מהותו של מחנך היא בהעצמת תלמידיו. הוא מעצב נפש חניכיו ונוסך בהם ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות, מעודד התנסות ועשייה. הוא מלווה אותם ומחמיא בכל תהליכי התפתחותם – גם מכישלון לומדים, מכל ניסיון מחכימים.
מלמד טוב מאיר פנים לתלמיד על עצם ההשתדלות, ולא על ההצלחה בלבד. הוא הרי מודע שההצלחה בעתיד חייהם אינה פרי ההצלחה בהווה – אלא תוצאה של מוטיבציה וביטחון עצמי, יכולות התמודדות עם הפסד כמו עם נצחון.
תומס אדיסון נחשב ‘גדול הממציאים’ שבכל הזמנים. עשרות שנים יגע ועמל כדי ‘להמציא’ ולחשוף את נפלאות הבורא יתב”ש – בעיקר בתחום החשמל. הוא הראשון שיצר ‘נורת חשמל’ שמאירה את העולם. גם אחרי ההמצאה הראשונית, המשיך לפתח גרסאות מתקדמות ונוחות. כאשר ‘המציא’ ‘נורה מתברגת’ מסר את ה’אבטיפוס’ [הדגם הראשוני הניסיוני] לאחד מעוזריו, וכיבד אותו להבריג ולהפעיל. הלה התרגש מאוד, ידיו רעדו והנורה נפלה ונשברה. תוך יומיים השלים אדיסון נורה נוספת שתתחבר לחשמל בהברגה. הוא קרא שוב לאותו עוזר וּמְסָרָהּ בידו. שאל אחד הנוכחים “למה? הרי הוא כבר הפיל ושבר!” השיב אדיסון: “אכן, עבדתי יומיים נוספים בגללו, ברם, אם לא אתן לו לנסות שוב – הרי שעד סוף ימיו יחיה בתחושת כישלון. מַטָּרָתִי בחיים להאיר לבני אדם, ולא רק על-ידי מנורות!”.
איש זה ממחיש ‘חכמה בגוים תאמין’. היכן שאב ולמד תובנה ערכית ומוסרית זו? איפה התחיל ואיך הגיע לאן שהגיע?
תומס הצעיר שב מיום לימודים, ומסר לאימו מכתב. “המנהל אמר שזה עבורך”. היא פותחת ומקריאה בהתרגשות ובקול חנוק “בנך גאון – ואין צוות בית הספר יכול לספק את צרכיו. עדיף שיישאר ללמוד איתך בבית”. כעבור שנים רבות, מתה אימו הישישה. אדיסון – כעת חוקר וממציא בעל שם עולמי – בא לסדר את חפציה. הוא מוצא במגרה מכתב ישן. פתח וקרא: “בנך בַּעַר, לקוי למידה. אין לו סיכוי להצליח. חבל שיגיע לביה”ס. השאירי אותו בבית…”.
אדיסון הצליח כי לא נרתע מקשיים. הוא המציא ‘פונוגרַף’ [מכשיר ראשון בעולם שמקליט ומשחזר קול] אחרי כאלף ניסויים. לשאלת עיתונאי “איך התחושה להיכשל אלף פעם?” השיב: “איני מרגיש כישלון. למדתי אלף דרכים שאינן עובדות”…
המרגלים נכשלו כי איבדו ביטחון עצמי ונפלו בקרבם. ראו את בני הענק, שמעו ‘הנה חגבים בדמות אנשים’ והתרסקו נפשית. איבדו ביטחון בה’ שכבר הראה גבורותיו, ואיבדו את ‘כח המשלח בשליח’. הרגישו את עצמם נמלים, חלשים.
למה אין מלמדים תלמידים באמצעות הקלטות והקרנות? למה צריך מורים ומלמדים? הרי יכולים לחסוך מיליונים בהעברת ההוראה בצפייה והאזנה. כי תלמיד זקוק למורה! לא להקראת חומר, הרי קלטת מקריאה טוב יותר, אלא בשביל העידוד והליווי הרגשי. אם מלמד נועד שיקשיבו לדבריו בדממה – הרי סרט צפייה טוב ממנו. תפקידו להקשיב לתלמיד! לשמוע רחשי ליבו, לטפח ביטחונו האישי ודימויו העצמי החיובי. את התחושה “אני יכול, אני מסוגל!” לא יקבל ילד ממקרן. הוא חייב לשמוע זאת מהוריו וממוריו. מפיהם ומליבם. גם עליהם להאמין בו! ‘כן! בכוחו להצליח!’.
הרבי הק’ מפיאסנצא הי”ד מדגיש בהקדמתו ל’חובת התלמידים’ כי על המלמד לראות בתלמידיו הקטנטנים – ‘גדולים’ שטרם גדלו, ‘בוגרים’ שעדיין לא הבשילו. יעביר אליהם תחושת האמון והאמונה, “אתם תגדלו להיות אנשים מוצלחים! גדולים בתורה ויראת שמים”. איכות האילן בגדלותו תלויה ברמת הטיפוח וההשקעה בשנותיו הראשונות.
ולא מדובר בהשקעה ‘טכנית’: לימוד מרובה, הספק גדול וכו’. בפתחם של ‘פרקי אבות’ לימדו אנשי כנה”ג: ‘והעמידו תלמידים הרבה’. לא אמרו ללמד, אלא להעמיד תלמידים, להעניק להם ‘עמידות’, יכולות ללמוד וללמד. על המילה ‘תלמידים הרבה‘ דרשו כי על הרב לזכור כי ב’העמדת’ תלמידיו – ימשיכו אף הם להרבות תורה ויראה בעתיד, בכוחו!
מלמד יקר! חֲשֹׁב וְדַמְיֵן, כמה אתה נהנה ממחמאה מהמנהל או הורה. אתה מתמלא עונג וסיפוק. זוכר את העיתוי ושומר את הפתק. וכפי שאתה, בוגר ויציב, פורח ממילת מחמאה ועידוד, אל אחת כמה וכמה תלמידיך הצעירים!
עשרת המרגלים הפילו את רוח העם. יהושע וכלב ניסו לחזק ולעודד. נוח יותר לקבל דברי ייאוש וחידלון מדברי נוחם וחיזוק. חינו”ך בגמטרי’ עידו”ד, ולא בערך נומינלי בלבד. עידוד הוא נשמת החינוך. כמו שאתה מתכונן ‘מה ללמד’ תכנן גם ‘את מי ללמד’. לא חומר לימודי במרכז אלא נשמות בני ישראל. והתחזקתם! תתחזקו וחיזקו אחרים!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
