שו”ת בחינוך

 

שו”ת שנשאל רבנו בת”ת “דרך-אמת”  קרית-ספר כ”ב כסלו תשס”ג.

 

ש. ילד שהתעוררה לו קושיא בשעת השיעור ואם יענו לו יפריע הדבר להמשך הריכוז לכל ילדי הכתה, ואם לא יענו לו יאבד הילד את הריכוז לכל מהלך השיעור מה לעשות?

ת. תאמרו לילד שישאל אחרי השיעור באופן אישי, שאל”כ אין לדבר סוף.

 

ש. ילד עם כשרונות חלשים ולקחו המלמד, וקידם אותו באופן אישי בדרכים שונות, למשל שבחן אותו קטעים קטעים והדבר גרם רפיון לילדים בכתה [למה כביכול יש לילד זה פרוטקציה אצל המלמד] ולכן אם נוציא את הילד כל הכתה תתחזק, איך צריך להתנהג עם ילד כזה?

ת. לילד כזה יש צורך לאביו לשכור לו מלמד שיקדם אותו בלימוד באופן פרטי, ואם אין לו את האמצעים לזה אולי צריך לעזור לו, אבל הילד אינו יכול לעכב את התקדמות כל הכתה.

ויש צורך בזה למלמד עם כשרון מיוחד ללימוד עם ילד כזה, לאחרונה יש בב”ב את ארגון “אחיה'” וגם כאן שמעתי שיש דבר כזה, והם מחפשים מלמדים מיוחדים שיוכלו להתמסר לילדים חלשים אלו, ע”י שלומדים עמם ביחידות או בקבוצות קטנות של 8-6 תלמידים, בכל הדורות היו בעלי כשרונות קשים, ולא רק היום, ורק מה שהם התאמצו, ולמעשה אם אחד רוצה באמת ללמוד הוא יצליח.

מסופר על רבנו החתם סופר שהגיע אליו בחור עם “ראש סתום” ולא ידע כלום והתמסר אליו, וביקש לתלמידים שכ”א ילמד אתו קצת, ובסופו של דבר הוא נהי’ גאון גדול, אבל בשביל להיות ת”ח צריך רצון חזק, ובלי רצון חזק לא יצא ממנו כלום ורק ע”י שיתייגע ויעמול.

 

ש. באיזה רמה צריך לכוון את השיעור, לפי רמת הילדים החלשים וממילא הטובים יתרופפו, או לפי הילדים הטובים וממילא החלשים לא יצליחו?

ת. רמת הלימוד צריכה להיות ברמה בינונית.

והאמת הוא שלילד כשרוני צריך להוסיף לו לימוד נוסף באופן פרטי, וכמו שהילד החלש צריך ללמוד עם מלמד לבד כך גם הילד בעל הכשרונות הגדולים צריך מלמד שיקדם אותו ועי”ז בזמן קצר יוכל להיות ת”ח, ובלי זה הילד מתנתק.

מסופר על האור שמח שבהיותו ילד בגיל 9 כבר הי’ גאון, וכי יכל ללמוד באותה רמה עם הילדים בני גילו?

אבל זה מקרה נדיר של ילד בעל כשרון מיוחד, “עילוי”, וילד כזה צריך מלמד שילמד עמו בנפרד, שהרי אינו יכול להתקדם באותו הקצב של כל הכתה, אבל כאמור זהו מקרה נדיר.

 

ש. עד כמה צריך להוריד את הרמה עם הקבוצה של הילדים החלשים שהרי כל קבוצת ילדים אפשר לדרג שיש ביניהם שהם בינוני ולמעלה, ויש ביניהם שהם בינוני ולמטה?

ת. הלימוד צריך להיות בדרך הממוצע, אמנם לחלשים צריך לעזור, וכמו”כ לטובים במיוחד צריך לעזור, אך עפ”ר רוב הכתה הם בינונים, שהרי לא שייך שיהי’ כתה של 30-20 תלמידים וכולם יהיו ברמה שוה, חייב להיות שיש שינוים ברמה.

 

ש. לקראת סוף השבוע הילדים הטובים כבר יודעים היטב את החומר הנלמד, אך הילדים החלשים עדיין אינם יודעים כ”כ, עד כמה יש להתעכב עם החלשים ולא להתקדם בלימוד חומר חדש (השאלה היא גם על כמות הלימוד וגם באיכות עד כמה להשקיע בהסברה)

ת. לרוב הילדים לא מספיק הסבר של פ”א רק צריך להסביר כמה פעמים, ואם יש ילד שג”ז לא מספיק לו מה אפשר לעשות?

לרוב הילדים צריך כמה פעמים הסבר, ולילד שהוא חזק מאד, צריך להוסיף לו בלימוד באופן פרטי, אם האבא ת”ח שהאבא יקדם אותו, ואם לו שיקח מלמד שיקדמו.

 

ש. האם אפשר להוסיף לילדים הכשרוניים לימוד מיוחד?

ת. יש ילדים שאפשר ויש ילדים שלימוד נוסף יפריע להם והכל לפי הענין. אני בטוח שילד כזה כמו האור שמח לא יכל ללמוד אצל רבה, הרי בגיל 9 כבר הי’ גאון ויכל להיות רֶבֶה של הרֶבֶה.

 

ש. מהו הדגש העיקרי שצריך להשקיע בתלמידים?

ת. כל מלמד צריך להשקיע כפי מה שהוא רואה, והדבר הראשון הוא. – מה שהי’ בעבר ומסתמא גם היום כך – שהמלמדים החדירו בנוסף לעצם הלימוד גם יראת שמים, ודבר זה צריך להחדיר שבכל דבר יהי’ ניכר שיש יראת שמים, וזה החלק הגדול, ובודאי שא”א להתמקד רק ביראת שמים שהרי צריך גם ללמוד הגמ’ והרש”י והתוס’, חומש ורש”י ושאר הלימודים. עכ”פ דבר זה צריך להיות מודגש, ובפרט בדור שלנו שהוא כ”כ עני וצריך כ”כ רחמים שחלילה לא נושפע מהרחוב, שהרי הרחוב כ”כ מפחיד וצריך כוחות לעמוד נגדו.

 

ש. איך מחדירים יראת שמים?

ת. ידוע מה שאמר הגר”א למגיד מדובנא כששאל אותו איך משפיעים על אחרים.

ומשל לו הגאון משל לא’ שמזג כוס כל זמן שהכוס לא נתמלא לא נשפך לכלים הסמוכים, אבל כשנתמלא הכוס נשפך גם לכלים אחרים.

והנמשל הוא שדבר ראשון צריך למלאות את עצמו ואח”כ יכול להשפיע גם לאחרים, וזה העיקר, שכאשר יש למלמד הרבה יר”ש נשפך גם לתלמידים אבל אם המלמד הוא בקושי…..

 

ש. איזה ספר מוסר ראוי ללמוד עם הילדים?

ת. כמה שיותר פשוט, אורחות צדיקים זה ספר מתאים, ולא ללמוד דברים שהם לא שייכים לזה, וכי אפשר לדבר עם ילד על מדרגות גבוהות, צריך לדבר דברים פשוטים, חנוך לנער ע”פ דרכו.

 

ש. עד כמה יש להשקיע בחזרה של משניות בע”פ ע”ח לימודים אחרים.

ת. עצם החזרה זה דבר טוב, והאמת שאם אדם רוצה יש זמן להכל, רק צריך לנצל את הזמן שאם ירצה ישאר לו זמן לדעת ולחזור, מ”מ צריך גם להתקדם בלימוד, שאם לא זה כמו שא’ יגיד שבזה שלומד משנה א’ בלבד במשך כל החיים הוא ג”כ יקיים מצות תלמוד תורה, אה”נ שיקיים המצוה אבל ‘עם הארץ’ הוא ישאר.

בתנא דבי אליהו (זוטא סוף פ”ב) כתוב שאחד שאומר כסדר ואחות לוטן תמנע מקיים מצות לימוד התורה, ואם יעמוד כל היום ויאמר ואחות לוטן תמנע מה ישאר ממנו? עם הארץ שיודע ואחות לוטן תמנע.

[כמדומה שאו’ בשם הגר”א שאמר שבשביל לקיים מצות יגיעת התורה הי’ לומד כל היום המשנה הראשונה בברכות אבל יש גם מצוה של ידיעת התורה].

כתוב בהגר”א (עליות אליהו הערה טז) שתורה שבכתב צריך לדעת ממש כלשונה כל מילה וכל אות, אבל תורה שבע”פ מספיק לדעת את התוכן את ההו”א את המסקנה, אבל את הלשון התנא אין צריך לדעת, אע”פ שיש להקשות על דבריו שהרי כתוב חייב אדם לומר “בלשון רבו”, אבל כך כתוב בהגר”א שתורה שבע”פ העיקר הידיעה הוא תוכן הדבר ולא הלשון ממש.

ולענין עצם החזרה זה טוב מאד, והלואי שיזכרו אח”כ, אני שאלתי כמה אנשים שלמדו משניות בצעירותם אם הם זוכרים אח”כ כשעברו 30-20 שנה, והם לא זוכרים, אמנם משהו נשאר וגם בגמ’ כך אך בגמ’ צריך לחזור עם הבנה שאם יחזור בלי הבנה ואינו יודע מה הוא אומר זה כלום, שבגמ’ העיקר הוא התוכן, קושיא שהגמ’ מקשה ותירוץ שמתרצת הגמ’, הרי אין קושית הגמ’ סתם, זה הרי בא לחדד השכל, יש קושיא שהמקשה הוא ע”ה ולכך מקשה אבל כאן זה “קושיא” של הגמ’, ולא סתם קושיא.

 

ש. למעשה האם אפשר לעשות חזרות ע”ח הלימוד, ואיך יש לחזור על המשניות.

ת. אפשר לעשות מעט ע”ח הלימוד ולא הרבה . ובמשניות עדיף שיגידו את התוכן וכמו בגמ’ כך גם במשניות ואם א’ יאמר רק את המילים ולא יבין כלום זה לא שוה כלום.

וסיים רבנו: ב”ה אני רואה שאתם מצליחים ומגיעים תלמידים וד’ יעזור הלאה שיגיעו עוד תלמידים, ומהחידר הזה יצאו ת”ח גדולים וצדיקים, אנחנו צריכים את זה מאד, שהרי כמה יהודים חרדים נשארו, מעט שבמעט, כל כלל ישראל לדאבונינו … או’ שיש 7-6 מליון יהודים, היכן הם? בחו”ל, באמריקה, באנגלי’, בצרפת וכל מדינות אירופה רוב רובם רח”ל מתחתנים עם גוים, נורא, והמעט הזה שלא מתחתנים עם גוים, ג”כ, הרי אתם יודעים מה אתם, ומאלה נשארו יהודים יחידים יחידים ממש והם צריכים להקים את כלל ישראל, הם הרי כבר נפלו, צריך לראות שהשארית הפליטה הזה יהי’ כולו טוב.