כאשר ביקשו לתאר בְּפָנַי אישיותו והצלחתו של מחנך מוערך, סיפרו לי “די להיכנס לכיתתו בתום שנת הלימודים, כאשר התלמידים יוצאים ל’חופש הגדול’. הכיתה מסודרת להפליא. הכיסאות מורמים, השולחנות בטורים ישרים, תאי וּמַדָּפֵי התלמידים רוקנו – מבעוד מועד – מחוברות וספרים, לא נותרו שקיות, מטריות בקבוקים או דפי גניזה…”.
חינוך לסדר וניקיון הוא בסיס בהקניית דרך ארץ וקבלת עול מלכות שמים. ‘סדר’ מסייע לאדם לארגן את פנימיותו, לאזן תכונותיו ולכוון מידותיו. הקב”ה הטביע בעולמו כללי סדר יציבים בלתי משתנים, כמו שעות היממה ומחזור עונות השנה. מתנה ‘טבעית’ זו היא הבסיס ב’סדר היום’ שלנו, בגשמיות וברוחניות. ‘סדר’ משרה בקרב האדם רוגע פנימי וויסות רגשי. הקפדה על ניקיון ואסתטיקה מעודדת איפוק התנהגותי, הכרה עצמית, וציות לכללי חברה תקינים.
על מוסדות התורה להקרין נִכְבָּדוּת. לא בִּכְדִי לימדו חז”ל שעל תלמיד חכם להישמר מרבב על בגדו (שבת קי”ד) והמקלים בזה נקראו מַשְׂנִיאֵי ה’ רח”ל! הורים שבאים לרשום בנם לת”ת, נער צעיר מבקר בהיכל ה’ וחפץ להרגיש ‘טעם של ישיבה’, אדם ‘תועה’ נכנס לביכנ”ס, מושפעים הם ממראה המקום והאנשים. כך נחרצים גורלות, לחסד ולשבט! ‘יהודי תורני’ מייצג בעיני הבריות את הקב”ה, הוא ‘שגריר’ של היהדות, והופעתו חשובה. הרמב”ם קובע (פ”ה מה’ דעות) חובת הת”ח במראהו ולבושו ‘מלבוש נאה ונקי’, לא בפשטות יתירה ואף לא בהידור מוגזם, אלא בדרך מכובדת ממוצעת.
בפר’ מטות נלמד כי אלעזר הכהן מצווה את הבאים ממלחמת מִדְיָן בדיני טהרת כלים שמביאים שלל. אלעזר מסיים וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם, וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה. כיבוס זה מהו? רש”י הק’ (סוף פר’ תזריע) מלמד כי יש בתורה ‘כיבוס בגדים’ שהוא טבילה, להיטהרות מטומאה, ויש ‘כביסה’ רגילה, לניקיון. לעתים מתרגם אונקלוס ‘וְיִצְטַבַּע’ (טבילה), ולעתים מתרגם ‘וּתְחַוְּרוּן’ (כיבוס), הכל לפי העניין. מדייק הג”ר משה פיינשטיין שאונקלוס מתרגם כאן ‘וּתְחַוְּרוּן’ כיבוס לְנוֹי ולכבוד! חיילי ישראל חזרו ממלחמה בבגדים מלוכלכים ומזוהמים. לקראת בואם למחנה עליהם לכבס בגדיהם, לבוא הביתה נקיים ומכובדים! במלחמה – מתלכלכים, אך אסור להתהלך כך ברחובה של העיר.
רבינו בעל ספר ה’חינוך’ מבאר (מצוה צ”ה ‘ועשו לי מקדש’) כי המטרה בפאר והדר בית המקדש הוא, שהבאים יתפעלו מההוד וזה ישפיע על נפשם פנימה. כך בימינו בתי מקדש מעט, נקי ומסודר! מסופר כי הרה”ק רבי מאיר מפרמישלאן הגיע לעיירה קטנה ושׂם פעמיו לעבר בית המדרש המקומי. בבואו נרתע מהעזובה, הדלות וחוסר הניקיון. התבטא הרבי במליצה ‘מה נורא המקום הזה’ המצב כאן איום ונורא! ‘אין זה כי אם בית אלוקים’ – אילו היה זה בית פרטי היה בעה”ב דואג לארגן ולנקות, אך לצערנו ולבושתנו, אין מקפידים כראוי על הסדר והניקיון בבית אלוקים… חבל!
ומה לגבי נקיון רשות הרבים? זה נתון ברשות ‘היחיד’, תלוי בנו! למרות שאני גר בעיר מטונפת רח”ל אני שומר על הניקיון למעני, לא להשחית את מידותַי! לאחרונה יצאתי מחנות, ולפני יצא איש הָדוּר בלבושו ובמשקפיו. הוא הלך ועיין בחשבונית שקיבל כעת בַּקופה. הוא סיים לקרוא – והשליכה ארצה! הרמתי והגשתי לו את הנייר, באומרי, ‘סליחה, זה נפל לך’. הוא מביט בי בתימהון ואמר ‘אני לא צריך את זה’. השבתי ‘זה שלך. זרוק בפח או שמוֹר בכיס’… בוודאי חשב שאני תימהוני, שהריהו נוהג כַּנורמה! וכי מותר לטנף מרחב ציבורי? גם לי יש חלק שיתופי במרחב זה!
בדרכו לתפילת מנחה בעיוה”כ פגש הרה”ק רבי ישכר דב מבעלזא את השוחט דמתא. הלה עמד על משמרתו מאשמורת הבוקר לקיים מנהג כפרות. כבר התרחץ והחליף בגדיו. הצדיק הבחין, והנה נוצה נותרה דבוקה בבגדו. העיר “אם אִמָּא-יהודייה תראה ‘כלי קודש’ שאינו נקי, ולכן תימנע משליחת בנה ללמוד בישיבה, מה הערך ב’כפרות’ שעשינו?”!
גם בפר’ מסעי נלמד על חשיבות הסדר והניקיון. בדיני ערי הלויים נא’ וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם – אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. חז”ל לימדו שהשטח שימש למגרש פנוי, שזה נוי וחן לעיר. רבינו ה’שפת אמת’ מוסיף שזה מדין ‘יישוב ארץ ישראל’. (עי’ ס’ החינוך מדוע הדין נא’ רק בערי הלויים) שטח פנוי מרחיב את הדעת ומשרה אוירה נעימה. מרן הבית יוסף קובע (חו”מ קנ”ה על דיני ‘עיר’ השונים) “אינו נוהג בזה”ז, שהיא (אר”י) בידי גוים בעוונותינו, עד שנזכה לזכות בה”. הבה נתכונן לקראת ביאת גוא”צ ע”י הקפדה על נִרְאוֹת ערינו וערי אלוקינו? נקפיד על ‘מרווח’ לנוי ואויר. הלוואי, נזכה ותיירים יראו עיר נקייה ומטופחת ויכריזו ‘זו עיר של שומרי תורה ומצוות! הם מקפידים – עפ”י הלכה – על ניקיון ונכבדות!’.
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
