סוד הבלם בשעת מחלוקת – לפרשת קורח
מעשה שהיה ביהודי יקר בשם ששון, נהג מערבל בטון בשנות החמישים לחייו. ששון היה איש קשה יום, שסבר פניו כמעט תמיד זועף – פעם מפאת כעס, פעם מפאת חוסר שביעות רצון, ולעיתים קרובות בשל שניהם גם יחד. בכל עת שהיה שב לביתו, היו כל בני הרחוב יודעים על כך.
היה זה כאשר היה נכנס בשעה שש בערב, עייף ויגע לאחר יום עבודה מפרך, אל הרחוב הצר והצפוף שבו התגורר. משאית הבטון הענקית שלו התקשתה לתמרן בין המכוניות הרבות שחנו בצדי הרחוב הצר והפריעו לו לפלס את דרכו אל חנייתו הפרטית. ברגעים אלו, היה הרחוב כולו רועש וגועש: ששון היה צופר במלוא העוצמה וזועק בקול רם. מקורביו – אשתו, ילדיו וידידיו ניסו שוב ושוב לדבר אל ליבו ולמתן את סערת רוחו, אך לשווא. מידת הכעס שלטה בו ביד רמה. כך היה הדבר, עד אשר למד ששון לקח מר ונורא ששינה את חייו.
היה זה באחד הימים המפרכים והמתישים ביותר שידע ששון בעבודתו. במשך שעות ארוכות נשרך בפקקי תנועה מייגעים, וכאשר הגיע סוף סוף אל אתר הבניה כשהוא מוכן לפרוק את הבטון הנוזלי מהמערבל, התברר כי הקבלן המפקח נעלם ואיננו. ששון נאלץ לעזוב את המקום כשהוא פגוע וכועס על העיכוב שיגרום לו לאחר לביתו. אולם שיאה של עגמת הנפש המתין לו בפתח ביתו: כאשר עמד להיכנס אל חנייתו הפרטית, גילה להפתעתו כי מכונית מרצדס חדישה, מבריקה ונוצצת, חונה שם באין מפריע.
חמתו בערה בו, "הדם עלה לראשו" למראה עזות הפנים ו'הסגת גבול' זו בחנייתו הפרטית. בעיצומו של רוגז, איבד ששון את השליטה העצמית. הוא סובב את המשאית לאחור, כיוון את המערבל, ובשמחה לאיד ובחמת זעם שפך את כל כמות הבטון שנותרה במיכל היישר על גגה של המכונית המפוארת, עד שזו כוסתה כליל בבטון אפור ודביק.
הוא עלה לביתו פנימה, עייף, מתוסכל ורוגז. הוא פתח את הדלת בתנועה חדה. לפתע, אור גדול וצהלה. הוריו, אשתו, ילדיו ורעיו הטובים התקבצו כולם בסלון הבית, פניהם מאירות והם מקבלים את פניו בשירה ובאיחולי מזל טוב חמים לרגל יום הולדתו החמישים.
חמיו התקרב אליו בחיוך רחב ואמר: "נו, ששון יקירנו, מה דעתך על המתנה המפוארת שרכשנו עבורך כולנו יחד"?
"מתנה? איזו מתנה?!" תמה ששון, בעוד ליבו מתחיל להחסיר פעימה". כלום לא ראית את מכונית המרצדס החדשה שהעמדנו עבורך למטה בחניה?!" שאל חמיו בפליאה…
חכמת נשים בנתה ביתה
על הפסוק בספר משלי "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ", דורשים חז"ל במסכת סנהדרין (קי ע"א) כי הכוונה היא לאשתו של און בן פלת, שהיה מעורב במחלוקת קורח ועדתו, ובעצתה החכמה הצילה אותו ממוות בטוח ומבליעה באדמה. מנגד, את המשך הפסוק "וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ", מייחסים חז"ל לאשת קורח.
אשתו של און בן פלת השקתה את בעלה יין עד שנרדם, השכיבתו על מיטתו, וישבה בפתח האוהל בגילוי ראש ובשערות פרועות. כל מי שבא לקרוא לאון להצטרף לעדת קורח, ראה אותה בפריעותה ונרתע מלגשת, וכך ניצל בעלה.
הנה לפנינו שתי נשים שפעלו לכאורה בצורה נמרצת, אך הובילו לתוצאות קוטביות ומנוגדות לחלוטין: אשת און בן פלת הצילה את בעלה מכליה, ואילו אשת קורח הביאה לאובדן בעלה וביתה. כותב על כך רבנו בחיי בפירושו על התורה: אשת קורח היא זו שפיתתה אותו ובעצתה הרעה יצא לחלוק על משה רבנו, והיא היתה שורש וסיבת כל המחלוקת. עליה נאמר "ורבים חללים הפילה".
יש לתמוה: איזו חוכמה מופלאה ויוצאת דופן היתה טמונה במעשיה של אשת און בן פלת? מהו המעשה הכביר שעשתה? בסך הכל השקתה אותו יין וסייעה לו לישון על מיטתו, ובכך הרוויחה עבורו "זמן גורלי" שבו נמנע ממנו להצטרף אל העדה בשעת החורבן, ובזכות זה ניצל בעולם הזה ובעולם הבא. מדוע ראו חז"ל לציין לשבח דווקא פעולה פשוטה זו כסמל לחכמה?
התשובה מתגלה כאשר אנו מתבוננים בדו-שיח שהתנהל ביניהם קודם לכן, כפי שמתארים חז"ל במדרש. הדיון ביניהם לא היה פשוט כלל וכלל. אשתו של און הציגה בפניו שאלה נוקבת: "מה תרוויח מכל המאבק הזה? הרי בין אם משה יישאר המנהיג ובין אם קורח יתפוס את מקומו – אתה תישאר במעמדך המשני כסגן. מדוע, אם כן, אתה מכניס ראשך לתוך קלחת המחלוקת"?
דרכה של מחלוקת
מבאר מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (בספרו 'שיחות מוסר') יסוד עצום: בשעת מחלוקת, בעיצומו של להט ויכוח, האדם "מאבד את ראשו" ואת כושר שיפוטו. הוא אינו מסוגל עוד לערוך חשבון רציונלי פשוט של תועלת מול הפסד, שכן הוא שבוי בתוך סערת רגשות ונגיעות אישיות המעוורות את עיניו.
אשתו של און בן פלת השכילה ליצור עבורו את אותה "עצירה" גורלית. וזו היתה גדולתה וחוכמתה. היא הצליחה לגרום לו, על אף שהיה שרוי בעיצומו של להט המחלוקת, לעצור, להקשיב לטיעון הגיוני ולחשב מסלול מחדש. היכולת להביא אדם לעצור ולחשוב מחדש בתוך סערת הרגשות היא חוכמה אלוקית נדירה, ועל כך זכתה אשת און בן פלת לתהילת עולם בדברי חז"ל.
פרשת קורח מלמדת אותנו כי אש המחלוקת והכעס מעוורת את עיני האדם ומטשטשת את כושר שיפוטו היסודי ביותר. הדרך היחידה להינצל מחורבן פנימי וחיצוני היא לאמץ את חכמתה של אשת און בן פלת – לדעת לעצור בזמן, לחשב מסלול מחדש, ולאפשר להיגיון התורני והמוסרי לנווט את צעדנו.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
רוצים רעיונות יפים לפרשת קורח, שיעשירו את שולחן השבת?
מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/As9Iw
מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?
רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?
לחצו על הקישור https://did.li/q9zmC
או שלחו את המילה 'רעיון' למייל office@shaalti.co.il
