המצורע נענש לישב בדד, ראשו פרוע ובגדיו קרועים, כך יפשפש ב’נגעי נפשו’ שהביאו אותו למצבו העלוב. לאחר שלבבו יבין, ושב ורפא לו – וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה… וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת… וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת… וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת… רש”י מביא מרבותינו ז”ל “לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול“. האיש נפרד מפטפוטיו ולשון הרע. שחטו ציפור המפטפט, חסל. אך למה שוחטים רק ציפור אחת מתוך השתים? למה את השנייה משחררים, כמו שנא’ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה?

בזוהר הקדוש (בפרשתנו) נאמר “כְּמָה דְּעוֹנְשָׁא דְּהַאי בַּר נָשׁ בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא, כַּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא, דְּקָאתֵי לִידֵיהּ, וְיָכִיל לְמַלְּלָא, וְלָא מַלִּיל.” כמו שאדם נענש על מילים רעות ודיבורים אסורים שדיבר בחטא, כך נענש אף על מילים טובות ודיבורים חיוביים שיכול היה לומר, ולא אמר! ל’לשון הרע’ שתי משמעויות, דיבור רע ומניעת דיבור טוב! על שניהם נאמר זוהר הק’ “דְּפָגִים לְהַהוּא רוּחָא מְמַלְּלָא” (שפוגם ברוח המדברת, נפש החיה שבאדם). בדרך זו, מלמד רבינו ה’שפת אמת’ (מצורע תרס”א) את עניין שתי הציפורים! שוחטים ועוצרים את הדיבור הרע שדיבר עד כה, ואילו את הדיבור הטוב שמנע ועצר, משלחים חופשי מכאן ואילך.

‘מילים טובות’ הם כלי טיפולי ראשון במעלה. בכוחן של מילים להקל על משברים וקשיים, מילות עידוד מרפאות חוליי נפש, נוסכות תקווה ומביאות צמיחה ומינוף. מילים אינן עולות כסף, לא דורשות הפנייה ומרשם. תנאי יחיד – על המילים לבוא מאמיתות לב. עידוד בגמטרי’ חינוך, ובשניהם נדרשת אמת מלאה!

קראתי בילדותי על מוּלֶר, הַדַּוָּר בעיירה גליציאנית, גוי נבער מדעת, שהיה עובר בעיירה לחלק מכתבים. כלבים נבחו לעברו, וילדים בָּזוּ לו. בעיירה חי איש חסיד, דרכיו דרכי נועם והליכותיו שלום. מדי בוקר היה מקדם את הַדַּוָּר בנכבדות ובאיחול צפרא-טבא ‘גוט מארגן הֶר מולר’. כאשר ענני מלחמה כיסו את שמי אירופה, נשלח החסיד ברכבת למחנה המוות. בהגיעו ‘לתחנה הסופית’ עמד בהול מול צרחות ונביחות חיילים אכזריים וכלביהם האימתניים. הבאים הועמדו לסלקציה, מי יחיה ומי ימות. האיש, חלוש וכחוש, חשש לגורלו. לפתע מזהה את החייל שניצב לידו, ובידו פרגול, מנווט את היהודים לסלקציה. החסיד אזר עוז וקורא לעברו ‘גוט מארגען הֶר מולר’. הַדַּוָּר מהעיירה התגייס לצבא! הנכרי הכירו וזכרו לטובה. בחשאי העביר את החסיד לאזור בטוח, ואת נפשו נתן לו שלל. מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן – מילים הורגות ואף מחיות!

תלמידינו כמו גם הוריהם מצפים למוצא פינו הנעים. מילה שלנו שווה בעיניהם המון. מילות הערכה עשויות לחולל שינוי של ממש. פניתי פעם לתלמיד, לאחר שהשתתפתי באירוע בר-מצוה של חברו לכיתה, “אתה רוקד ממש יפה! מי לימד אותך? אתה כשרוני!” ילד זה היה מוחלש בלימודים וגם הליכותיו היו מורכבות. זכיתי בס”ד, וּמִילוֹתָי היו כטל תחיה לנפש עלובה. מאז השתדל הילד לתפוס את מבטי בכל בר-מצוה תוך שהתאמץ בריקודיו, ומצפה בכמיהה למחמאותיי הניתנות לו בשופי. ב”ה חלה אצלו שינוי עצום. מילות הערכה שוות הרבה יותר מפרס חומרי ומממתק כלה. גם מחנכים מצפים להערכה… לעידוד!

יצאנו מימי חג פסח, פה-סח. דַּבֵּר! שַׁחְרֵר מילים טובות! בַּטֵּא את הוקרתך לעמלים בבית ולשבים ללימודים. שחטנו את הציפור האחת, זו שמסמלת דיבור רע, מילים עוקצות וכואבות. מעתה ניתן דרור ללשוננו המדברת טובות. גם הערה או מילת בקורת כשנדרשת, כשהיא נאמרת בצורה נכונה ומכבדת,  יעילה ביותר ואף מקשרת בין לבבות. מלב טוב יוצאות מילים טובות. רבש”ע! וטהר לבנו לעבדך באמת!

                                                                                                                                                                              בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com להארות והזמנות                                      יחיאל מיכל מונדרוביץ’