ב”ה מתבשרים על פתיחה מדורגת של מוסדות החינוך, ויציאה זהירה מ’סגר’ ממושך. חוזרים ללימודים!

ארועי השנה האחרונה טלטלו את אמות הסיפים בחברתנו, הרבה מֵעֵבֶר לנספים ל”ע ובחולים הרבים, כמו רעידת אדמה שמערערת יסודות בנינים עמוק ונסתר מעין הרואה. סכנה גדולה מרחפת על מישורים רבים בחיינו, אך במאמר מוגבל זה נעורר על תפקידנו כשומרי משמרת הקודש, אנשי חינוך, בימים אלה.

עלינו להבחין בנשמות האבודות, אלה שהלכו והתנתקו ממסגרות הלימוד בימי הקורונה. לא השתתפו בשיעורים שנמסרו ‘מרחוק’. לא גילו התעניינות בחובות הכיתתיות, ולא נענו ליטול חלק בפעילויות שהמוסדות שלחו לתלמידים בבתיהם. בקיצור – נעלמו להם. המחנך לימד ‘מרחוק’ – והתלמיד ‘התרחק’.

בשבוע שעבר התכנסה (‘מרחוק’ כמובן) ועדה מקצועית לדון בהעברת תלמיד למסגרת אחרת לשנה”ל הבאה. המחנך תיאר את קשיי התלמיד, פערי למידה, קשיים רגשיים עמוקים, משפחה מוחלשת… “הנער מנותק לחלוטין. אני מציע להעבירו לבי”ס טיפולי”. שאלתי את המחנך “כל-כמה-זמן אתה משוחח אתו בטלפון בתקופת הסגר?”. המחנך תמה על עצם השאלה “הוא מ-נ-ו-ת-ק. לא משתתף בלמידה מרחוק. לא יודע כלום. לא משיב דפי עבודה ומטלות שנשלחו לביתו. הוא לא משאיר לי הודעות בתא הקולי….”. המתנתי רגע, ושאלתי שוב “מתי אתה, המחנך, התקשרת אליו, הנער?”. המחנך השפיל עיניו, במבוכה…

בשבת זו קוראים את ‘פרשת זכור’ כדברי הרמב”ם בס’ המצוות ”…ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו, ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן”. עלינו לאייב את עמלק לדורי דורות על שנלחם בנו לפתע פתאום, צינן את ‘האמבטיה הרותחת’… לכאורה יש להבין, איך בא עמלק לשטות זו? הרי ראו כולם בגבורתנו! ראו את עונשי מצרים! וכי בא להתאבד? מה חשב בתוקפו אותנו?

עה”פ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ פירש”י ‘חסרי כח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן’. בתנחומא נאמר שהיו אלה עובדי ע”ז. ובספרי אי’ “מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמוכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי המקום”. עמלק ארב והמתין מחוץ לענני הכבוד. והנה נפלט פלוני בבושת פנים. עבד ע”ז, חטא, איבד את מקומו בקרב אחיו בני ישראל. והנה איש נוסף סולק ממחיצת עמנו מחמת חטאיו. על אלה, הנחשלים, התנפל עמלק והרגם. בטוח היה כי לא יידרש לתת דין וחשבון על כך! הרי הרג חוטאים נידחים. כאלה שכרתו וסילקו את עצמם מן הכלל! בעיניו הוא בכלל לא הרג ‘יהודים’ אלא ‘נושרים’…

אך משה רבינו מְצַוֶּה ליהושע תלמידו לצאת נגדם במלחמת חורמה! הקב”ה פוקד למחות את זכר עמלק מתחת השמים! רק אחרי מחייתו בוא תבוא גאולתנו. על מה ולמה? על שהעז לפגוע ביהודים מנותקים!

ישראל אע”פ שחטא, ישראל הוא! חז”ל (קידושין לו) דורשים כי גם עובדי ע”ז קְרוּיִים בניו של מקום, שנא’ הוֹי, עַם כֶּבֶד עָוֹן  זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים. הפוגע בבנו של הקב”ה ייענש! ימחא! כי בן הוא תמיד בן!

השבוע יומא דהילולא של רבינו ה’בית ישראל’ מגור. הוא הַגֶּבֶר הֻקַם עָל, שאחרי שערוריות השואה הקים אהלה של תורה. הפיח רוח חיים בעצמות היבשות, אודים שרופים, נשמות פגועות שהייאוש אחז בהם. מרגלא בפומיה כי על עת גאולתנו ניבא ישעיהו “וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. אנחנו לא נרצה לבוא מעצמנו! הקב”ה בכבודו ובעצמו ירד לד’ כנפות הארץ ללקוט אותנו! ביד אוהבת יביאנו!

עם ‘חזרה לכיתה’ נקבץ כל תלמיד באהבה, ובזכות לקיטה אוהבת זו – נזכה לקיום דברי נבואה אלה.

בהצלחה בעבודת הקודש!

להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                                                                                                                                                                                                         יחיאל מיכל מונדרוביץ’