סדרי עדיפויות נכונים – לפרשיות מטות מסעי
בפרשתנו אנו קוראים על אודות בני ישראל העסוקים בהכנות האחרונות לקראת כניסתם אל ארץ ישראל. שני שבטים, בני גד ובני ראובן, התברכו במקנה רב: עדרים עצומים של צאן ובקר. מתוך חשש שהנחלה המיועדת להם בגבולות הארץ לא תספק את צורכי מקניהם הרבים, פנו למשה רבנו בבקשה: "אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה, אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (לב, ה). במקום לקבל את הנחלה בגבולות הארץ המערביים, העדיפו 2 השבטים לקבל את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.
כיצד מגיב משה רבנו לבקשתם המפתיעה? כמעט ארבעה עשורים חלפו מאז חטא המרגלים, חטא שהמיט אסון כבד על ישראל ועיכב את כניסתם לארץ בארבעים שנה. משה חושש ממרי נוסף, שעלול להשפיע ולמוטט את רוח העם. הלוא בעטיו של חטא המרגלים נכחד דור שלם, דור דעה שחזה בעיניו בקריעת ים סוף, במעמד הר סיני הנשגב, בירידת המן ובמופתים גלויים לאין מספר. מתוך סערת רוחו, נושא משה תוכחה נוקבת המתפרסת על פני עשרה פסוקים, ודבריו קשים כגידים.
ההצעה המשופרת
לשמע דברי התוכחה הנוקבים, מקיימים שני השבטים התייעצות פנימית. הם יורדים לעומק דאגתו של משה רבנו ומבינים כי החשש הגדול הוא מפני יצירת רושם של הימנעות מהמערכה, העלולה להביא לרפיון ידים בקרב העם כולו. הם שבים אל משה ומציגים מתווה מתוקן: על אף שנחלתנו תהיה בעבר הירדן, לא נמנע עצמנו מלהשתתף באופן פעיל בחלוקת הארץ ובכיבושה. וכך הם מציעים: "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". ראשית נדאג למחייתנו ולמקננו, ורק לאחר מכן נתפנה לבנות ערים לילדינו ולהיחלץ למען הכלל: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם… לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ".
תגובת משה רבינו
משה רבינו מקשיב למתווה המשופר ורואה שדבריהם מתיישבים על הלב, שכן הצעתם מנטרלת את החשש מפני רפיון רוחם של שאר השבטים. נימת דבריו של משה משתנה באחת, ומנאום גוער ומייסר הוא עובר לנשיאת דברים בנימה שונה לחלוטין.
עם זאת, אזנו הרגישה של הרועה הנאמן קלטה צרימה עמוקה בניסוחם של השבטים. הפריעה לו העובדה שבסדר העדיפויות שהציגו, הקדימו את שלום הממון לשלום הנפשות: "גדרות צאן נבנה למקננו פה", ורק לאחר מכן "וערים לטפנו". משה מעמיד אותם מיד על סדר הערכים הנכון והראוי: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם" (פסוק כד).
חז"ל במדרש שופכים אור על כשל תודעתי זה ומבקרים את גישתם בחריפות: "בני ראובן ובני גד עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה 'גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו'. אמר להם משה: אינה כלום, אלא עשו את העיקר עיקר. תחילה בנו לכם ערים לטפכם ואח"כ 'וגדרות לצאנכם'… אמר להם הקב"ה: אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות, חייכם אין בו ברכה עליהם" (מדרש רבה כב, ט).
בקשה מעודכנת
בני גד ובני ראובן מפנימים את התוכחה, קולטים את המסר העמוק וממהרים לתקן את סדר דבריהם. הם ניגשים שוב אל משה ומנסחים את מחויבותם מחדש: "וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר…, טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד". הפעם, הממון נדחק לסוף. הנפשות – הילדים והנשים ניצבים בראש.
בחיי היום-יום עומד כל אדם בפני דילמות מורכבות של סדרי עדיפויות: בתחום הרוחני, המשפחתי והאישי. סוד ההצלחה האמיתי וברכת השמים המלווה אותה תלויים ביכולת להקדים תמיד את העיקר לטפל, את הנפש והחינוך לממון ולחומר. רק כאשר סדרי העדיפויות שלנו מכוונים אל הערכים האמיתיים, אנו זוכים שגם עמלנו החומרי מתברך ומתקיים.
הפרשה מעוררת אותנו להבחין תמיד בין עיקר לטפל, ולהיזהר מלהפוך את הטפל לעיקר. זה נכון בכל נושא בחיים, בודאי בערכי הנצח וחיי המשפחה. לצד זה מלמדים אותנו בני גד ובני ראובן שיעור חשוב ביכולת לקבל ביקורת, לתקן מיד את השגיאה ולהודות בטעות, מבלי לתת לגאווה לחסום אותנו.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
מעוניינים ברעיונות יפים לפרשיות מטות ומסעי, שיעשירו את שולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/19kgT
מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?
רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?
לחצו על הקישור https://did.li/gq4ZH
או שלחו את המילה 'רעיון' למייל office@shaalti.co.il
