אברך שפך מר ליבו לפני הרבי ה’נתיבות שלום’ מסלונים “כמה קשה לי! יצר הרע אורב להפיל ולייאש אותי. בכל יום אני מקבל על עצמי ‘התחלה חדשה’ בעבודת ה’, אך היצר מתחדש ומתגבר, ואני אנא אני בא? מדי בוקר אני בטוח “היום אצליח”, ובערב אני שוב שבור ורצוץ, עוד יום של כישלון… לאחרונה עברתי בבית העלמין והרהרתי “על קברו של אדם חורתים מעלתו, מה פעל ואיזו מורשה הנחיל. ומה יכתבו על מצבתי? ‘פה נטמן בעל השאיפות והנפילות’…?”.
מחייך הרבי הק’ ‘אמון פדגוג’ ומעודדו, “אוי! קבר כזה ייהפך לתל תלפיות! המונים יתפללו ואף ייוושעו על קבר זה! הרי אין דבר חשוב בשמים כמו רצון ושאיפה! אין מעריכים הצלחות אלא שאיפות ורצונות, למרות הנפילות הרבות!
ילד בת”ת רוכש לו ‘דרך חיים’, ועל המחנכים להקנותו ‘כלים’ שיעמדו לו בהמשך דרכו הארוכה. רגילים לומר לתלמיד “נַסֵּה!” והוא משיב, ביבשות ובעייפות החומר “כבר ניסיתי הרבה פעמים”. ‘כולו’ ילד לפני בר-מצוה והוא כבר מיואש… ניסה ולא הצליח… רבותינו ‘אנשי כנסת הגדולה’ דורשים מאתנו ‘וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה’. לא ללמדם בלבד, אלא להעמידם, לבנות יציבותם. יֵדְעוּ שהצלחה לא בא בקלות. יתכוננו מראש ל’נפילות’, לא לברוח מהן אלא להתמודד!
צדיקים דרשו את דברי דוד המלך ‘מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ’ שיש ללמוד חכמה ודעת, דרכי עבודת השם, אף מאויבנו. הבה נבחין כמה ‘נפילות ושאיפות’ יש בפר’ בלק! ומה גויי הארצות ‘מנסים ומנסים’, ק”ו אנו, בדרך העולה בית ה’.
שרי בלק באים להזמין את בלעם, והוא דוחה אותם. בלק אינו מוותר. הוא משגר שליחים נוספים, כוחות מתוגברים, שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. בלעם יוצא לדרך וחש קושי, האתון סרה מן הדרך, שוב ושוב הוא נאלץ לְיַשְּׁרָהּ, גם כשלא הולך – הוא הולך! בלק לוקח את בלעם: וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם, אך בלעם אינו מצליח לקלל… מנסים שוב, לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר… וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה. אך עדיין ‘לא הולך’. אינם מתייאשים! לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר… וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן… בכל מקום סוחבים סלעים ובונים מזבח נוסף, מקריבים שוב ושוב פרים ואלים, ו’כשלא הולך’ בקללות – עובר בלעם לעצות, תכסיסים, איך להחטיא את העם. ‘ההתמודדות’ היא חלק מרכזי ‘בסיפור’! אם בדרך לְהָרַע מתקשים, ק”ו בדרך להטיב, וזה האתגר!
עלינו ללמד תלמידינו שלא ‘מרימים ידיים’ אחרי קושי. נַרְאֶה להם שמאמינים בהם! הם לומדים ממעשינו הרבה יותר מאמירותינו ודברינו, ‘לא המדרש העיקר אלא המעשה’. כשתלמיד חש שֶׁהַרֶבֶּ’ה מיואש ממנו, לא יעזרו לו שיחות מוטיבציה. תלמיד מקבל כוח והעצמה כששומע מפי רבו ‘אני לא מוותר עליך’, ולא מפיו בלבד, אלא מליבו, באמת!
הג”ר יצחק הוטנר מבאר כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם (משלי כד), שהנפילות הרבות והתקומות שלאחריהן – הן הן שֶׁיָּצְרוּ את הצדיק! חישלו וחיזקו, לימדו והעשירו! שמחים מול התמודדויות! כאשר תומאס אדיסון המציא נורת חשמל לפני כ-150 שנה, ניסה ונכשל, ניסה ונכשל. הקושי היה מציאת תֵּיל מתאים, הַסִּיב פנימי, בו יאחז האור. עוזרו האישי פלט בתסכול “אדוני, כבר נסית אלפיים (!) חוטים ולא הצלחת! כישלון ענק!”. השיב אדיסון “לא נכשלתי! למדתי שאלפיים חוטים אלה אינם עובדים! אני ממשיך לחפש את החוט המתאים! חיפש וחיפש עד שהקב”ה ‘האיר’ עיניו, ‘ויהי אור’!
חז”ל לימדו (מגילה ו’) יגעתי ומצאתי – תאמין! דרש רבינו הק’ מקוצק – “תאמין שעצם היגיעה היא המציאה!”. להפנים אמונה כי מטרתנו בעולם היא להתייגע, להשתדל, לנסות שוב ושוב. שמעתי מ’כלי ראשון’ על בחור ‘מסובך’ שנכנס לרבינו ה’פני מנחם’ וטינה בפניו “המשגיח אומר עלי שאין לי סיכוי בישיבה”. השיב לו הרבי בלחש “המשגיח חשף את היכולות שלו – לא את היכולות שלך, תוכיח שֶׁכֵּן יש לך סיכוי”… והבחור הוכיח בס”ד! ביודעי ומכירי קאמינא!
אמר החכם “לא ניתן לסתת אבן בלא חיכוך, ולא אדם בלא ניסיונות”. אך דרוש יהלום כדי לשייף יהלום…! תלמיד חש את אמון הצוות ביכולותיו, ומגיב בהתאם. מהיכן לומד פעוט את שְׁמוֹ? מגיל רך אוזניו קולטות – הוא שומע קול אביו ואמו קוראים לו בשם, מדברים אליו בשם, הוא מבין ומאמין להם שזהו שמו! כך, כשילד שומע מילות הערכה, עידוד להתרומם מעל אכזבות, חיזוק להתנער אחרי נפילות, הוא שומע שמאמינים בו – והוא מאמין להם ולומד להאמין בעצמו, כדברי ‘רבי צדוק הכהן’ (צדה”צ קנ”ד) “כמו שיהודי מאמין בה’ כך עליו להאמין בעצמו”!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
