יהודי אותנטי – אחיה ידע

בימי בין המצרים מפטירים 'תלתא דפורענותא'. בשבת פינחס הפטרנו 'דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן…' ירמיהו נשלח להתרות בנו שאסון קרב, 'מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ… עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי…'. והשבוע 'שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל…'. הקב"ה מתחנן, כביכול, שנשוב אליו, מזכיר את ה'זמנים היפים', יצי"מ וההליכה במדבר, ומביע כאב על שֶׁהִפְנֵינוּ לו עורף…

על ירמיהו הנביא כתב רבינו האברבנאל (הקדמה לס' ירמיה) "מעלתו בנבואה יותר קרובה וּמִתְדַּמָּה למעלת אדוננו משה משאר הנביאים"! ירמיהו התאמץ ללא לאות וללא חת לעורר לב תושבי ירושלים. מסר נפשו בשליחותו, וכפי שֶׁהֱכִינוֹ הקב"ה מראש – ירמיהו סבל מהם! אסרוהו כמה פעמים, הטילו אותו לטיט הַיָּוֵן עד שבא לשערי מות, וזאת משום שֶׁמּוּסָרָיו לא נעמו לאזניהם… רשעים חושבים שיכולים להשתיק 'דבר אמת'…

ואנחנו? היינו שומעים לירמיהו שזועק יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת? או הוֹלְכִים אַחַר הַהֶבֶל וּמִתְבַּהֲלִים, בעלמא דשקרא?

הָיוֹ הָיָה מלך גוי שתר אחר דעת וחכמה, חקר ספרות עתיקה, ואף למד תנ"ך. המלך התרשם מאוד מדמותו העוצמתית של ירמיהו הנביא. הוא ראה בו מופת של 'דביקות במשימה', מנבא עתידות – ורואה בכאב שדבריו מתקיימים. הוא ראה בו שילוב של מוכיח ומקרב, זועק ואוהב, מקווה לטוב בכל מצב. מרוב אהדה הזמין המלך צייר אומן לצייר דיוקן של ירמיהו, אותו יתלה בחדר מלכותו.

ברם, איך נראה ירמיהו? את מי יצייר האומן? יצא המלך לשכונת היהודים, מֻסְוֶה בבגדים עממיים, וחיפש 'דמות'. והנה, רואה יהודי קבצן יחף יושב בשול הדרך, וביד מושטת קורא ומתחנן לכמה פרוטות… הביט המלך וראה את פניו חרושות הסבל, גוו כפוף ובגדיו קרועים, זקנו הארוך מפוזר ומדובלל. אך עיניו בורקות ברשפים! זוהי דמות עוצמתית, בָּבוּאָה של ירמיהו! המלך הציג עצמו בפניו, והזמין את האיש המופתע לבוא מחר לארמון, ומסר לו 'אישור כניסה' חתום שימסור בשער.

הקבצן לא ידע נפשו מרוב התרגשות. שיתף את בני ביתו כי הוא מוזמן מחר למלך, שאף הבטיח לפצותו כלכלית על טרחתו! מיהרו לחמם לו מים לאמבטיה, הביאו סַפָּר מקצועי שיספר שערות ראשו הארוכות וייטיב את זקנו… שאלו משכנים בגדים נאים ונעליים… הוא ראוי לבוא לפני המלך!

ויהי ממחרת, הוא מובל למלך כשהוא מצוחצח והדור. המלך מביט בו, ושואל בנימוס 'מי כבודו?'. היהודי משיב בגאון "נפגשנו אמש… המלך הזמינני…". המלך מביט בתמיהה. הרי אמש פגש 'ירמיהו', האומן עומד הכן להתחיל בציור… איש זה אינו הדמות! קורא המלך בכאב "אני הזמנתי את 'ירמיהו'! רציתי את העיניים החזקות למרות הכאב, התקווה הניבטת מעבר לבגדים הפרומים והשער הפרוע. מה עשית! איך אתה נראה! יהודים 'חדשים' לא חסרים לי, ביקשתי יהודי אותנטי!

אנו מתאבלים על חורבן הבית. מצפים לשוב ולראות בבניינו ולשמוח בתיקונו. בליל ט' באב נקונן ב'מגילת איכה', אותה כתב ירמיהו בדם ליבו. בימים אלה עלינו להרהר: האם אנחנו אכן מתאימים לבית המקדש? האם מוכנים להתנתק מהבלי העולם, להיטהר ולהתקדש כדי לעלות וליראות? ליראות כיהודים אותנטיים?

איננו מבינים איך ההתחדשות הטכנולוגית תשתלב – במהרה בימינו – בירושלים הבנייה. 'בבית המקדש תהיה קליטה סלולרית'…? נזמין קורבנות באמצעות 'אתר'…? יהיו מזגנים ומקוואות מֻסָּקִים? לא יודעים, אך רוצים כבר לראות! הכל יתברר, וזה יגיע מהר. אבותינו במצרים רצו להיגאל. לא הבינו איך יֵצְאוּ. רצו – וזה קרה. ה'מיואשים מן הגאולה' באמת לא זכו, מתו שם… העיקר: לרצות להיגאל, להישאר יהודי אותנטי!

איננו יודעים מה בדיוק לבש ירמיהו הנביא. נחשוב רק, כשירמיהו יראה אותנו – מה יחשוב? אותנטיות?… הק' רבי אהרן מבעלזא היה מאחל 'שנזכה להציג את ילדינו בפני משיח צדקנו, ללא בושה!'.

נראה במהרה בנחמת ציון וירושלים

הצטרפו לניוזלטר שלנו