לפני למעלה מיובל שנים, נערך אברך לטוס מישראל לשמחה משפחתית באמריקה. בא ליטול ברכת פרידה מרבינו ה’בית ישראל’ מגור. הרבי שמע על נסיעתו ושאל האם מוכן לעשות לרבי ‘טובה’. “בוודאי!” השיב האברך בהתרגשות. הרבי הוציא ממגרת שולחנו ‘מצית’, ואמר “לפני מספר שנים הביאו לי מצית זה מאמריקה. נהניתי ממנו מאוד, אך הוא התקלקל. אנא ממך, קְנֵה והבא לי מניו יורק מצית חדש, כזו, שהתקלקל”, ומסר בידי האברך את המצית הישן.
יצא האברך מרוגש מאוד! הינו שליחו של הרבי והוא כעת ‘בתפקיד’. תיכף בהגיעו בירר אחר חנויות מציתים, חיפש בדיוק אותו מצית. הלך ונסע, יום אחרי יום התאמץ בחיפושיו, כדי לשמח את הרבי ולמלא שליחותו כראוי. בתום שבועיים שב לירושלים, והציג בפני רבינו חמשה מציתים ‘דומים’, תוך שמתנצל ומסביר כי השתדל מאוד, תר וביקר בעשרות חנויות, אך לא מצא הדגם המדויק. ברם, הביא חמשה מציתים דומים, קרובים, ומקווה שהרבי שבע-רצון…
“האם אני שבע רצון?” השיב הרבי, בקולו החודר והמלטף כאחד, “וכי חסרים לי מציתים? וכי משנה לי להב ממצית זה או זה? רציתי שתזכור אותי שם, על אדמת נכר! במקום להיסחף אחר ‘טומאת ארץ העמים’ תהיה עסוק, למעני…”.
התורה מספרת שיצחק אהב את עשיו בנו כי אהב את המטעמים שהכין לו. וכי יצחק אבינו, שנתקדש לעולה תמימה מרגיש ‘אהבה’ לבשר? וכי יצחק, שעלה ונתעלה בקדושה עליונה, לא ידע ולא הכיר במעשי עשיו? כתב רבינו מרדכי הכהן מתלמידי האריז”ל בספרו ‘שפתי כהן’: “וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו – שהיה יצחק צד לעשיו בפיו, שהיה מדבר עמו בלשון רכה כדי לְצוּדוֹ, להביאו למוטב”! נורא נוראות! יצחק ‘אוהב בשר’, כביכול, לקרב בכך את עשיו בנו!
מלמד קבע עם תלמיד פלוני שהוא ‘אחראי’ לרכוש עבורו, מדי שבוע בשבוע, שתי קופסאות ‘ארביס’ וקופסה ‘בובעס’ לכבוד שבת. בכל יום חמישי מקבל מהרב’ה שטר של 50 שקלים, בערב קונה ליד ביתו, בבוקר ער”ש מביא למלמד את ה’מטעמים’ ואת העודף. בכל שבוע מקבל הילד מהמלמד ‘שקל’ מתוך העודף, ‘שכר טרחה’. מעניין: עד השנה היה ילד זה תלמיד חצוף, מפריע ובלתי נסבל… השנה הוא משתף פעולה ומתקרב ללימוד לאט לאט. בזכות ה’מטעמים’…
תלמיד פלוני יושב שנים בכיתה ומקשקש בעפרונו. הוא משרבט על ספריו ומחברותיו, על הקיר לידו ועל השלחן. הענישוהו להביא מהבית חומר ניקוי, להביא את אמו ועמה חומר ניקוי, מאומה לא הועיל. הוא ‘מכור’ לשרבוטים. מלמד כתה ו’ גילה כישרונו והציע לו לחבר ‘ספר קומיקס’ על פרק הכונס. צאן ודיר, שומרים וליסטים, ערוגות ופירות, אש, קמה וגדיש. התלמיד נעשה מצוין בהקשבתו ובציוריו, ועד היום נעזרים מלמדים בקריקטורות אלו בשיעוריהם.
עלינו לקנות את תלמידינו ב’קנין הגבהה’, קנין המועיל בכל מקום ובכל דבר. יש לגלות את ‘ידית האחיזה’ הייחודית, באמצעותה ‘נגביה’ ונקנה כל תלמיד. מחנך איכותי מזהה ‘ידיות’ אלה, ועושה בהם שימוש יעיל… יש תלמיד שקונים ע”י כושר הנגינה והזימרה שבו, אחר אוהב להיות ‘מארגן’. יש שאוהב להיות חזן ובעל קורא, לְשַׁמֵּשׁ שליח למזכירות…
רבינו ‘סניגורן של ישראל’ הרה”ק ר’ לוי יצחק מברדיטשוב כתב על המשנה בחגיגה (קדושת לוי פר’ נח): “חומר בקודש מבתרומה, המשנה מקשה ‘חומר בקודש?’, מהיכן בא דבר זה, ‘חומריות – לקודש’, לצדיק שהוא עובד הבורא, מהיכן בא לצדיק דבר חומריות. ותירץ, ‘מבתרומה’, מכח זה שמגביה הרשע להיות עובד הבורא… ש’תרומה’ לשון הגבהה…”.
יצחק אבינו, העולה קודש הקדשים, עסק ב’חומריות’, במטעמי בשר, בנסותו להגביה את עשיו. מסופר על הרה”ק מצאנז שבתום המלחמה הֶחֱיָה ו’הגביה’ נער שריד שואה מסכן במשחקי ‘שח מט’ ששיחק אתו. וכי אין זה ‘ביטול תורה’? אלא בכך הציל נפש, ‘דמו ודם זרעיותיו’ של אותו נער. שמעתי עדות אישית כי הגאון מטשעבין היה יושב ‘בין מנחה למעריב’ בחצר ביהכנ”ס, משוחח עם קשיי היום ומעשן איתם סיגריה, אף שבפנים התקיים שיעור משניות!
אבא יושב על הריצפה ומשחק עם ילדיו, מחנך עוקב בחצר אחרי משחקי תלמידיו בהפסקה, לראות הצלחתם ולשבח את הישגיהם! מילה טובה מגביהה, קונה נפש התלמיד! מה כוחה של ‘מילה טובה’ במחברת וליד ציון בשולי מבחן…
לפי ביאור תלמיד האריז”ל הנ”ל, יצחק אבינו ‘עבד’ על עשיו, הוא הראה לו פנים מאירות למרות שידע בדיוק את מצבו. אל לנו ‘להתקמצן’ במאור פנים. “חיוך הוא קו עקום שמיישר את הכל”, בכוחו ליישר אף עקמומיות שבלב!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
