ויהי בימים שלאחר שואת אירופה. עם ישראל פצוע בגשם ורוח, אחד מעיר ושנים ממשפחה עולים אט אט לארה"ק. קולטים את גודל המשבר. רבנים וצדיקים נעקדו עקה"ש, ישיבות הק' חוסלו, משפחות שלימות נמחקו ללא שריד, 'העולם' שהיה – איננו. גם כאן המצב קשה, הבריטים אוחזים בנו בכוחנות, הישמעאלים מְרִיעִים בקול מלחמה מאיים.
גדולי ישראל נאספו לדון במצב אחב"י. חלקם 'פליטים' בעצמם. בחדר שרר מצב-רוח עגום. 'עיני העדה' ישבו בעיניים דומעות ובראש מורכן. אנחות צער וכאב נשמעו. והנה, רבינו ה'בית ישראל' נותן דפיקה על השולחן ומכריז "די! באנחות לא נקים את סוכת דוד הנופלת! בדמעות לא נְשַׁקֵּם את כלל ישראל!" אור ותקוה מחודשים זהרו בחדר. עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ 'יִשְׂרָאֵל'. הרבי הק' עצמו שיכל אשת נעוריו וכל צאצאיו. אך התנערי מעפר, קומי! מתחילים!
מריצים את יוסף מן 'הבור'. פרעה מספר בלב פועם 'חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ… תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ'. יוסף מקדים ומצהיר 'בִּלְעָדָי'! פירש"י, אֵין הַחָכְמָה מִשֶּׁלִּי, אֶלָּא 'אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה'! יוסף פותר את החלומות לשביעות רצון פרעה. יוסף ממשיך ומציע 'יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם…'. המפרשים מקשים, מדוע הוא מציע רעיונות, 'הליועץ למלך נתנוהו?' (לשון הרמב"ן, עי' עוד באוה"ח הק', ועוד ביאורים מרבינו האריז"ל וחכמי הדורות)
רבינו ה'שפת אמת' מבאר עפ"י המדרש, 'ויהי מקץ שנתים ימים – 'קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ' (איוב כ"ח ג) שיצר הרע משליט חשכה בעולם, חשכה נפשית וצלמות, עלטה שמסתירה את התגלות הטוב. טבע הצדיקים להפוך מידת הדין לרחמים, להגביר האור על החושך. יוסף הצדיק, בטוהר נפשו, מעצמו יעץ ועזר לפרעה, לחשוף אורות מאופל. כמ"ש וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי.
יוסף הצדיק מאיר חשכת פרעה, פותר חלומו – ומבלי שהתבקש מוציאו מתעלומה חשוכה לקרן אורה ועתיד בהיר. זו דרכם של צדיקים, להאיר פינות חשוכות, ולהציע פתרון לקשיים. יוסף שומר על אופטימיות ומשפיע זאת לסביבתו. עולמנו שופע באנשים המעוררים על בעיות וקשיים וחושפים ליקויים. 'צדיק' שמאיר את העולם הוא אדם שטורח 'לשים קץ לחושך', לפתור אותן הבעיות, להקל על הקשיים, לפעול לתיקון לִקּוּיִים. זו 'גישה' של צדיקים. בקרב רְדוּדִים ופשוטי-העם יש אהדה לנביאי זעם ולמשמיעי ביקורת שלילית (על אחרים…). הבה נגאל נפשם ונאיר בחיוביות!
מעל הכניסה ללשכת ראש-עיר ראיתי כרזה "לכאן תביאו פתרונות, ולא בעיות". בחינוך ילדים יש התמודדויות. אנשי חינוך 'צדיקים' מציעים פתרונות ולא 'מנציחים' בעיות. לדוגמא, הורים יצאו מאספת-הורים ובידם עצה ותקוה, שמעו אמנם כי לבנם סימני 'קשיי קשב וריכוז', אך המחנך יעץ והפנה למומחה פלוני, והוסיף עידוד רב על סיכויי ההצלחה. לעומתם, הורים בכיתה הסמוכה יצאו נבוכים ותוהים. המלמד קבע "הילד זקוק לפסיכודיאגנוסטיקה-קוגניטיבי-ורבלי-קליני". לחזור על המילים הם אינם יכולים ואיך יעזרו לבנם? המבוכה הופך לתסכול, ואף לכעס על המלמד. 'מחנך' זה טרם זכה להיקרא 'צדיק', הוא 'מומחה' בתיאור קשיי התלמיד, בעיותיו וכשליו. 'צדיק' מאיר ולא מחשיך!
ב'רחוב העשירים' בפראג התייצב כַּנָּר וניגן. שני שכנים עשירים התווכחו "לכבוד מי ניגן הכנר?" זה אומר לכבודי וזה ואמר לכבודי. התווכחו עד שעלו לבית דינו של ה'נודע ביהודה'. ביקש הרב 'דמי פסק דין' – עשרה זהובים כל אחד. פתח ואמר "פרעה ראה חלומות, והיה ויכוח למען מי החלום, למען פרעה או למען העם המצרי. יוסף הכריע – לא לך ולא להם, אלא למעני, שאצא משעבוד לגאולה. אף הנגן, לא לכבודך ולא לכבודך, אלא למעני, שאשתכר 20 זהובים…".
את קשיי הילדים לא נפתור 'לטובתנו ולהנאתנו' להקל או להטיב עמנו: 'צא מהכתה', 'לך הביתה', או 'תבואו אלי לשיעורי עזר (במחיר…) כי אין כמוני מומחה….". נטהר נפשותינו מנגיעות אישיות, 'נצא מעצמנו', לעזרת הזולת. מוח האדם דומה לשדה, הזורע חשיבה יצירתית – מצמיח ישועה. אך ללא השקעה יעלו רק קוצים, רעיונות שליליים ועצות תְּפֵלוֹת. המרגיש קושי הזולת, משקיע חשיבה עד שזוכה לעצות ופתרונות בס"ד. האם אנחנו 'צדיקים'? בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ!
יוסף יעץ לפרעה כי צדיק אוהב לעזור! 'ההיפך ממנו' שָׂשׂ לראות 'חצי הכוס הריקה' עד שלא יבחין כלל ב'חצי המלא'. לפעמים, עבודת החינוך קשה לנו. לא נפיל את הקשיים שלנו על האחרים. נשקיע ונעשיר את עצמנו, נחכים ונתחזק. צדיק לא מרחיב חור, לא מעמיק בור, אלא מכיר במצב הדור, שהרי בחוץ שורר קור, ולכן הוא מגביר חום ואור!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ'
