השלט בחנות מכריז “אתמול ומחר יש לחם טרי, היום לא”. מה זה אומר ‘היום לא’? הרי היום הוא מחר של אתמול ואתמול של מחר…? ומה עם אדם שמכריז “מה שאני אומר עכשיו – שקר” – האם הוא דובר אמת או שהוא משקר?
לדיבורים או מעשים שסובלים מניגוד פנימי, ובלשון הגמרא ‘סתירה מיניה וביה’, קוראים פָּרָדוֹקְס, שמשמעו ביוונית עתיקה ‘ליד ההבנה’, אך ‘לא מובן’. לדוגמא “כדי לקיים ‘עשה לך רב’ נשאל ‘דעת תורה’ במי לבחור…”. בשבת שעברה נשאלתי: ‘איך נמחה זכר עמלק – כאשר התורה מצוה זָכוֹר – לֹא תִּשְׁכָּח…?’. ‘חוקי פרה אדומה‘ הם שיא הפרדוקס!
‘פרשת שקלים’ היתה ‘חגיגה’ לדייקנים בעלי דעה מֻבְנֵית. כך נאמר ב’יוצר’ (פיוט) לשבת-שקלים: אָז רָאִיתָ וְסִפַּרְתָּ. וְהֵכַנְתָּ וְחָקַרְתָּ וּמָדַדְתָּ וְכַלְתָּ וְשָׁקַלְתָּ… כָּל מִנְיָן וּמִפְקָד וְחֶשְׁבּוֹן וּמִסְפָּרָיו. כָּל מִשְׁקָל וָפֶלֶס וְכִיס וְגִזוּרָיו. כָּל כַּיִל לַח וְיָבֵשׁ וּמְשׂוּרָיו. כָּל קַו וָקֶצֶב וּמֶדֶד וְשִׁעוּרָיו – הֵיךְ לְדַקְדֵּק חֶשְׁבּוֹן לְכָל דָבָר…. לעומתה, ב’פרשת פרה’ מתמודדים עם סתירות פנימיות, ‘פרדוקסים’, המגבילות את הבנת באדם. ב’יוצר’ לשבת-פרה נאמר: אֵין לְשׂוֹחֵחַ עוֹצֶם נִפְלְאוֹתֶיךָ… אֵין לְפַעֲנֵחַ עוֹמֶק פְּלָאוֹתֶיךָ… אֵין לַחֲקוֹר סוֹד חִידוֹתֶיךָ… הַמְפוֹרָשׁוֹת סְתוּמוֹת. הַגְּלוּיוֹת עֲלוּמוֹת. הַמְּבֹאָרוֹת חֲתוּמוֹת. הַמְּשֻׁנָּנוֹת עֲצוּמוֹת. הַחֲקוּקוֹת רְשׁוּמוֹת. הַחֲסֵרוֹת מְיֻתָּרוֹת. הָאֲסוּרוֹת מֻתָּרוֹת. הַשְּׁחוֹרוֹת צְחוֹרוֹת. הַחֲשׂוּפוֹת אֲטוּרוֹת. הַפְּרוּטוֹת אֲצוּרוֹת. הַכְּלוּלוֹת עֲצוּרוֹת. הַקַּלּוֹת חֲמוּרוֹת… בְּכֵן – אֵין לְהָבִין סוֹד תּוֹרָתֶךָ. וְלֹא זִקּוּק אִמְרָתֶךָ. וְלֹא צֵרוּף גְּזֵרוֹתֶיךָ…
בהיותנו בעלי עיון ומחשבה, אציין ‘חקירה’ הלכתית שהעלה הג”ר יוסף באב”ד, ה’מנחת חינוך’, בהל’ קידוש החודש: שני עדים באו והעידו שראו את הלבנה בחידושה, ובי”ד קידשו ר”ח ניסן. באים שני נערי ‘בר מצוה’ שנולדו בר”ח ניסן לפני י”ג שנים, ומעידים שעדים הללו עבריינים ופסולים לעדות. אם נקבל עדות הראשונים – הרי היום ר”ח והנערים כשרים להעיד – ולבטל עדות החודש. והיות ולא נתחדש החודש, טרם נתגדלו הנערים ואינם יכולים לפסול הראשונים, ממילא – כן נקבל את עדות החודש. וחוזר חלילה… רק ‘דעת תורה’ תדע איך יוצאים מ’גלגל החוזר’ זה.
החיים שלנו מלאים בסתירות פנימיות. להלן ‘פרדוקסים’ יומיומיים בשדה החינוך, להורים ולמחנכים:
- חשוב לי לעודד את בני לחשיבה ולחקר, אך יש חשש שהחשיבה והסקרנות תִּגָּרֵרְנָה לדברים לא רצויים…
- יש מלמד שמצטיין בכושר הוראה, אך מידותיו רעות. אמנם יש לו ‘משמעת’ אך זו באה מתוך ‘רודנות’…
- חשוב לי לקרב תלמיד ‘בעייתי’ ע”י הַעֲצָמָתוֹ, אך בכך רואים יתר ילדי הכיתה כי למעשה ‘החוטא נשכר’…
- זוג ‘בלתי מאוזן’ בא לרשום בנם לת”ת. האב אברך בן תורה יר”ש, ואילו האם התרחקה מדרכי הצניעות…
- האם להעדיף ‘הספק’, לימוד מהיר ושטחי, או להשקיע ב’הבנה’ האיטית. האם לדלג על רש”י ‘של דקדוק’…?
- אתן לתלמיד ציון ירוד. האם זה משקף את הצורך שלו להשקיע עוד, או שמא הצורך שלי להשקיע עוד?…
הרשימה מתארכת כהנה וכהנה. מחנך רציני ניצב מדי פעם בפני מצבים פרדוקסאליים. כמו: חשוב שתלמידים יגיעו בזמן לשיעור גמרא. משום כך נקבע בת”ת כי תלמיד המאחר ביותר מ10 דקות ממתין בחוץ עד סוף השיעור. מצד אחד – בהמשך ילמד להגיע בזמן, אך מאידך – כעת מפסיד שיעור גמרא שלם. בעצם, כך בכל ענישה, רווח מול תועלת…
פיענוח ‘סוד פרה’ היא הידיעה כי הקב”ה, מקור החכמה, מסר את מפתחות הדעת בידי בעלי תורה. אין אדם יכול לסמוך על עצמו לפתור תהיות וספיקות, כפי שהתבטאו חז”ל ‘אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים’. ולמה לא? כי הוא ‘נגוע’. נגיעות אישיות מטות אותנו הנה והנה, ואיננו רואים את האמת. אך בנטילת עצת חכם – רואים הצלחה.
חינוך ילדים דומה להליך בניית גשר. מכשירים ילד ל’הליכה’ ארוכת שנים, לַחֲצוֹת עליות ומורדות, לחלוף כראוי מעל עִתּוֹת משבר. על גשר להיות יציב – וגמיש, איתן – ובעל תנודה. גשר לא ‘יחזיק’ ללא אפשרות לנוע ברוח וְלָכֹף תחת כובד המשא. מהנדסים יודעים לתכנן איזון מדויק בין איתנות לבין גמישות. כך בדיוק בחינוך! יציבות היא יסוד מרכזי, אך לא מוחלט. חובה להתגמש, אך ריבוי הגמישות מסוכנת… המהנדסים האיזון הם ‘חכמי הדור’ ובהם ניוועץ!
פרדוקס פרה אדומה מסמלת את עבודת המחנך: ילדים שואלים – הרי הפרה מטהרת טמאים, ומטמאה את העוסקים בה. ובכן, תמיד יהיו טמאים, ומה התועלת בפרה? התשובה: היא מטהרת ‘טומאה חמורה’, טומאת מת, טומאת ‘שבעה’, אך העוסקים בה הטמאים רק ב’טומאה קלה’, טומאה ‘עד הערב’. זו מידת המחנך! כדי לרומם תלמיד הוא מוריד עצמו, יש והוא מתבזה כדי לכבד, מתבטל בשביל ללמד… ‘אשריכם ישראל’ – ‘ואסף איש טהור’!
נזכה לטהרה ולטוהר מידותינו
123ymm@gmail.com להארות והזמנות © יחיאל מיכל מונדרוביץ’
