חינוך בפרשה- במדבר- מצדיקי הרבים

מצדיקי הרבים ככובבים

חכמינו ז"ל הפליגו ברום חשיבות מלמדי תשב"ר. רבינו 'החוזה' בלובלין אף התבטא "אילו היו יודעים את מעלת המלמדים בשמים, היו כולם מבקשים להיות מלמדי תשב"ר!". על מלמד המנחיל לתלמידיו תורה ומצוות, נוטע בקרבם אמונה ומעמידם במידות, דרשו חז"ל (ב"ב ח:) את הנאמר בדניאל: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד אלו מלמדי תנוקות של בית רבן! לעולם ועד! עבודתו הפורה ורבה שמורה נצח, הנו זוהר ככוכב בשושלת מוסרי התורה.

אדם חי שנות חייו בעוה"ז, צובר מצוות ומעשים טובים, מתקין עצמו ב'פרוזדור' לקראת המעבר ל'טרקלין'. משול הוא לילדים שצוברים 'כרטיסי מבצע' לקראת היריד הממשמש ובא. בפתיחת שערי היריד רצים כולם, למתקנים, לדוכני ההגרלות, לקיוסק, ולעמדות הפרסים. כל ילד 'משלם' בכרטיסים שהכין מראש. אך אוי לו ילד שלא השקיע וכעת משתוקק לארטיק ושערות-סוכר או למכוניות מתנגשות, אך אין בידו כרטיסים! עכשיו כבר אי אפשר לרכוש!

אדם מגיע 'למעלה' עם כרטיסיו הרוחניים שסיגל עלי אדמות. בחייו היה קרוי 'הולך' כי מתעלה ומתקדם. אך כעת 'בַּמֵּתִים חָפְשִׁי' חופשי מן המצוות. מרוץ איסוף הזכויות תם. והנה חכמים דרשו ביטוי חז"ל 'ברא כרעא דאבוה', בְּנוֹ מהווה לו 'רגלים', 'הולך' למענו. מעשי הבן הטובים מוסיפים זכויות לנשמת האב, שולח לו כרטיסים למעלה…

תולדות

לאוצר גדול זה זכו מלמדי תשב"ר! זוהי כוונת חז"ל בקביעתם (סהנדרין יט:) 'כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'! יש אב שמניח אחריו חמשה בנים, או אפילו תריסר, הממשיכים 'ללכת' למען נשמתו. והנה, מלמד תשב"ר מניח אחריו מאות ואלפי תלמידים ש'כאילו ילדם'! הללו מְזַכִּים ומעלים נשמת 'אביהם' המלמד!

וּמִנְיַן למדו חז"ל שהמלמד נחשב 'כאילו ילדם'? בפרשתנו נאמר 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. מביא רש"י מחז"ל שהרי בפסוק נאמרו בני אהרן בלבד, ואף הם קרויים תולדות משה כי לימדם תורה! לכן נא' בְּיוֹם דִּבֶּר… בְּהַר סִינָי, כי החל מקבלת התורה, מאז שלימדם משה, הריהם 'תולדותיו' והוא 'כאילו ילדם'.

מעיר רבינו המהר"ל (גור אריה, כאן) הרי משה לימד את כל בני ישראל, ומדוע רק בני אהרן נחשבו תולדותיו? למה אין כולם מְכֻנִּים 'תולדות משה'! ומבאר המהר"ל שאכן לא על כל מלמד נאמר תואר זה! וזה לשונו "שָׁאנֵי ישראל, שהרי הקב"ה ציוה לו שילמד להם תורה, והתורה שניתנה למשה לא ניתנה אלא ללמד לישראל, לא שייך לומר שישראל הם בניו, שאלמלא לא היו ישראל – לא היתה תורה ניתנת למשה. אבל מה שלימד לבני אהרן יותר ממה שלימד לישראל, זה היה ממשה לבד, ולא נצטווה מפי הגבורה ללמוד להם יותר, ובזה להם בפרט כאילו ילדם".

מלמד- זכות!

אמנם לעיל הארכנו בזכות המלמד, אך לפי המהר"ל – זה לא בא 'אוטומטית'! חז"ל הכתירו 'כאילו ילדו' רק את המלמד שעושה יותר ממה שהתפקיד מחייב! ללמד הריהו חייב, לכך שכרוהו וזאת מלאכתו. משה רבינו השקיע בבני אחיו יותר ממה שנצטווה, ועל כך נדרש 'כאילו ילדם'! על הַתּוֹסֶפֶת! כמו שלהורים אין 'שעות עבודה' מוגדרות, והתמסרותם מוחלטת, כך יש מלמדים 'מצדיקי הרבים' שמעניקים לתלמידים 'מעל ומעבר' כי חשים 'כאילו ילדם'!

חֲבֵרַי בישיבה קטנה היו מספרים בערגה על המחנך שלהם בת"ת שהיה קובע עם תלמידיו לימוד בחברותא בימי שישי אחה"צ ובשבת קודש. חבר אחר חשף באזני כי בהיותו בן למשפחה מוחלשת היה המלמד רוכש עבורו ספרי לימוד וכלי כתיבה. הכרתי מלמד שבהפסקות היה נשאר לפוש בכיתתו ולא בחדר-מורים, במטרה שתלמידים יוכלו לפנות אליו לעזרה לימודית, לשיחה אישית, או סתם ליצירת קשר. לא עובדים עם 'סטופר' ביד, לא שואלים 'מה אני חייב'. בכדי להיחשב 'אבא', להרוויח שֶׁהַמֵּאוֹת הללו יזכו ויאירו את נשמתי בעולם האמת – עלי לעבוד באמת!

מלמד שהוא זוהר ככוכב בִּשְׁמֵי הילד לְעוֹלָם וָעֶד הוא ב'אקסטרה', למעלה מן הזמן, בלב ונפש חפצה. הוא גם נזהר בכבוד תלמידיו ואוהבם, כדברי הרמב"ם (פ"ה מה' ת"ת), שאף מוסיף 'שהם הבנים הַמְּהַנִּים לעולם הזה ולעולם הבא'!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

קרא כאן על יסודות החינוך של הרב וואזנר

חינוך מבית טוב- הרב שטינמן- קראו כאן

חינוך בפרשה- וישלח

 

הכרת הטוב

לאחר שיעקב נמלט מבית לבן ורדיפתו הרצחנית, ואף ניצל מעשיו שביקש להרגו, 'יצא מבין שיני אריות ובא שלם' (כמליצת רש"י) נאמר וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם… וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. אי' ב'פסיקתא זעירתא' (הקרוי גם 'מדרש לקח טוב') "מה בא ללמדנו? שצריך אדם להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה. ומה עשה להם? חנן פני העיר, אלו הפנים של העיר, השרים שבהם, שיגר להם דורונות. ד"א, עשה להם שווקים ומכר להם בזול"… (ע"ע שבת לג:) למרות טרדותיו ועיסוקיו, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת, והריהו ממהר לשוב להוריו, יעקב מקפיד על ההנהגה הישרה של הכרת הטוב.

בן לומד מאורחות הוריו, כמו תלמיד שלומד ממעשי רבו (הרבה יותר מאשר דברי רבו). נתבונן, נתחזק, וננחיל להם מידה 'יהודית' זו של הכרת הטוב. ולמה יהודית? כי החיים היהודיים מוקפים בביטויי הכרת הטוב כלפי שמיא. הן כשמעיינים במשמעות התפילה, החל מרגע פקיחת עיניים באמירת 'מודה אני לפניך', דרך הברכות השחר, פסוקי דזמרה, ועוד ועוד. כך גם ריבוי המצוות, שבחלקן מציינת התורה במפורש כי בקיומן נביע הכרת הטוב להשי"ת.

מוסדות החינוך. בארות מים חיים. שם שואבים רוח הקודש. בהם משקים את העדרים מי-דעת, על מי מנוחות ינהל המלמד צאן-קדשיו. פעוט נכנס בשערי 'תלמוד תורה' וכעבור שנים יוצא נער בנוי, כאשר 'רוב חכמתו' נרכש כאן. כך בהמשך, בבית היוצר הגדול, הישיבה הקדושה. כאן למד, התחנך, התפתח, נעשה אדם. יש להכיר בטובתם.

מטבעו של ילד, שהוא עדיין בתוך תהליך התפתחות שכלית ורגשית, אינו מכיר דיו בצורך להכיר טובה להוריו ולמוריו. ההכרה בהשקעתם נתפסת רק כְּשֶׁיֵּצֵא מרשותם ולא יהא עוד סמוך על שולחנם. אדם מתוקן במידות מביט לאחור, חושב על אלה שהוא חייב בהוקרתם, ומביע תודתו בדרכים שונות. ילד לומד מהבוגרים בסביבתו ומפנים. הוא קורא את המילים הטובות שאביו מוסיף וכותב למלמד ב'דף קשר', ומהם מתחנך. לא סימון יבש כמענה על 'איך התנהג הילד בשבת', או 'למדנו בשבת גמרא' בקצרצרה, ובכך 'יצא ידי חובה'. גם המלמד מצפה לעידוד על עבודתו המורכבת! יש להביע הוקרה, לא לקמוץ במילים. אגב, כשהמלמד מרוצה אף תלמידיו ייהנו!

ב"ה איכשר דרא וישנם מגביות צדקה רבות חדשים לבקרים. ברור, ש'דין' הכרת הטוב מחייבת (בעצם, מְזַכָּה!) להעדיף צדקות שבהם יש הבעת תודה למוסדות שלנו ושל צאצאינו. יש דרכי צדקה שונים. הכרתי סוכן מזון שמדי תקופה היה מגיע לת"ת של בניו ופורק כמויות של ביסקוויטים ומיני מאפה… כמו גם אשת-חיל שהקב"ה חננה באומנות הציור, המגיעה לביה"ס של בניה לצייר קירות כיתות וחצרות, כתשורה ללא תמורה… כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף (קהלת ז), האחד מכיר טובה ע"י ממונו, האחר בגופו, בחכמתו, בכישרונו, בקשריו! העיקר, להטיב למטיב!

ואם יאמר האדם, מה לי לתת ולחון את פני ישיבתי? הרי צפים ועולים בי גם זכרונות לא נעימים… התורה מלמדת מהות 'הכרת הטוב' בדין לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. מצרי?! מאות שנות שעבוד נוראיות! למרות זאת מביא רש"י 'אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור! כי היו לכם אכסניא בשעת הדחק'! הרי גם נהנית אצלם, תכיר להם טובה!

מקובל להזמין את ר"מ כיתה ח' לבר מצוה. הרי החתן לומד אצלו. ואיה מחנך כתה א'? ומה קורה בחתונה? אמנם רבני הישיבה גדולה עסקו בקציר, אך למה יגרעו אלה שעמלו בחריש ובזריעה?… הרי ההזמנה אינה למען המלמד והר"מ. יש להם ב"ה אוכל בבית. זה עבור חינוך ילדינו! הם רואים את הנהגתנו האצילית, ומפנימים. מתחנכים!

יש גם 'דיבור' בשנים האחרונות בדבר מנהג משלוח דורונות למלמדים. הרי חז"ל לימדו שיעקב אבינו העניק לאנשים שהתגורר בעירם במשך תקופה מוגבלת בלבד, למרות שאף שילם מחיר הגון עבור חלקת השדה. בשו"ע נאמר שיש לומר מדי בוקר 'מִזְמוֹר לְתוֹדָה' מתוך נגינה (או"ח סי' נא ס"ט). שלא די 'באמירה' או בהענקה, חשובה צורת האמירה, הפתק הנלוה למתנה ובו מילים כנות ואישיות, בעצם משלימים את הבעת התודה. בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה!

בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com

  יחיאל מיכל מונדרוביץ'