‘קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי!’ ציווי שיש עמו הבטחה! פרשיות שבוע זה עשירות במנין מצוותיהן, כחמישים מצוות שבהן רוב גופי תורה, קלות וחמורות. האם לחיות כיהודי קדוש זה לחוש כבול ומוגבל, צמצום ויובש? ילד צעיר (ולא רק…) עלול לחשוב שהתורה מכבידה ומקשה, שהרי כל תחומי חייו מוקפים בגדרי הלכה. מרגע יקיצתו ועד שתרדמה נופלת עליו נתון הוא למערכת כללים ולפרטים, דקדוקים ותנאים. ללא חינוך והסברה נכונים יבוא למתח ולחץ, עם רצון סמוי לחמוק, לשחרר מעט, ולהקל מֵעֻלּוֹ הכבד והמעיק.
עול – נכון. עול כבד? תלוי בחינוך! בפסח גליתי ביאור נפלא שכתב המחנך האלמותי הג”ר שמשון רפאל הירש בפ’ ‘וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר…’. הרב מעיר: תיבת ‘לֵאמֹר’ למה נאמרה. ומבאר שלא נוכל לקיים ‘הגדה’ לבנינו כראוי, ולא בפסח בלבד אלא גם בכל השנה, בלי שנכין את אמירתנו והגדתנו. עלינו לתכנן היטב את צורת ההגדה, מטרתה ורמתה. רק כאשר הגדתנו ברורה ומוכנה, בפינו ובלבבנו, ‘לֵאמֹר’, חשבנו איך ומה לומר, אזי יתיישבו הדברים ויתקבלו בלב הבן. בכך יקיימו גם הם אחרינו ‘לֵאמֹר’ לבניהם, ימשיכו בטוויית שרשרת הדורות. כשהילד יקבל הסברה לצד הוראת התורה והמצוה, יפנים אהבה ושמחה.
על ילדינו לשמוע, ולחוש עלינו, שהמצוות הן אוצר ומטמון, ואנו מרוויחים מקיומן. בפרשת אחרי-מות נאמר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם… וָחַי בָּהֶם. מצוות ה’ אינם תוספת לחיים או מטלה בחיים. הן החיים עצמם! התורה מחייה את שומריה, וקיום מצוותיה מעדנת. ההולך בדרכיה חי חיי נועם. הצועד בנתיבותיה חש שלום. ‘רצה הקב”ה לְזַכּוֹת את ישראל’, לזככו מכל סיג ופסולת ‘לפיכך הרבה תורה ומצות’. מתוך ‘שלא לשמה’ בילדותו, יבוא לקיים ‘לשמה’, ויקבל גזירת מלך בלי הרהור ובלי ערעור.
דוגמא מעשית, נסביר לילדים את האזהרה בפרשה ‘לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ’. וכי מה הבעיה בקללת החרש, הרי אינו שומע, וממילא אינו נעלב? אי’ בדרשות הר”ן מכאן שהמצוות הם למעננו. אכן החרש לא נפגע, אך המקלל נפגע! התנהגותו השלילית מקלקלת נפשו ומשחיתה מידותיו! המזיק הוא ניזוק! המציק במצוקה!
ניתן לְשַׂבֵּר את אוזן הילד באמצעות תובנה נוספת. גם לאומות-העולם יש מערכות חוקים על תרבות והנהגה, כמו איסור לפגוע ולהזיק, חובה להצדיע למלך, והצו לתמוך בחלשים וקשישים. גם בתורתנו הק’ קיימים חוקים כאלה, אך עם תוספת חשובה: התורה אינה מְצַוָּה על הביצוע החיצוני בלבד, אלא אף על הרגשי הלב! כגון, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹקֶיךָ, וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר. ועוד דוגמאות לרוב. בספרי חוק של גויי הארץ יש הקפדה על הצד המעשי כי ברור שאין יכולת לפקוד על הרגשי הלב פנימה. התורה הק’ היא תורת חיים, הַמְּצַוָּה ומשפיעה גם על פנימיות הלב והנפש! כגון, לֹא תַחְמֹד, לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, וְלֹא תִטֹּר. ההולך בדרך התורה מתעלה ומשתבח! המצוות אינן מטלות, אלא אורח חיים משופר!
רבינו החידושי הרי”ם מבאר בדרך זו את תשובת הלל הזקן לנכרי שבא ללמוד התורה כולה ‘על רגל אחת’: ‘דעלך סאני לחברך לא תעביד’. ולמה לא לימדו וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, שזה ‘כלל גדול בתורה’ כדברי רבי עקיבא? כי לגוי לא ניתן לצוות על הרגשת הלב. הם מבינים אזהרות מעשיות בלבד! לכן אומר לו הלל ‘לא תעביד’ אל תעשה רע לחברך. אנחנו זכינו לכלל הגדול של ואהבת לרעך, כי התורה מקדשת את הרגשות.
קשה לילד צעיר לסחוב הרבה, אך בשובו מאירוע בר-המצוה שלו, קל בעיניו לשאת הַרְרֵי ספרים ומתנות שקיבל, מפני שהם שלו! כשאנו מלמדים ילד שהמצוות הם שלו, בא יבוא ברינה נושא אלומותיו!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
