ירושלים שנת תפ”ד, לפני 399 שנה, מודיעים לרבנית כי כַּלָּתָהּ יושבת על המשבר, יש סיבוך… צריך תפילות דחופות! הרבנית ממהרת ומוצאת את המיילדת עמלה להצלת חיי היולדת. “מה שלום הַיִּלּוֹד? הַזֶּה בן או בת?”. במקום להשיב, החוותה המיילדת לעבר חבילה מושלת בפינה… “הרבנית, תתפללי! הלוואי ואזכה להציל, לפחות, את האם…”. הרבנית הצטמררה. אבוי! שרה הצעירה, יתומה מהוריה, לידה ראשונה… ולרגליה ‘חבילה’ המיועדת להר הזיתים… היא פותחת לבה לפני בעל הרחמים… המיילדת פועלת להצלת היולדת, הֶחָמוֹת מתפללת. תוך כדי תפילה מרימה את ‘החבילה’ וחובקהּ אל ליבה, זועקת ממעמקים, דמעתה על לחיה. לפתע, ננערת וזועקת “אני חשה פעימות לב! התינוק חי!”… ב”ה האם ובנה שרדו לחיים טובים. אביו הג”ר רפאל יצחק זרחיה אזולאי קרא שמו בישראל ‘חיים יוסף דוד’.
מיוחד בין המאורות הגדולים היה רבינו החיד”א. מושלך היה ‘לאחר יאוש’! מֵענקי הדורות, העשירנו ביותר ממאה ספרים נפלאים בכל חלקי התורה, עטוף היה במגבת בְּלוּיָה ומיועד לקבורה. חיבוק חם מסבתא אוהבת ומתפללת חשף כי יש בו רוח חיים! יש מה להציל! לא המשפחה לבדה זכתה לנס זה, אלא עם ישראל כולו נהנה מ’חיבוק’ זה.
ומה קורה בימינו? נערים ונערות רבים, עטופים אמנם בסחי ומאוס, אך מכריזים עליהם ‘ כבר אין מה לעשות’, ‘זה מקרה אבוד’. כאשר נחבקם ונקרבם, נרגיש המיית לבם, נעתיר בתפילה, נְגַלֶּה כי נר אלוקים טרם נכבה! אין מקרה אבוד, ‘הנס’ ממתין להתגלות אם רק נשיל מעלינו ערלת-לב קשיחה של אֶגוֹ, חשש מ’מה יאמרו’, להכיל כולם באהבה.
חטא המרגלים רשום ככתם מכוער בתולדות עמנו. התורה לא ניתנה לנו כי נשפוט את אבותינו אחרי אלפי שנה, אלא מלמדת אותנו, תורת חיים, ספר הנחייה נצחי. יש לנו ללמוד ולהשכיל ממעשה המרגלים. רבינו יצחק עראמה מגדיר את חטאם בספרו עקידת יצחק “בזה הדבר הגדילו רֶשַׁע ואשמה רבה, שהוציאו עצמם מכלל מרגלים – ונכנסו בכלל יועצים“. המרגלים נשלחו לתור את הארץ, לראות ולמסור דיווח. הם עשו עצמם ‘יועצים’, מומחים, ונתנו פרשנות מוטעית. לא התייחסו כראוי לדבר ה’ “שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל“. אין בכלל שאלה האם יכולים או לא, האם כדאי לנו או לא, הנצליח או ניכשל, הרי הקב”ה הודיע: אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל!
הקב”ה מסר בידינו תלמידים, נשמות טהורות העתידים להאיר את העולם בתורה ומעש”ט. מהם תימשך שושלת הקודש עד משיח צדקנו. אף אחד לא מינה אותנו לקבוע ולחרוץ גורלות, ‘אין לו סיכוי’, ‘אין לו מקום בקרבנו’, איננו יועצים של הקב”ה! מקסימום מותר למלמד המתקשה להחליט בעד עצמו ‘אני איני מצליח איתו. אני מתקשה”. ‘העפת’ תלמיד היא ‘דיני נפשות’, יש להושיב ‘סנהדרין גדולה’, לשמוע, לשקול, לדון לכף זכות, עד שגוזרים דין. מעשה שבא מחנך לפני הג”ר יהודה צדקה לקבל ‘אור ירוק’ לסילוק תלמיד “הרב! עשיתי הכל למענו!”. שאלו הרב “הכל? ישבת עליו תענית? רבני הסנהדרין היו צמים לקראת הכרעה בדיני נפשות!”. רק לצוות רחב, מיומן ושקול יש זכות להרחיק תלמיד לצמיתות – וכמובן: הסכמת ‘גדול’ מובהק. שומעים את כל הצדדים, מעריכים השלכות ומחליטים.
מבהיל לשמוע שׁרבֶּ’ה כיתה ב’ קובע ‘זה ילד חי”מ’. הוא מומחה, שהרי השתתף בקורס… מחנך בכיתה ד’ מוסר להורים ‘סל תרופות’ עבור בנם, מנהל מכריע ‘תלמיד אוטיסט’, ‘ODD…ADHD … הפתרון רקRPG …’! הורים בוכים מול ‘מומחים’ החוטאים ש”הוציאו עצמם מכלל מרגלים – ונכנסו בכלל יועצים”. בסמכותך לתאר מצב, למלא שאלון, להעביר דיווח, אבל להחליט? לקבוע? לגזור דיני נפשות?! ומי אמר שהאמת היא כי “לתלמיד אין מקום אצלנו”? שמא למלמד המתקשה אין מקומו בשדה החינוך? אולי הוא עצבני, עייף, סחוט, מוסח, נרתע מילדים ‘בעלי-אופי’ ורואה בהם ‘נפילים בני הענק’ והמלמד חש עצמו מבוהל, ‘וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים’… במקום לשלוח מחצית מילדי הכיתה ל’טיפול’ ולשיעורי עזר – שמא כדאי שהמלמד יישלח לסדנת משמעת והכוונה, יעוץ והנחייה! ולמה שלא ינסה ‘פרנסה’ אחרת?
עם ישראל עטוף יתמות עם פטירת ראש ישיבת פוניבז’ הג”ר גרשון אדלשטיין זצ”ל. בהיותו איש אמת, נקי וצדיק, דרש שוב ושוב “חינוך רק בדרכי נועם, ננהג עם ילדינו בידידות, כפייה אינה חינוך, עיקר המחנך במידותיו הטובות”!
נאזין לכלב בן יפונה: ‘עָלֹה נַעֲלֶה’, נצליח עם כל ילד, כִּי יָכוֹל נוּכַל! כלב קיבל אדמת טְרָשִׁים קשה, חברון עיה”ק! הוא האמין כי גם בסלע קשיח טמונים מטמוניות. אדרבא! הקושי מוכיח שיש באחוריו אוצר גדול! צריך מומחיות לגלותו.
וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים – נשנן לשונו הזהב של הרבי הק’ מפיאסצנא הי”ד (מבוא ל’חובת התלמידים’) “צריך המלמד והאב לדעת שאת בני ה’ וגדולי ישראל עליהם לחנך ולגלות, והנערים אשר לפניהם יראו לנשמות גדולות אשר עודן בְּאִבָּן, ועליהם להצמיחן ולהפריחן. ואף אם יראה בהם נערים אשר לפי הכרתו מָרַי נפש הם ומדות רעות להם, יֵדַע שזה טבע גרעיני הנשמות ובוסר המלאכים, מָרִים הם בחניטתם ומלאים עסיס בגדלותם!”.
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
