לדון לכף זכות – לפרשת ויחי

רבי אריה לוין זצ"ל סיפר שהשתתף בהלויה של ר' אלעזר ריבלין, מנקיי הדעת בירושלים. במהלך ההלויה הבחין שרבי שמואל קוק, ידידו של ר' אלעזר פורש מההלויה ונכנס לחנות פרחים סמוכה לקנות עציץ פרחים. רבי אריה חשב בלבו שזה לא מתאים, וכי זה לא הזמן לקנות עציץ, כשכולם מלווים את המת.

כשפגש אותו לאחר ההלוויה, שאל אותו: מדוע פרשת באמצע ההלויה לקנות עציץ? השיב רבי שמואל קוק והסביר: באותו בוקר נפטר בבית חולים למצורעים יהודי שמזה שנים אני מטפל בו. כידוע, שכשנפטר מצורע בבית חולים, שורפים את כל בגדיו וחפציו, מחשש להדבקות, ואסור להוציא חפץ מבית החולים. לחולה שנפטר היו זוג תפילין, וחששתי שישרפו גם אותם. התחננתי על נפשי, שלא ישרפו את התפילין, אלא יקברו אותם בדרך כבוד. לאחר השתדלות מרובה הסכים הרופא שאם עד שעה 12:00 אביא עציץ, אז הוא מסכים שיקברו את התפילין בתוך העציץ כדת וכדין. כעת אתה מבין, הייתי חייב לרוץ ולקנות עציץ על מנת לקבור את התפילין בתוכן. מאז, הוסיף רבי אריה לוין קבלתי על עצמי לדון כל האדם לכף זכות, גם במקרה שכל הסברות נוטות לחובה.

 

פרשת ויחי מסיימת בפטירת יעקב ובקבורתו בארץ ישראל, בהתאם לצואתו. כששבים למצרים, חוששים האחים מתגובתו של יוסף, ובעיקר מנקמתו על שמכרו אותו 39 שנים קודם לכן, כפי שמסופר בתחילת פרשת וישב. דאגת האחים לא היתה דימיון בעלמא, היא היתה מבוססת, כפי שכתבה התורה: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (נ, טו). מה ראו האחים? מדוע חששו?

מעשי יוסף מעוררים את מחשבתם

מצינו שני מדרשים שונים, המתארים את מקור הפחד. במדרש שכל טוב כתוב: "מה ראו לומר כך? אלא בחזירתן מחברון היו עוברין דרך שכם לדותן, נטה יוסף מעל מרכבתו והציץ בבור שהשליכו בו אחיו ונתאנח, כשראו אחיו את זאת, אמרו: עדיין השטמה בלבו". וביאר חזקוני שיוסף עבר סמוך לבור שאליו השליכו אותו אחיו ובירך שם את ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה', בהתאם להוראת חז"ל (ברכות דף נד ע"א). יוסף נהג על פי הדין, וכלל לא עשה זאת כדי לזכור או להזכיר להם את שעוללו לו.

הסבר אחר, כתוב במדרש רבא (ק, ח): "שלא זמנן לסעודה. אמר רבי תנחומא: הוא לא נתכוון אלא לשם שמים. אמר: לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה, שהוא מלך ולמעלה מראובן, שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן. והן לא אמרו כן, אלא 'לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף'". כוונותיו של יוסף היו נכונות. הוא עשה זאת ממניעים חיוביים, אולם האחים פירשו זאת בצורה שלילית.

מה עשו האחים? שלחו שלוחים אל יוסף, ובפיהם אמירה ברורה: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" (פסוקים טז-יז).

תגובת יוסף

בתגובה לחשד של האחים, "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו". מדוע יוסף בכה? אומרים חז"ל במדרש רבא (ק, ח): "אמר: כך אחי חושדין אותי", ומבאר הנצי"ב מוולוז'ין: שיוסף התבייש ובכה על שחשדו בו האחים, בדומה לכהן הגדול שבוכה על שחושדים בו, כפי שאומרים חז"ל במסכת (יומא יח ע"ב) "הוא פורש ובוכה", ומבואר בגמרא שהבכי הוא משום החשד.

רואים מהפסוקים, עד כמה חובה עלינו לדון כל אחד לכף זכות, כפי שאומרים חז"ל: "יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות" (מסכת אבות פרק א משנה ו). לשון התנא מורה שזו חובה על כל אחד, ולא המלצה.

 

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה ידוע כ"סניגורם של עם ישראל". תמיד מצא להסביר כל מעשה, ואפילו דבר שנראה שלילי על הצד החיובי. מספרים עליו שפעם הלך ברחוב בשעה מוקדמת בבוקר וראה בעל עגלה שמשמן את צירי הגלגלים בגריז ושמנים, וכל זה תוך כדי שמתפלל תפילת שחרית כשהוא מעוטר בטלית ותפילין.

במקום לגעור בבעל העגלה, נשא רבי לוי יצחק מברדיצ'ב עיניו לשמים, פנה לריבונו של עולם ואמר: "ראה נא את עמך ישראל זרע קודש, אפילו כשהם משמנים את העגלה, הם מתפללים אליך…".

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך', על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובותoffice@shaalti.co.il

רוצים רעיונות יפים על פרשת ויחי, שיעשירו את שולחן השבת?

מוזמנים להיכנס בקישור https://did.li/QH4rl

מעוניינים לשדרג את שולחן שבת?

מוזמנים להוריד את עלון חויה בשולחן שבת לפרשת ויחי, בקישור

https://shaalti.co.il/?p=16186

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת

שלחו את המילה 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il