פורים מציין שנה להשתלטות נגיף ה’קורונה’ על אורח חיינו. אמנם דובר כבר בחודשי החורף הראשונים על נגיף מסתורי המפיל חללים בסין, אך עם בוא יום הפורים נעשו הדיבורים למציאות קשה וכואבת. לראשונה בתולדות עמנו חבשו כולם מסכות בימי הפורים, מנער ועד זקן, לא מסכה משעשעת שמוסרת בתום יום הפורים, אלא מסכה רפואית שטרם זכינו להסירה מעל פנינו. יצא הקצף מלפני ה’, החל הנגף.
חלפה שנה. מפורים התחיל הפחד ‘מה יהיה בפסח’, סדרי נסיעה, אירוח וקניות השתנו, הרחובות שממו ובחדרים אימה. מוסדות חינוך ובתי מדרש ננטשו. בשנה החולפת ידענו שכול ואובדן. משפחות התאבלו על יקיריהם, גדולי ישראל חשובים נספו רח”ל, רבים נפלו לתהום כלכלי, ושמחת חתן וכלה הושבתה…
הבה ננצל את העיתוי, שנה לקורונה, לשיחה ‘אמונית’ עם ילדינו. יש טוענים “לא צריך לדבר עם ילדים על אמונה. צריך ניתן להם לקלוט לבד ולהבין…”. אחרים ינפנפו בטיעון מחוכם “עצם הדיבור עשוי לבלבל את תמימותם… לא ‘מורה’ אלא ‘נבוכים’…”. האמת היא שרבים נמנעים לְפַתֵּחַ שיחות יזומות על אמונה כי הם עצמם מבולבלים, אינם מספיק ברורים בעצמם עד שיוכלו להסביר וללבן זאת עם ילדיהם.
מטעמי המנהג לעטות מסכות ותחפושות בפורים הוא לעורר בקרבנו כי השגחת הקב”ה בעולמו מכוסה ומוסתרת. המסכה מסתירה מה שתחתיה, והנהגה זו מאפיינת את נס פורים במיוחד. הגמ’ שואלת (חולין קל”ט) ‘אסתר מן התורה מנין?’. מה השאלה הזו? איך תהיה אסתר מוזכרת התורה, הרי נס פורים היה 740 שנה אחרי מתן תורה? אך חז”ל משיבים “שנא’ וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא”. לא במשחק מילים באו, אלא מורים דעת כי מהות אירועי ימי מרדכי ואסתר היה השגחה פרטית בבחי’ ‘הסתר פנים’.
המילה ‘מגילה’ איננה קלף מגולל בלבד, אלא רומזת על גילוי וחשיפה. במגילת אסתר יש לגלות ההסתר. בליל הסדר מזכירים “ובמורא גדול – זה גילוי שכינה”. לעתים בוחר השי”ת לנהוג בהתגלות, כמו בניסי יציאת מצרים, ולפעמים בוחר לפעול בהסתר – ורק לבסוף להתגלות בהדר כבודו, כמו לאחר שנות סבל ושמד בימי מלכות יון, בהם נטבחנו ונרדפנו. הקב”ה שם קץ לחושך, ובנס פך השמן הראה את מלכותו.
בסיפור המגילה, הקב”ה היה ונותר מוסתר מתחילה ועד סוף. שם שמים לא מזוכר כלל לרמוז כי אפילו חרך לא נפתח לראות דרכו את ההשגחה הפרטית. במשך שנים שיהודי שושן תוהים על צירופי מקרים מוזרים שקורים סביבם, את חוטי המריונטה כלל לא ראו, את חלקי הפאזל לא חיברו. פני ה’ שמאחורי המסכה, עיני ה’ המשגיחות עלינו ומסבבים כל סיבותינו, לא נראו. ‘הַסְתֵּר אַסְתִּיר’ – מתחילה ועד סוף.
על המבוגרים לחדד מסרים הללו לעצמם, בפיהם ובלבבם, ואח”כ לפתוח בשיחות האמונה עם תשב”ר. למרדכי היהודי שם נוסף: ‘פתחיה’, אמרו חז”ל (שקלים פ”ה) ‘שהיה פותח דברים ודורשן’. הוא קרוי גם ‘בִּלְשָׁן’ שהיה בקי בשבעים לשון. ידע לדבר בשפת בוגרים, בלשון נערים, ואף עם ילדים. בימי ‘הסתרה בתוך הסתרה’ חובה עלינו לקיים שיחות ושיעורים על אמונה. שמעתי מפי גדול בישראל שליט”א “חבל שרק ילדי ‘מתחזקים ובעלי-תשובה’ זוכים לשיחות סדורות על אמונה. זה נחוץ לכלום! לילדים יש קושיות ותהיות ואוי לנו להניחן כך, ללא מענה, שֶׁיִתְפְּחוּ וִיקַבְּעוּ… ושאינו יודע לשאול – את פתח לו!
במלאות שנה ל’משבר הנגיף’ נשוחח עם ילדינו על דרכי ה’ הנסתרות, באמונה ש’תחת למסכה’ קיימת תמיד ‘תכנית אלוקית’ מדהימה. מְקַוִּים לה’ כי קרב יום בו יוכרע הנגיף, לא נזקק עוד למסכות כחלחלות. ומצפים ל’יום ה’ הגדול והנורא’, בו יסיר אף הוא את מסכת הסתר הפנים, ותגלה ותיראה מלכותו עלינו.
בהצלחה בעבודת הקודש!
להארות והזמנות 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
