יהודי הגיע הָעִירָה למספר ימים, ונגש לשכור לו חדר בפונדק המקומי. הוא נדרש להפקיד ‘זהוב’ עד לסיום שהותו וסגירת חשבון. בעל הפונדק מביט בזהוב ונזכר בחוב שיש לו לכובס, ושלח לו את הזהוב. הכובס שמח עם הזהוב וממהר לשלם חוב לחנווני. החנווני סגר בזהוב זה חשבון עם לחלבן, והחלבן פרע בו חוב לירקן. הירקן שילם זהוב זה לנער ה’משלוחן’. הנער שמח עם הזהוב ופנה לבילוי בפונדק עם חבריו. הוא שלשל את הזהוב בידי בעל הפונדק. בינתיים, היהודי סיים עסקיו בעיר, משלם על שהותו בפונדק וקיבל את ‘זהוב הפיקדון’ בחזרה לידו. הנה, כמה מעלות טובות לזהוב זה! זהוב אחד ‘סידר’ כל כך הרבה עניינים, ובעצם לא עשה כלום… הזהוב עשה ‘סיבוב’ וכולם מרוצים…
מערכת תלמוד תורה. ברוך השם המערכת עובדת, הכל מסתובב, הכל ‘זורם’. אלה שנמצאים ‘בתוך הגלגל’ מרגישים שבס”ד מְתַפְקְדִים ומועילים, בדיוק כפי שהרגישו הדמויות בסיפור, כולם שילמו, כולם פרעו, כולם עשו את שלהם. אך במבט ‘מבחוץ’ רואים שזה רק ‘סיבוב’, הזהוב התגלגל מכאן לשם, בעצם לא קיבלו משהו, אין כל חידוש… מצטייני הת”ת ממשיכים להצטיין, המאחרים ממשיכים לאחר, החלשים ממשיכים להשתרך מאחור, תוצאות הבחינות זהות, ‘דף קשר’ שבועי משוגר הלוך ושוב, מכונת הצילום ממשיכה לפלוט… את האינרציה משנים על ידי רגנרציה. (מה זה?…)
עוד בהיותנו במצרים, שבועיים לפני יציאת מצרים, לבושים בגדי עבדות, ידינו מְיֻבָּלוֹת וגבנו שחוח ממאות שנות עבודת פרך, זוכים לקבל למצוות קידוש החודש, לקדש מדי חודש את הלבנה בחידושה. אך מה כה מיוחד במצוה זו? מה היא מסמלת ומלמדת? מה יש במצוות קידוש החודש שהיא נבחרה להיות ‘מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל’?
עם ישראל דומה ללבנה, גם לנו ‘עליות וירידות’, ימי אור ומילוי ושעות חשוכות לחלוטין. הקב”ה ברא בעולמו ‘תהליך’ ואותו לא ניתן לשנות. גם לא לזרזו! יש להמתין בסבלנות לרגע החידוש, כי בוא יבוא, ואז לקדש הלבנה. את החידוש מציינים בשמחה, חוגגים ראש חודש, מברכים ‘קידוש לבנה’ בשיר ומחול, את מה חוגגים? את מושג ההתחדשות! רוקדים בשמחה שהרי גם אנו “עתידים להתחדש כמותה ולפאר יוצרים”, למרות שיודעים שבהמשך הירידה צפויה…
ונחזור לתלמוד תורה. לא ‘נפאר את יוצרנו’ מבלי להעז לחדש חידושים. אמנם, רבותינו הזהירו משינויים, כי ‘חדש אסור מן התורה’. מדובר רק על חידוש של הקיים, להתרענן ולהתעורר. גם בקידוש החודש יש הרי לוח מדויק, ‘סוד העיבור’ מְכֻוָּן להפליא, יודעים מראש כי ‘המולד’ הבא יהיה רק כעבור “אי”ב תשצ”ג”… ובכל זאת שמחים בכל חידוש הלבנה. זה המיוחד במצות קידוש החודש! זה הדימוי לעם ישראל – עם שמרני ומתוכנן – ואת זה בדיוק מחדשים!
מלמד פונה למנהל “יענק’לה מפריע… יוסי מאחר… למוטי אין מחברת…” חושב המנהל: כמה פעמים שמעתי מילים אלה ממלמד זה? האם בהעברת הזהוב ‘מן הון להון’ ‘מסובבים’ גלגל הכיתה? מה עשית, מלמד יקר, איך פעלת? יצרת שינוי? אל תחזור על רעיונות ופתרונות קודמים, שהרי אתה רואה שאינם מועילים! מלמד פלוני יסד ‘מקהלה’ בכיתתו, רעיון ששיפר את המוטיבציה הכללית. אחר מלווה את תלמידי הכיתה בעריכת גיליון שבועי מושקע ומעניין…
ושימו לב: חידוש אינו משהו חיצוני, קוסמטי. ראיתי מוסדות כושלים שחידשו ‘מיתוג’, שינו ‘לוגו’, והוסיפו את המילה “תלמוד תורה…. החדש“. לא נלך שולל אחר פרסומאים, מיתוג לא ‘מחדש’ כמו חידוש במהות. מנהל ‘שדומה ללבנה’ מתכנן כבר כעת, בשלהי אדר, את שנה הבאה. מחנך כתה ו’ ירד לכתה ב’, בכתה ה’ ילמדו פרק גמרא שונה, הבוחן יקיים שיחת סיכום עם המחנך, מחנכים יקיימו שיחה, בפגישה או בטלפון, עם כל אחד מההורים אחת לחודש…
‘קידוש החודש’ ניתן דווקא בעודנו במצרים, להראותנו כי הגלות נמצאת הראש, במחשבה, ‘הֶרְגֵּל’ הוא האזיק שכובל ואוסר. הבט השמימה וראה את הלבנה בחידושה! כאשר חשבו והאמינו בחידוש – זכו לשחרור הנפש ויכלו להיגאל ממצרים. יהודי כבודד, ומשפחה או צוות – כקבוצה, יחשבו על שבירת ההרגל, מציאת נקודת התחדשות, ולהשתחרר!
רבינו ה’שפת אמת’ מסביר (חנוכה תרל”ו) על מה ולמה נאבקו היוונים במצות קידוש החודש, מה יש בה שהיא בְּשׁוּרָה אחת עם ‘שבת ומילה’? הקב”ה העניק לנו את כח ההתחדשות, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, וכדברי המדרש (שמו”ר ט”ו) “מכאן ואילך הרי מסורה בידכם, ברשותכם”. בשבילכם! בכח החידוש להשתחרר משעבוד גופני ונפשי, בכל תחומי החיים!
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה! זקנה אינה תלויה בשנים אלא במחשבה. השנים מקמטות את העור, קיבעון מחשבתי מקמטת את הנפש. תתחדש כמותה, כמו הלבנה, תרקוד בשמחה על כל חידוש. בחדשנות רעיונית – לא תזדקן אלא תשתבח!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות © יחיאל מיכל מונדרוביץ’
