה רבי יחיאל מאיר. רבי יחיאל מאיר היה יהודי יקר ערך, אשר מלבד היותו מעשירי העיר וממחזיקי התורה. היה אף הוא תלמיד חכם ומוקיר רבנן. בניו כשתילי זיתים היו סביב לשולחנו. ואת בניו שלח ללמוד בתלמוד תורה הטוב ביותר בעיר. ולא חסך מכספו עבור הוצאות בניו לתלמוד תורה. ובהגיע ימי הפורים היה מהזריזים המשלחים משלוח מנות מכובד, יחד היה מצרף עמו מעטפה מכובדת למלמד אשר עושה את מלאכתו נאמנה ומחנך את בנו לתורה ויראת שמים. שנה אחת ישב המלמד של בנו משהל'ה בביתו שמח בשמחת החג, ומקבל את פני ההורים, איש כברכת ה' אשר נתנו לו. שהרי גם בני עניים היו בכתתו. קיבל המלמד את פני הבאים בשמחה ובטוב לבב. כאשר מקבל הוא כל חד ואחד בסבר פנים יפות, מלטף ביד אוהבת ואומר מילים נוטפות עידוד וחיזוק לכל אחד. התלמידים אשר אהבוהו עד מאוד השיבו לו אהבה על אהבתו, ושמחו להיות שלוחי ההורים להוקיר את המלמד האהוב שלהם. אך הנה בשעת צהרים מאוחרת שם המלמד לב, כי משהל'ה בנו של רבי יחיאל מאיר העשיר, טרם הגיע להביא את משלוח המנות… זוכר הוא המלמד כי בכל השנים, אצל ילדיו הקודמים היה רבי יחיאל מאיר מהראשונים לשלוח, ומן הזריזים המקדימים במצוות. והנה זה פלא כבר שעת מנחה ומוישהל'ה טרם בא. חשש קטן התגנב אל ליבו של המלמד, שמא שכח? אך מיד גירש המלמד את המחשבה הפסולה, ואמר הן תכף מיד יבוא לכאן המשלוח… הזמן עובר וחולף והשמש כבר נראית בראשי ההרים, ועוד מעט קט תשקע השמש. ויום הפורים יעבור ויחלוף לו. ומשלוח המנות המכובד של רבי יחיאל מאיר מה יהיה עליו… מחשבות רבות רצו בראשו של המלמד. אך כמנוסה ויודע את אשר עליו לעשות, קם ועשה מעשה. שלח את בנו, ובידו משלוח מנות אל רבי יחיאל מאיר. כאשר נכנס בנו של המלמד אל חדרו של רבי יחיאל מאיר. נזעק הלה ממקום מושבו וספק את כפיו, וזעק בקול לא לו. כיצד זה שכחתי לשלוח משלוח מנות למלמד היקר והחשוב. מיד קרא אליו את בנו מוישהל'ה ונתן בידו משלוח מנות מכובד ויקר ערך, ואף הגדיל את הסכום אשר היה מוכן עבור המלמד כפיצוי על האיחור, ומיהר לשולחו אל ביתו של המלמד.
את המעשה הזה סיפר הגה"ח רבי גודל אייזנר זצ"ל לרבו כ"ק האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור זי"ע וכאשר שמע על כך הרבי אמר לו בחיוך, הכתוב אומר (דניאל, ט', ז') :" לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים". יהודי הזקוק לכסף מתבייש הוא לבקש מאת הבורא, ולומר לו זקוק אני לכסף. ובכל זאת מה עושה אדם הזקוק לעזרת הבורא יתברך? נותן הוא כסף לצדקה ובכך מזכיר הוא להקב"ה שאף הוא זקוק למתת ידו הרחבה של הקב"ה. וזה פירשו. – "לך ה' הצדקה", נותנים אנו לך צדקה. מפני, שלנו בושת הפנים, מתביישים אנו לבקש ממך כסף, ועל ידי נתינת הצדקה מזכירים אנו לך לבל תשכחינו…
כאשר שוחחנו עם נוות ביתו של מלמד חשוב, שמענו מפיה דברים חמים וחשובים, שכאן המקום להביאם לפניכם. כאשת מלמד לא תמיד קל עם המציאות שכמעט בכל שעה פנויה, ביום, ובמיוחד בלילה, גם עד חצות לילה, ההורים מתקשרים, מתייעצים, כאילו בעלי הוא יועץ פרטי. אבל אצל ההורים זו הנגזרת של התפקיד. לבעלי המלמד יש 30 בוסים/ בוסיות המנהלים עבורו את הכיתה. נדיר למצוא עובדי משרה אחרת שיש להם 30+ בוסים, שמנהלים אותם גם מחוץ לשעות העבודה.
מלבד זאת, הכסף אשר ההורים נותנים למלמדים בא לבטא הכרת טובה, ואמירת תודה, כל הפרשנויות של שוחד הן מעוותות. אין דבר יותר חשוב להורים ממלמדי תינוקות, הרב'ה מלמד את בננו תורה, ומחדיר בו יראת שמים טהורה, ועושה זאת בשליחות ההורים. ואין דבר גדול יותר עבורנו. כאשר רואים כך את פני הדברים, אזי הנתינה היא מלב רחב ואוהב.
לשיחתנו הקולחת מצטרף המלמד המנוסה רבי מנחם האומר, עלינו לזכור כי הימים ימי פורים. וברצוני לשתף אתכם באחת מהחוויות המיוחדות והמשעשעות ביותר שעברתי, וכאשר תשמעו זאת, גם לכם תהיה קורת רוח מהדבר. שנה אחת קיבלתי מאחד ההורים משלוח מנות כלי מלא בפיצוחים שונים, ובפירות מיובשים. והנה צדה עיני מיד, כי מתחת לצלחת מבצבצת מעטפה. מה עוד שהילד טרח לומר לי שאביו ביקש להזכיר למלמד כי ישנה מעטפה מתחת לצלחת, וחלילה שלא תיזרק לפח. כאשר יצא הילד מביתי הוצאתי בסקרנות את המעטפה והנה לעיני הנדהמות בתוך המעטפה כתוב. למלמד היקר והחשוב. רק רצינו להזכירך כי יש לבדוק את הפירות והפיצוחים מפני תולעים ושאר מרעין בישין… אז מי אמר שאין שמחה בפורים גם למלמדים.
כאן מזכיר אחד ההורים ומצטט את אמרתו של איש חריף אשר היה אומר, שלושה זקנים שונא אני, חייל זקן, חסיד זקן, ומלמד זקן. חייל זקן שונא אני, מפני שאם היה מצטיין, אזי היה קצין זקן… חסיד אמיתי לעולם אינו זקן, תמיד צעיר הוא. ואם זקן הוא, הרי שאינו חסיד. ומלמד זקן, אם היה הוא מלמד מסור, לא היה זוכה לאריכות ימים…
נוות ביתו של מלמד אחר אומרת לנו, כי מידי שנה בעלה מבקש מהתלמידים שלא יביאו לו משלוח מנות ולא מתנות כי אין הוא חפץ בהם. בעלי ממש מתחנן בפני ההורים שיחדלו מהמנהג הזה. אך בדרך כלל דבריו נופלים על אוזניים אטומות. ההורים נותנים איש כפי רצונו או יכולתו. ובעלי כבר שנים מתלונן שאין הוא מרגיש בנח מכל העניין. כנראה שההורים כן מרגישים בנח.
אמנם, לא כולם סבורים שהנתינה הכספית היא העיקר, ויש הסוברים שאדרבה, כדאי יותר לתת למלמד מתנה, ולא כסף. כאשר המלמד מקבל מתנה, הוא מבין שכשהלכנו לחפש מתנה השקענו בזה מלבד כסף גם זמן. והוא רואה בכך את ההערכה שאנו ההורים חשים כלפיו. אמנם קשה לדעת איזו מתנה לקנות למלמד. אבל הורים חכמים מוצאים תמיד עצה ודרך כיצד להגיע בעקיפין אל המלמד או אל בני ביתו ושם מבררים הם איזו מתנה לקנות עבורו. ובפרט, כאשר הם מצרפים למתנה גם פתק החלפה.
ככלל, יש הטוענים כי הלחץ החברתי הגדול היום מכריח הורים לתת למלמדים סכומים גדולים. אשר הינם מעבר ליכולתם הכלכלית. וכאן באמת אומרים לנו המלמדים פה אחד. להווי ידוע להורים היקרים. שאנו יודעים בדרך כלל את המצב הכלכלי בבית, ועל כן מבקשים אנו בכל לשון של בקשה מההורים לא לתת למלמד משלוח מנות ללא פרופורציה, וכן מתנות מוגזמות. הורה העושה זאת ואין ביכולתו לתת, גורם רעה לעצמו ולילדיו. ואנו המלמדים לא נהנים מזה. רבי מנחם מספר לנו כי פעם קיבלתי מהורה מסוים בכיתתו סכום כסף גבוה. ואני ידעתי כי איש קשה יום הוא. מיהרתי אל אחד מארגוני החסד, ושלחתי את הסכום אשר קיבלתי ממנו אליו בחזרה… ידי בערו ממש כאשר החזקתי בכסף אשר ידעתי כי בא הוא על חשבון הילדים…
לסיכום הדברים, נתינת המתנות והמשלוחים יסודותם בהכרת הטוב, והבעת ההערכה של ההורים למלמד העושה שליחותם. אך תמיד יש לזכור את גבולות היכולת של הנותן, ולא לתת חלילה ממה שאין. שהרי אין איש רוצה שיבוש הנותן, כי אחר הנתינה יישאר הוא נזקק גדול ויצטרך לבוא לידי מתנת בשר ודם או לידי הלוואתם.
אכן משלוח מנות למלמדים חשוב. אך כאמור חשוב ביותר הוא היחס שההורים מעבירים למלמד במהלך כל השנה. כאשר ההורים מתקשרים אל המלמדים והמורות. כאשר הם דואגים לכתוב להם מכתבי תודה והוקרה הנכתבים באמת מקירות הלב. הדבר חשוב ומשפיע ביותר על המלמדים והמורות. השפעת מילה טובה חשובה ויקרה בעיניהם אף יותר מהמתנה המצורפת .
ונחתום בברכה שנזכה כולנו לרוב נחת מהילדים והתלמידים, וכאשר נראה כולנו אל מול עיננו את הצלחת התלמידים ואת טובתם. ונישא כפים לשמים ונבקש כי יכנסו הדברים בליבם הטהור של התלמידים. אזי נזכה כי אף הקב"ה אשר הינו שותף בכל איש ישראל יהיה אף הוא שותף בברכתו לילדי ישראל שיגדלו לתורה ויראת שמים בדרך ישראל סבא הסלולה לנו מדור דור.
