שח מנהל ת”ת “במשך תקופה הרגשתי כי בת”ת חסרה ‘עֲשִׂיָּה’. אמנם למדו, התפללו, הכל התנהל כראוי, אך היה ‘יבש’. כמעט ולא היו מבצעים, פעילויות וחוויות. הטיולים מַשְׁמִימִים. והנה, הצטרף לשורותינו מלמד רענן ופעיל, חי ורב פעלים. הוא הדביק את כולם בחיוּת. המקום פורח ושמח. באה ברכה לרגליו“.

בבוא יעקב לחרן רואה וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה… וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר. רבותינו לימדונו כי מי הבאר מועטים היו, הרועים חששו פן יבוא האחד וישקה צאנו מבלי להותיר מים לאחרים. לכן הנהיגו שהרועים כולם יחד גוללים את האבן, ויתחלקו במים בְּשִׁוְיוֹן. והנה, יעקב אבינו מעביר לבדו את האבן ומשקה צאן לבן. איך הותר לו? מדוע מפר משטר ראוי של חלוקה שווה בין כולם? אלא, חז”ל אמרו שבבוא יעקב עלו המים לקראתו, והיו המים נובעים ומתרבים במשך כל שנות שהותו. (כך נודע ללבן כי ברח יעקב, כי נביעת המים פסקה). יעקב הביא ברכה! המקום ‘חי’ בעבורו. גם ברדתו מצרימה הביא ברכת חיים. מי הנילוס עלו, הרעב פסק!

הִנְּךָ רוצה להתפתח ולהתקדם במקום עבודתך? רוצה הערכה ועתיד? תהיה יעיל! תן מזמנך! תגדיל ראש! מכיר אני מלמד בכיתה גבוהה שראה כי תלמידים רבים מתקשים בקריאה. השקיע זמן ו’ממון, למד ‘הוראה מתקנת’ בכדי לעזור לכלל הת”ת, לא בעבור פרנסה, ולא לבני כיתתו בלבד! הוא נעשה “המומחה” שמקרין ברכה לסביבה כולה. במיוחד בעידן ה’קורונה’ מבחינים ב’מלמד להועיל’ שממנף מוסד שלם!

כדי להיות משפיע ברכה היה יעקב עמל ומשתדל במלאכתו. הוא עבד בנאמנות. יעקב לא התרשל בטענה כי לבן מרמהו. את העבודה עשה במלואה. אחרי שלבן רימהו והחליף את רחל בלאה, נאמר וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת, וכתב רש”י ‘אחרות הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה ואע”פ שברמאות בא עליו’. כשלבן רודפו ומבקש רעתו, ניצב יעקב מולו, זקוף-קומה, ומוכיח יושרו, עבד יומם וליל, במסירות ובאחריות ואף בתנאים קשים, כי הוא ‘אדם רציני’. זאת צדקתו, הֲגִינוּתוֹ היא הֲגָנָתוֹ!

במדרש נאמר לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי, כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי, אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אלוקים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ, חביבה היא המלאכה – מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות. ב’תנחומא’ מסיים ‘צריך אדם לעמול ולעשות בשתי ידיו, והקב”ה שולח את ברכתו’! עובדים, משקיעים, משתדלים ולוקחים אחריות. יעקב משרה ברכה, כי מצהיר בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן.

בחז”ל יש רשימה ארוכה של קווי דמיון בין יעקב לבין יוסף בן-זקוניו, וביניהם ‘זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו’. יוסף, כיעקב אביו, היה מסור לעבודתו, ובעזרה לאחרים! לא עשה מלאכתו כדי שהוא יגדל ויתפתח. כך מדייקים בפסוק וַיְהִי ה’ אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ. לא נא’ שהיה מוצלח (כמו מוכשר, בעצמו), אלא מצליח, בבנין הפעיל, שהיה מצליח את זולתו (כמו מכשיר אחרים). מייעץ לכל אנשי הבית איך הם יפעלו בצורה טובה יותר. כך יעקב ויוסף, וכך כל המביא ברכה בסביבתו.

גם בתוככי הכיתה. תלמידים מזהים את עמל המלמד וחריצותו, רמת מוכנותו, השקעתו בהכנת השיעורים ואת כל הנלווה. דפי עבודה נשלפים, חומרי למידה מעודכנים, תכנית לימודים ברורה, הזמן מנוצל ומלאי הפרסים תמיד שופע. הילדים סרים למשמעתו. נח להם להיות כפופים וממושמעים בְּצֵל מנהיגותו של אדם “העמל בשתי ידיו והקב”ה שולח את ברכתו”!

בהצלחה בעבודת הקודש!

                                                                  יחיאל מיכל מונדרוביץ’