הסמיכות של פרשת ניצבים לפרשת התוכחה והקללות מלמדת, כך אומר רש”י ומקורו מהמדרש תנחומא, שמרע”ה רצה לאזן את פחדם של ישראל מהקללות לבל יפלו ויישברו מכך, ולכן מזכיר הוא להם שבפועל הקללות אינן מתממשות משום רחמי ה’ על בניו. עוד הוא מלמדם שהקללות והייסורים לא נועדו נגדם אלא לטובתם, כדי להקימם כעם ולהעמידם על רגליהם.
הכלי יקר תמה על החלק הראשון, מה הועיל בקללות שנועדו ליצור יראת העונש, אם לבסוף בא ואומר להם שבפועל לא ייענשו, וממילא מסיר או לכה”פ מחליש בזה את יראת העונש.
לכאורה יש ליישב דבריו, שבוודאי לא בא מרע”ה לסתור את דבריו הראשונים ולבטל את הפחד שיצרו, אלא רק בא לאזן את דבריו, ולהעמידם באופן שתהיה מהם רק תועלת ולא ח”ו נזק. כיון שעלול להיות מצב שהקללות שנועדו לחזק יהיו גורמות להחליש, שיאמרו ישראל אם כ”כ הרבה קללות מקיפות אותנו, אבד סיכויינו ובטל סברינו, אין לנו שום סיכוי לשרוד ולהצליח לעמוד ברצון ה’, לכן הוסיף להם שלמרות כל הקללות, הקב”ה רחמן ומתחשב, ואינו ממהר להעניש, אלא הכל נועד רק כדי לחזקם ולהעמידם בקרן אורה, ולכן אל להם לפחד ולהשבר מן העונשים העלולים לבוא עליהם, אלא רק לראות בקללות גדרים אשר נועדו לשמור עליהם לטובתם, כדי שלא יזלזלו במצוות ה’, שמי שיזלזל בגדרות ויעז לפרוץ בהם פרץ יענש קשות, אך מי שלא יזלזל, רק מדי פעם יכשל וימעד ויפול ברשת אשר טמן היצר לרגליו, יתחשב בו אבינו הרחמן ויסלח לו. כך שהקללות שוב אינן מפחידות עד כדי יאוש, שכן כל עוד אינו מזלזל במצוות ומנסה ומשתדל לעבוד את ה’ בשלימות, אין לו לחשוש מהקללות ומהייסורים גם אם ח”ו יכשל מדי פעם.
באור החיים כתב: “למען הקים אותך וגו’. פירוש טעם שאני מבקש להרבות בעונשים ובאלות הוא למען הקים אותך לו לעם ולא תכפרו בו כי תפחדו מעוצם האלות אשר תתחייבו שתכפרו באלהותו ובזה תתקיימו לעם ה’. עוד ירצה לתת טעם לברית הערבות, שלא יאמר אדם למה יעשה ה’ כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת, לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה למען הקים אותך לו לעם פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה’, ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה, הא למדת שכל מעשה ה’ אינו אלא לטובתנו להקימנו”.
לדבריו: אכן, מרע”ה מעונין בפחדם של ישראל מעבירות, הוא אינו מנסה להרגיע מהפחד והחשש מהקללות, אלא רק מבאר להם שהכל לטובתם, שאם לא יהיה להם פחד מעבירות לא יהיה להם קיום. גם הדין “ערבות” לטובתם נולד, שלא יהיה מצב כללי של ירידה ודרדור איטי של הכלל ישראל, אלא אחד אחראי לשני, וכבר כשאחד יעבור אפי’ על עבירה קלה, יזהירוהו חבריו, וכך יחזקו זה את זה.
כלומר הפחד ראוי ורצוי, רק חשוב שתהיה עמו הבנה שאינו מתוך רצון להרע ח”ו, אלא אדרבה, מתוך רצון להיטיב ולהועיל להם עצמם.
יתכן לומר שאין דברי רש”י והאוה”ח הק’ סותרים זה לזה, אלא אלו ואלו מכוונים לדבר אחד, ומשלימים זה את זה. הענישה אינה מטרה בפני עצמה להפחיד מהעונש, אלא כל כולה רק כלי לשמירה והגנה. לכן חשוב שזה יהיה המבט עליה, כדי שתהיה ממנה רק תועלת, ולא ח”ו להיפך, שתגרום ח”ו ליאוש וחולשה בעבודת ה’. לכן, לצד היראה שתגרום, חשוב שיהיה גם קירוב והכלה, שיבינו שהמטרה רק להיטיב עמהם, וממילא שלא “מחפשים אותם”, כמאמר הכתוב (יחזקאל י”ח ל”ב) “כי לא אחפוץ במות המת”, אלא רק שומרים עליהם לבל יפרצו את הגדרות, ומתחשבים בהם בעת שהם מועדים ח”ו.
בפרשיות האחרונות למדנו בעניין הגבולות והמשמעת החשובים ביותר לנפש הילד והנער, כמה הם חשובים והכרחיים לבניית אישיותו והצלחתו בעבודת ה’, וכיצד מעמידים אותם ומקיימים אותם. אולם מכאן עלינו ללמוד כיצד להישמר שלא ייהפכו האזהרות והעונשים לדבר חשוב בפני עצמו, שלא יהפכו להיות כלי משחית ומפחיד, שלא יגרמו ליאוש וחולשה במקום לחיזוק ושמירה. וזאת רק כאשר נקפיד על שני חלקים חשובים והכרחיים אלו:
א. נקפיד להבהיר ולהסביר שהכל מאהבה ולטובה. שהמטרה רק לחזק ולהעמיד. לייסר כדי ליישר, ולא כדי להכאיב. וכפי שהזכרנו בעבר “לא מוותרים לך מפני שלא מוותרים עליך”. כך יתקבלו הייסורים באהבה, ולא יהיו גורם מרחיק בינינו, אלא אפי’ גורם מקרב ומאחד. (יש לזכור את הידוע שכל אחד אוהב דווקא את אלה ששומרים עליו ומגנים עליו מפני טעויותיו, גם אם בעונשים ובחוזקה. כל תלמיד, ובמיוחד מהמתקשים במשמעת, אוהב דווקא את הרב התופס חזק יותר את המשמעת). זו כנראה אחת המשמעויות של “שמאל דוחה וימין מקרבת” (סוטה מז. סנהדרין קז:).
ב. נבטא ונוכיח זאת אף במעשה, שלא להתעקש להעניש ולייסר גם כאשר אין זה לאותה התועלת, אלא תמיד למדוד במאזני הצדק האם הייסורים והעונש במקום ובזמן זה ובאופן הזה יגרמו לחיזוק, או לא. רק כאשר נדע שיש חשש לפריצת הגבולות, ושהייסורים יחזקו ויעמידו את הגבולות, נשתמש בהם לאותה התועלת, ורק לשם אותה התועלת. אבל כאשר נבין שהיתה רק מעידה חד פעמית, וממילא יש חשש שהעונש יגרום רק לאווירת עימות וריחוק, או בזמן כזה שאין הלב פנוי ללמוד ולהבין ולהתחזק, ושוב לא תהיה תועלת מהעונש, רק עלול להיגרם ממנו ריחוק ויאוש, לא נשתמש בכלי זה, שכעת אינו אלא כלי הרס.
בעת הזאת, כאשר אנו עומדים ימים ספורים לפני יום הדין והמשפט, נזכור ללכת בדרכי ה’ הישרים, אשר משתף מידת הרחמים עם מידת הדין, לשמור על היראה מהעונש יחד עם הרחמים בדין. וכפי שנהיה סמוכים ובטוחים שיחתם דיננו לטובה, יחד עם אימת הדין הנורא, כך נשתדל ונתפלל שיהיו בנינו ותלמידינו יראים מפנינו, ויחד עם זאת יהיו סמוכים עלינו ובטוחים שכל מעשינו, גם הכואבים, אינם אלא לטובתם ותועלתם, מתוך אהבתם ודאגה לגידולם.
בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות “תורת חיים”
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה “מנחת יהודה” לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977
