מילים מחיות – אחיה ידע

ר"ח אלול, בני הקטן שב מהתלמוד תורה. כאב צעיר ומרוגש שאלתיו איך היה יומו, מה למדו, ליד מי יושב, איך קוראים לַרֶבֶּ'ה… הילד משיב בשמחה שהיה 'כיף' וכי מרגיש שהשנה תהיה מוצלחת. 'אמן' אמרתי בלב, והמשכתי לדובבו מדוע מרגיש כך. הילד מספר: " הַרֶבֶּ'ה החדש חזר איתנו בהסעה. הוא ישב 'מקדימה'. לפני שירדתי מההסעה הוא לחש לי 'אני מאוד שמח שאתה בכיתה שלי'. אני אוהב את הַרֶבֶּ'ה החדש!" פני הילד קרנו. הבנתי לליבו. הסכמתי שאכן השנה תהיה מוצלחת, הרי רבו מאיר פנים! בשבת פגשתי את המלמד והודיתי לו, ובפרט על 'משפט הזהב' בהסעה. הפטיר המלמד בְּחֵן "כך לחשתי לכל אחד ואחד מתלמידיי"…

בפרשתנו מִצְוַת יסוד ב'בין אדם לחברו'. וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ. לא ירידה כלכלית בלבד, אלא גם במצבי דלות 'ועוני בדעת', חסרי מוטיבציה לקום ולהתעודד. וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ! נְסֹךְ בו תקוה! עוֹדְדֵהוּ במילה טובה, הענק לו חיוך 'במתנה'! חזקהו והחייהו! חז"ל מלמדים שהאיסור בפרשתנו 'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ' כולל 'אחד אונאת ממון ואחד אונאת דברים', כך במצוות 'וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ' יש לעזור לאחינו בני ישראל, הן בתמיכה חומרית כלכלית, וגם ובעיקר – במילים. הרי 'המפייסו בדברים' מתברך יותר מנותן פרוטת צדקה!

רוב עבודתו של מלמד – 'בדיבור'. אלפי מילים יוצאות מפיו במהלך 'יום עבודה'. עליו לזכור כי למילים יש ערך ומשמעות, כל מילה לילד או להורים עשויה להיות הרת גורל, לבנות או להרוס, 'להמית ולהחיות' ממש!

קלטתי תלמיד לכתה ו'. ילד מתמרד, אך האמנתי (בו וּבַצֶּוֶת שאיתי) שנעזור לו להתחיל מחדש. היה מאתגר, עליות ומורדות, ובס"ד אט אט התייצב. אמנם לא 'הכל חָלָק', אך אין השי"ת דורש שנכיל רק 'מצטיינים' אלא "להעמיד תלמידים הרבה"… בסוף השנה ניגש התלמיד ל'מבחן פומבי' בגמרא, יחד עם כלל חברי הכיתה.

במבחן ישב מתוח. הפניתי אליו שאלות לפי רמתו, ותומך בו רגשית שיענה עוד ועוד, בתחילה לחש ובהמשך ענה בקול גדול. במהלך המבחן ראיתי כי אביו בוכה! יושב לצד הקיר, משתדל להסתיר… בתום המבחן ניגשו כל ההורים להודות, לברך ולהתברך. גם ילד זה ואביו הודו 'בקיצור' ויצאו, כשפני האב סמוקות מהתרגשות.

למחרת התקשר. פתח ואמר "המבחן היה מדהים. מדהים לראות שבני משתתף כ'למדן'! בכיתי ממש! לא רק מהתרגשות, אלא מפתיחת פצע ישן!" והמשיך "לפני שנה, בסוף כתה ה' בחיידר הקודם, הוזמנו למבחן פומבי. איחרנו מעט. בכניסה עמד המנהל וסינן לעברנו "חבל שהוא הגיע, הוא לא יודע כלום". הוא הרג אותי! נעץ חרב בלבבי! איני זוכר את המבחן. לא הייתי מרוכז. החלטתי באותו ערב 'אני מעביר את בני מחיידר זה. זה לא ת"ת אלא משחטה…!'. הגענו אמש למבחן. באתי חָרֵד. התקבלנו בפנים מאירות. ניווטת את בני בבטחה, חיזקת אותו להשיב ולהתבטא. בכיתי כי נזכרתי 'מה היה לפני שנה', הצלתם את חיינו!".

יש תלמיד עם קשיים! 'בהסברת פנים' נתגבר. קחהו לליבך. תרגיש. הקב"ה מרגיש ומסייע. "אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים" (תענית ח'). ומה עם ה'הִיפֶּרִים'? ה'דִיסְלֶקְטִים'? 'בעיות רגשיות'? ברור שזקוקים לטיפול מקצועי, אך הבסיס הוא הסברת פנים! שום תרופה וטיפול לא יועילו כל עוד 'רבו אינו מסביר לו פנים'. הקב"ה רומז לנו 'כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי', אל תתנשא…!

בהילולת רשב"י נעורר זכותו בשמירת מורשתו! רשב"י מלמד 'גדול אונאת דברים מאונאת ממון' (ב"מנ"ט). בזוהר הק' יש ביטויי אהבה מופלגים בין 'החבריא'. אחרי האסון שפקד את תלמידי רבי עקיבא רבו, ביסס רשב"י 'חבורתו' על אהבה מיוחדת! מחמיאים זה לזה, בוכים זה על זה, מקושרים בגעגועי אהבה בלב ונפש!

כבר דרשו צדיקים "מה עלינו לחשוב בשעה שעומדים מול להבות האש ב'הדלקת' ל"ג בעומר? זוכרים דברי רשב"י: 'נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים'! אש יוקדת! אבוי לפגוע בזולת!

מילים הורגות ומילים מחיות. ל'בוקר טוב מחויך' יש ערך רב, חֲשֹׁב 'איך' אתה משיב בטלפון להורים, האם הפתק שלך מנוסח 'נעים', ואיך-וכמה נשמעים מחמאותיך. לא דַּי לנצור לשון מֵרָע, אלא לעודד ולהחיות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו