בשעה שעבד תומס אלווה אדיסון -הממציא הגדול בהיסטוריה- על המצאתו המפורסמת ביותר, מנורת האגס ההולכת ונעלמת מנופנו, הוא חיפש חוט מתאים שיתלהט מחום החשמל שיעבור בו, יאיר, אך לא ישרף. אלף (!) סוגי חוטים הוא העביר בתוך הגולה הריקה מאויר, ואלף חוטים נשרפו מול עיניו. הוא לא התיאש ובעקשנות רבה המשיך והעביר חוט אחר חוט עד שמצא את החומר הנכון, החוט המתאים שהתלהט עד לרמה המתאימה והאיר סביבו.
שאלו אותו לאחר מכן, איך לא נפל לזרועות היאוש, כמה אכזבות וכשלונות יכול אדם לנחול? ענה להם: 'מעולם לא נכשלתי, בכל פעם למדתי על עוד סוג של חוט שהוא אינו המין המתאים, לא נכשלתי אלף פעמים אלא למדתי אלף דברים חדשים, והלימוד האלף היה המכה בפטיש שהביא את ההצלחה'.
חכמה בגויים תאמין. זהו חשבון מסחרי, 'חכמה' ולא 'תורה', מכל כשלון אפשר ללמוד להתקדם ולהתקרב לקראת ההצלחה, ענין של הסתכלות. אמנם אם בחיים גשמיים כך, בחיים רוחניים על אחת כמה וכמה. וכאן מצטרפת ל'חכמה' גם 'תורה'. איננו קבלני הצלחות של ריבון העולמים, לא נשלחנו כדי לייצר מנורות, נשלחנו לעמול, והקל גומר עלי הוא ידאג כבר למנורה המאירה שתצא. והחכם עיניו בראשו ויודע שאף יגיעה אינה הולכת לריק, הקב"ה מונה את הדמעות, ומניח בבית גנזיו את הזיעה המאמץ וההשקעה, ומתוכם תופר ובונה את התוצאה הרצויה.
צווה הקב"ה למשה שיאמר לבני ישראל לקחת שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. 'בעל הטורים' כותב שבמילה כתית רמוזות השנים בהם דלקה המנורה 'כ"ת, י"ת', ת"י שנות מקדש ראשון ות"כ שנות המקדש השני. הקשה הרה"ק ה'ישמח משה' זצ"ל: 'בעל הטורים' חי בגלות המרה שלנו, ומביא את הרמז על השנים בהם דלקה כבר המנורה. אבל התורה נצחית ומדוע לא נרמזים שנות ההדלקה בבית המקדש השלישי הבית הגדול הקדוש והעיקרי שאליו נשואות עיני העולם מראשית הבריאה?
נשא ה'ישמח משה' את משלו ואמר:
מעשה בעשיר מופלג שבנה לעצמו בית חלומות מפואר שעין לא ראתה כמותו. הוא שילב בבנין מכל טוב הארץ. זהב ממכרות אפריקה ושנהב פילים מיערות העד, משי יקר מן המזרח נוצות ועורות ססגוניים מכל רחבי העולם. כשנשלמה מלאכת הבנין חשקה נפשו לנטוע מחוץ לארמונו גן מפואר, ואף בו לשלב מכל רחבי העולם. עצי ענק מהיערות המשווניים עם פרחים ממרומי ההרים, כל מיני הפרות הגדלים בכל סוגי האקלימים ישולבו בגן, ושם הגן יהיה: 'גן העולם', על שם מלאכת הגן ומעשהו.
בכל מה שקשור לממון לא מנע העשיר מאומה מעושי המלאכה, אבל הם נתקלו בקשיים טבעיים שלא היה לאל ידם לעמוד בהם. הביאו את כל מיני הגידולים מכל רחבי תבל, בהשקעה רבה הצליחו הגידולים להקלט, אבל לא האריכו ימים, האקלים השונה היה קשה להם והם נבלו. בעל הבית לא אמר נואש, הוא פיזר הון רב ושלח בשנית את פועליו בליווי אגרונומים מומחים לנסות להציל את הגן, גם הנסיון השני כשל, העצים נקלטו לבלבו אבל לא החזיקו מעמד בתנאים הזרים להם.
העשיר לא זנח את שאיפותיו, הוא כינס את חכמיו ועובדיו ואמר: 'הפעם אני אסע בראש המשלחת, אלוה אתכם בכל צעד ממדינות המקור, בעצה בעידוד בממון ובכל אשר ידרש, אשגיח בעצמי על כל המלאכה שתעשה בדיוק מרבי, עד שנצליח להביא את התוצאה המיוחלת, גן פורח מרהיב ומלבלב לאורך זמן'. הדבקות במטרה עשתה את שלה, והסיבוב השלישי בפיקוחו האישי של בעל הבית נחל הצלחה, העצים הכו שורש והגן פרח.
בעל הבית, לבד שהיה עשיר, היה גם בעל לב רחום. הוא פנה לפועליו ואמר להם: 'אל ירע לבכם כביכול התרשלתם בעבודתכם עד כעת, ורק כשהשגחתי עליכם הצלחנו. אדרבה, לולא נסיונותיכם הראשונים, הכשלונות והקשיים, לא היינו מגיעים להיכן שהגענו. לא מצליחים בפעם אחת'.
פעמיים שלח בעל הבית הגדול את היהודים לבנות לו מקדש ובשניהם הוא לא האריך ימים בעולם הגשמי והשפל. יבוא יום וירצה המלך לודא שיקום מקום קדוש לנצח, והוא יבנה אותו בעצמו. 'בית המקדש השלישי ירד משוכלל מן השמים'. כשיבנה הבית השלישי יפנה אלינו הקב"ה ויאמר: אל תפול רוחכם בקרבכם על שהבתים שאתם בניתם לא התקיימו. העולם הגס לא מסוגל מטבעו לקלוט את המקדש הרוחני. אחרי שניקיתם את האויר וקדשתם את האדמה בשתי בתי המקדשות הראשונים, יכול בית המקדש השלישי להאריך ימים בעולם. אחרי שאתם עשיתם 'כתית למאור' אבוא אני 'להעלות נר תמיד' לבנות את מקום הקדושה הקיימת לנצח, על בסיס הנסיונות והמאמצים שלכם. אצלכם זה היה כשלונות, אצלי זו היתה הכנה. אתם חשבתם לרעה, והאלוקים חשבה לטובה.
