פרק מיוחד בספר מלכים מוקדש לתיאור רגעיו האחרונים של אליהו הנביא, כבן אנוש בעולמנו. הוא פוסע ולצידו תלמידו הגדול אלישע, הרב והתלמיד הולכים צעד בצעד ומתכוננים לקראת פרידה. הרב עתיד לפרוח לשמי מרום וללוות משם את עם ישראל בגלותו וגאולתו, והתלמיד עומד להתעטר בעטרת נביא ה' תחתיו. ברגעים אחרונים ומרגשים אלו פונה אליהו לאלישע 'שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך' ואלישע משיב ומבקש: 'יהי נא פי שניים ברוחך אלי'. עונה רבו אליהו הנביא: 'הקשית לשאול, אם תראה אותי לוקח מאיתך יהי לך כן'. הם ממשיכים בדרכם, 'והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם' אליהו עולה בסערה השמימה ואלישע צועק 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'. הוא זכה לראות, וזכה לקבל פי שניים ברוחו.
אנו מתעוררים מהתיאור הנשגב, ונשארים בתמיהה קטנה בלב. מהו התנאי הזה של אליהו הנביא? מדוע מתנה נפלאה כל כך של רוח נבואה כפולה משל אליהו, תלויה באם יזכה אלישע לראותו עולה לשמי מרום?
לשאלה נדרש הגאון בעל 'שואל ומשיב' והוא עונה במסר נפלא: דרכו של אדם שכשהוא רואה דבר מתמיה ומפליא, שדעתו מוסחת מהענין שהוא עוסק בו. ברם, את דעתו של אלישע הקדוש, אי אפשר להסיח ממקומה בהפרעות ארציות וגרויים גשמיים. אבל מראה שמימי ואלוקי כרכב אש וסוסי אש, עלולים לתפוס גם את דעתו של אדם רוחני. 'אם תראה אותי לוקח מעמך' אמר אליהו, אם המראות הנפלאים לא יסיחו את דעתך מרגע הפרידה, אות הוא שראוי אתה למתנה הנפלאה. ואכן זכה אלישע וכשהגיע רכב האש הוא זעק 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו' ! מורי ורבי-אתה רכב האש האמיתי, מה אעשה בלעדיך? ומדביקות זו זכה הוא לרוח הנבואה המופלאה.
הרבי רבי בונים מפשיסחא אמר פעם לחסידיו: 'אם הייתי משער שיועיל הדבר לאי מי מכם בעבודת ה', הייתי מבקש מאליהו הנביא שיתגלה אליו. אמנם מה אעשה ועבודת ה' תלויה ביגיעתו של אדם עצמו'. יכול יהודי לזכות לגילוי אליהו, להתלהב, להתפעל, לספר בהתרגשות לחבריו, אבל הוא תפס רק את הנקודה החיצונית. את הנקודה הפנימית הטמונה הוא יתפוס כשבלב פנימה תתווסף לו כחוט השערה של יראת שמים. הוסיף תלמידו החידושי הרי"ם ואמר: 'ואני אומר שאם גילוי אליהו היה מועיל, לא היה ממתין אליהו הנביא אוהבן של ישראל שיבקשו ממנו, ומעצמו היה מתייצב להתגלות ליהודים לסייע להם בתפקידם בעולמם'.
אפשר לראות מופתים גדולים, גילוי אליהו, רגשות רוחניים ורגעי התרוממות, אבל אז חלילה להתפס לזוטות, ולא ליטול מהם את התועלת הראויה.
עם ישראל עומדים בכניסתם לארץ 'וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת'. הם עומדים לחזות בפלא עצום, ארון הברית עומד לקרוע את הירדן, ומימיו יעמדו כנד עד שיסיימו כל העם לחצות אותו אל תוך הארץ המובטחת. אבל אם ירצו לקבל תועלת מהנס, להתרומם ממנו, נדרשת הקדמה והכנה 'התקדשו'. אם לא תתקדשו, תהיו עסוקים בלהתפעל מהמחזה, לנסות לתאר מה חושבים כעת יושבי הארץ, למדוד את גובה קיר המים העצום, להאחז בקטנות. תרצו לקבל מהנס תועלת אמיתית, נקודת חיזוק ביראת שמים, אהבת ה', או הכרה באהבתו לעם ישראל? 'התקדשו', התרוממו, תפרשו ככל יכלתכם במחשבה בדיבור ובמעשה מהבלי עולם, ומי יתן ואז תקבלו את הנס כראוי.
על מצרים עוברות עשר מכות, הטבע מתהפך, העולם משתנה לחלוטין. היו הרבה חדשות לספר, הרבה ענינים לענות בהם, לצפות בעיניים קרועות לרווחה בגן חיות המדהים ששורץ מתחת הבית, להתפעל מהמחזה של הנילוס האדום. פרעה בעיני גוי ראה את כל זאת ונשאר מבחוץ. הוא הכריז 'לא ידעתי את ה' והניסים לא יבלבלו אותו. זכה עם ישראל לראות את האותות וזכו להגיע על ידם למטרה האמיתית 'ידעתם כי אני ה' ', ובידיעה זו לצעוד לעבר 'תעבדון את האלוקים על ההר הזה'.
לא התנסינו בנסיון של גלוי אליהו, ולא חזינו בעשר המכות. אבל בכל רגע של התעלות רוחנית, יום של התעורררות , דקה של פקיחת עיניים, במקום לטפוח על השכם בהסתר, לחשוב מה ירויח הקב"ה מכך. מה אוכל לעשות לו מהיום, שלא עשיתי בשבילו אתמול. אפשר לראות להתלהב ולהתנועע 'וירא העם וינועו' ועדיין 'ויעמדו מרחוק'. אבל 'משה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים' דוקא בערפל, בקשיים, בנסיונות היום יום, שם תימדד נכונה ההתעוררות וההתלהבות, שם היא תשפיע תאיר ותעלה ריח ניחוח לה'.
