מתוך הספר החדש “דרכי החיזוק” פרקי הדרכה משיחות מרן ראש הישיבה הגר”ג אדלשטיין שליט”א
החזו”א כותב באמונה וביטחון (ד, טז) שתלמיד מושפע מההנהגה של המחנך, ומתנהג באותה ההנהגה שהוא רואה אצל המחנך, ולמשל אם הוא רואה שהמחנך כועס, הרי הוא חושב שכעס זה דבר מותר, ומתחיל גם הוא לכעוס, ואפילו אם באותו המקרה הייתה סיבה מוצדקת לכעוס, התלמיד אינו מבין, וחושב שכבר מותר לכעוס.
ובאמת הכעס גם לא מועיל ולא מוסיף כלום בהשפעה על המתחנך, רק יכול להיות שיגרום פחד, אבל משמעת של פחד איננה משמעת! ולפעמים יש מקרים מיוחדים שיש בזה צורך אצל ילד יחיד, שלא יתחצף, אבל בדרך כלל משמעת שמטילים פחד על הילדים אין בה שום תועלת.
ועוד צריכים לדעת, שאם רוצים לתת תוכחה לתלמיד, ולהסביר לו שהוא עושה דבר שלא כהוגן, אין להעיר לו על כך ברבים, רק ביחידות, להכניס אותו בחדר, במקום שאין רואים, ושם לדבר איתו. ותחילה יש לשבח אותו, ולומר לו, הרי אתה בעל כישרון, ובעל מידות טובות, ואתה יכול להיות אדם גדול מאד, ולמה לך להתנהג כך? הרי זה לא כדאי לך! – ככה יש לדבר איתו, מצד מה שכדאי לו, ורוצים את טובתו. אבל לא לצעוק ולא לכעוס, צעקות וכעס לא עוזרים למשמעת.
וכבר סיפרתי על אחד שהוא מגיד שיעור בישיבה קטנה, בשיעור בקיאות בסדר שני, שאז קשה מאד להחזיק משמעת, ואצלו לא הייתה שום בעיה במשמעת. והסיבה לכך, מפני שהוא אדם שאינו מסוגל לפגוע, ונזהר שלא להגיב במילה הפוגעת בתלמיד. וכשהתלמידים רואים זאת, הם מרגישים שהרב הוא אדם מרומם, שאינו רוצה לפגוע בהם, ונזהר בכבודם, ומחשיב אותם, ועל ידי זה יש משמעת. בסדר שני בישיבה קטנה, שזה הזמן הכי קשה להשפיע, כך השפיע. זו הדרך.
לכן צעקות וכעס אין זה משפיע, ולפעמים זה רק גורם ההיפך, שיהיה יותר גרוע. ואם יש איזה חוסר משמעת בשיעור, העצה היא לחכות ולשתוק עד שיהיה שקט, וזה יגרום שיהיה שקט, ובאופן כזה התלמידים מקבלים יראת הרוממות, שהם רואים שהמלמד אינו אדם פשוט, אלא הוא אדם בעל מדרגה, המתנהג באצילות.
וגם, שהתלמידים לא ישמעו “בדיחות” מהרבי, יש בדיחות יותר מדי פשוטות, שאם תלמיד רואה שהרבי מדבר בדיחות כאלו, זה מוריד את הערך של הרבי בעיניו, שהרבי הוא כמו בדחן… ואין זה כך, אלא הרבי הוא אדם רציני, בעל מידות טובות, שמתייחס בסבלנות לכל אחד. ועל ידי זה מקבלים יראת הרוממות ממנו. ומלבד התועלת שיש בזה לחינוך התלמידים, זו גם מדרגה שהמלמד עצמו זוכה בזה.
וחשוב מאד לדבר עם הילדים על יראת שמים, ועל גיהינום וגן עדן, ולחנכם ליראת העונש, וגם לדבר איתם על בריאת העולם, על אדם הראשון, ועל המבול, וכל ענייני האמונה. מה שיותר דברי אמונה, זה זיכוי הרבים עצום. ומה שמחנכים בגיל הרך, נכנס ונשאר בלב, וזהו היסוד הכי טוב שיכול להיות, יסוד של יראת שמים!
ועוד דבר שאנו מזכירים תמיד, מה שאמרו בפרקי אבות (א, יב) הוי מתלמידיו של אהרן וכו’ אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ונזכר תחילה “אוהב את הבריות” ואחר כך “ומקרבן לתורה”, כי זהו הסדר, כדי לקרב תלמידים לתורה, צריכים קודם שתהיה אהבת הבריות, לאהוב את התלמידים, ועל ידי זה אפשר להשפיע עליהם.
וכיצד לאהוב? אם בתורה כתוב (ויקרא יט, יח) “ואהבת לרעך כמוך”, סימן שזה שייך, ובטבע האדם יש אהבת הבריות, כי באמת כל אחד יש לו מעלות, ויש לו נשמה יהודית, וגם אם הוא מתנהג לא טוב, היצר הרע פיתה אותו לזה, והיצר הרע זה מלאך חיצוני שמפתה אותו, ואין זה הוא בעצמו, רק רוח שטות שנכנסה בו.
וכמו שאם יש לאדם בן קטן שמתנהג לא טוב, הוא מרחם על הבן. אם האב אינו בר דעת, הוא כועס וצועק על הבן, אבל אם הוא בר דעת, הוא מרחם עליו, ומשפיע עליו מתוך ידידות. וזהו הכוח הכי חזק להשפיע על אחרים, לא בביקורת, אלא בידידות.
צורת הלימוד עם תלמידים
ועוד דבר חשוב, ללמוד עם התלמידים בצורה פשוטה, לפי הבנתם, ולא להכביד עליהם יותר מכוחם, ובדרך כלל על פי רוב לימוד קל מושך ומעניין, ולימוד קשה פחות מעניין, וכשהלימוד אינו מעניין, התלמיד אינו מקשיב, ואינו יכול להקשיב. כך המציאות.
וכמו שידוע, להבדיל, במילי דעלמא, כגון כשקוראים בעיתון, יש כותרות בעמוד הראשון, שזה מושך ומעניין, כי זה כתוב בצורה קלה ופשוטה, ויש מאמרי מחשבה בעמודים הפנימיים, שזה פחות מעניין, אמנם יש כאלה שאוהבים את זה, אבל רוב העולם אוהבים את הפשטות.
וגם, אמרו חז”ל (שבת סג, א) ליגמר והדר ליסבר, ואין זה משנה באיזה גיל, אם בחיידר, או בישיבה, או בגיל מבוגר. קודם צריך “ליגמר” – ללמוד בפשטות, וזהו לימוד קל, שמושך ומעניין, “והדר ליסבר” – אחר כך מתוך החזרות באה ההבנה.
ושמעתי ממרן הרב מפוניבז’ זצ”ל שארבע פעמים הראשונים של הלימוד אינם בגדר חזרה, אלא זה עדיין חוסר הבנה, וכל חזרה מוסיפה הבנה.
אלו הם דברים ידועים, אלא שלפעמים יש דרישות מישיבות קטנות לשנות מהמקובל, ולהכביד על התלמידים בריבוי מפרשים, ולא זו הדרך, צריכים שלא להתחשב בזה, ולא להיכנע לדרישות כאלו. ובאמת גם בישיבות קטנות קיימת בעיה זו, שמרבים באמירת חידושים ומפרשים, וזה לא טוב לתלמידים, וגם בישיבה גדולה, לא טוב לומר שיעורים קשים, רק לפי כוח התלמידים, מה שהם מבינים ונהנים, ומעניין אותם, ואם השיעור עמוק יותר מכוחם, קשה להם להקשיב.
שו”ת בענייני חינוך
שאלה: אלו עונשים אפשר לתת לילד שמתחצף?
תשובה: לא עונש, אפשר לקרוא לו לחדר אחרי השיעור, ולומר לו, הרי אתה ילד טוב מאד, ואתה מזיק לעצמך, שאתה עושה לך שם רע, למה לך זאת, הרי אתה בעל מידות טובות, ויש לך כישרונות, ומדוע אתה גורם שם רע לעצמך? – לדבר איתו באופן שירגיש שרוצים את טובתו, ומרחמים עליו, והוא יבין זאת.
שאלה: ואם מדברים איתו וזה לא עוזר?
תשובה: לא יתכן שזה לא יעזור, זה מוכרח לעזור! אם הילד מרגיש שהרבי מדבר איתו מתוך ידידות, ומרגיש שהרבי באמת אוהב אותו, הוא מקבל את הדברים.
באמת צריך שתהיה אהבה בין הרב והתלמיד, כמו שאמרו (קידושין ל, ב) אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה וכו’ ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, היינו כי הלימוד נותן אהבה, וזה דבר טבעי מאד שיש אהבה בין הרב לתלמידו.
שאלה: כיצד לנהוג עם ילדים שמאחרים בקביעות?
תשובה: הילד אינו אשם בזה, אלא הבית אשם. זוהי בעיה מהבית.
שאלה: וכיצד יש לנהוג בילד שמציק לאחרים?
תשובה: אם הוא מציק, סימן שלא טוב לו, ויש משהו שהוא סובל ממנו, צריכים למצוא את הסיבה ממנה הוא סובל, ולפתור את הסיבה, שמחמת זה הוא מציק.
שאלה: לפעמים מהבית אומרים לרבי “תלחץ את הילד”.
תשובה: אם כן ההורים אינם מבינים, וצריכים להסביר להם שחינוך עם לחץ אינו חינוך.
שאלה: ההורים לא מצליחים, ומבקשים עזרה.
תשובה: אם הם לא מצליחים, צריכים להסביר להם שיתנו “ידידות” בבית. ילד שסובל בבית, הוא ממורמר, ואחר כך כשמגיע לחיידר הוא מפריע גם לאחרים.
אני יודע מעשים שהיו, ילד שהיה מפריע בחיידר מפני שלא הרגיש טוב בבית, וכשהגיע לישיבה קטנה, הפסיק להפריע, כי בישיבה כבר הרגיש חשיבות, שהיו מכבדים אותו, ובחיידר לא הרגיש את זה, לכן בישיבה קטנה נרגע, וכבר לא היה מפריע. ילד צריך להרגיש טוב, למנוע סיבות שגורמות לו חוסר סיפוק בחיים.
שאלה: ומה שכתוב (משלי יג, כד) חושך שבטו שונא בנו?
תשובה: תלוי באיזה אופן עושים זאת. סיפר לי מו”ר הגה”צ רא”א דסלר זצ”ל, כי בילדותו עשה פעם דבר שלא כהוגן, והוא ידע שאביו כועס עליו, אך אביו לא עשה לו כלום, אלא המתין שיעבור יום אחד, ורק למחרת נתן לו עונש, שהעונש לא יהיה מתוך כעס, אלא מתוך יישוב הדעת.
שאלה: ומה היה העונש?
תשובה: אינני יודע, אבל עונש צריך להיות רק משהו סמלי, שיגרום לילד להבין שעשה שלא כהוגן, ויחזור למוטב.
ועוד דבר שחשוב לדעת, כי כשעושים מבחנים לתלמידים, אין מטרת המבחנים לבדוק את ידיעות התלמיד, ולזה זקוק רק מי שאינו מכיר את התלמיד, כגון כשנבחנים להתקבל לישיבה, אבל בישיבה עצמה ובחיידר, המבחנים הם רק לעידוד וחיזוק התלמידים, שיקבלו כוח להמשיך הלאה, וגם שיחזרו על תלמודם. לכן צריכים לתת שאלות פשוטות, שהתלמידים יוכלו לענות עליהם.
שאלה: האם נכון ללמד ילדים בגמרא מנוקדת?
תשובה: מי שזה עוזר לו – אם הוא לא יכול אחרת.
שאלה: בדרך כלל מתחילים ללמוד גמרא בכיתה ד’, וכבר יודעים לקרוא בלי ניקוד…
תשובה: כמובן. רק אם יש ילד יוצא מן הכלל, צריכים להתייעץ.
יש מומחים עם ניסיון בחינוך, כשיש קשיים בלימוד מה לעשות, לכל הקשיים יש פתרונות. יש סיבות לקשיים, ויש פתרונות למנוע את הקשיים. בדרך כלל הילד לא אשם, ואם הוא לא לומד – יש משהו שמפריע לו.
שאלה: מתי אפשר להרחיק מהחיידר ילד שמפריע, מה הכללים בזה?
תשובה: צריכים להתייעץ בכל מקרה לגופו.
שאלה: איך מכניסים חשק בתפילה?
תשובה: צריך לדעת בכל ילד מה הסיבה שאין לו חשק. בדרך כלל ילד עושה מה שההורים עושים…
שאלה: השאלה היא גם על מבוגרים, מה העצה למי שאין לו טעם בתפילה?
תשובה: חיזוק האמונה, שילמד ספרי מוסר.
שאלה: אם כן, גם עם הילדים העצה היא ללמוד ספרי מוסר?
תשובה: כשהילד יראה שאביו מתפלל, גם הוא יתפלל.
שאלה: או שיראה את המחנך…
תשובה: כן, יש טבע החיקוי, ילדים אוהבים את החיקוי.
שאלה: האם יעזור להסביר את פירוש מילות התפילה?
תשובה: יכול להיות, תלוי באיזה גיל.
שאלה: האם נכון לתת מדי פעם בכיתות מסוימות שיעורים חופשיים, שיש מסגרת של שיעור, ופתאום הרבי מחליט לתת להם חלק מהשיעור הפסקה?
תשובה: פתאום? – הכל לפי הצורך. אם הם צריכים את זה. אולי הם צריכים להשתחרר, יש כאלה שצריכים. תלוי לפי הצורך. שיהיה זמן של רשות, שמי שרוצה יוכל לשחק. אם יש צורך בזה. יכול להיות.
אין לשער גודל זכותם של המלמדים
העיקר צריכים להכניס בילדים יראת שמים, אמונה ויראת שמים ומידות טובות, לדבר עם מידות טובות, בלשון נקייה, עם סייעתא דשמיא, וגם תפילה, פתח לבי בתורתך, השיבנו אבינו לתורתך, השיבנו לשון רבים.
זכותם של המלמדים היא זכות עצומה מאד. מי שמשפיע על אחרים לעשות מעשים טובים, ואחר כך הם או בני משפחותיהם עושים מעשים טובים מכוח ההשפעה שקיבלו, כל המעשים הטובים האלו נזקפים לזכותו של המשפיע, אפילו שהוא כבר בעולם האמת, ואינו יכול לעשות מעשים טובים, אם בעולם הזה עדיין יש אנשים שעושים מעשים טובים בגלל השפעתו, הוא מקבל על זה עוד עולם הבא בגן עדן.
אם כן אין לשער זכותם של המלמדים המזכים את הרבים, ואפילו מי שמלמד אל”ף בי”ת לילדים, זה גם כן תורה. אל”ף בי”ת הוא היסוד, שמכוח זה יוכלו אחר כך ללמוד ולהתפלל, וזה עצמו תורה. חז”ל אומרים (ב”ב ח, ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות. זיכוי הרבים לתינוקות של בית רבן, זה דבר עצום שאין לשער, וכמו שאמרו (שבת קיט, ב) הבל פיהם שאין בו חטא.
בעזרת השם יזכו כל המלמדים לסייעתא דשמיא בזיכוי הרבים, וגם לחיים טובים ומאושרים, הם ובני משפחותיהם!
* * *
