עם ישראל יוצא בפרשת השבוע למסע ארוך בן למעלה משלושת אלפים שנה, התחיל למרגלות הר סיני ועדיין לא הסתיים, המסע המפואר הארוך הטראגי והקדוש בהיסטוריה, מסע העברת התורה מדור לדור. הם מקבלים אותה בהר סיני, ומתחייבים לשמור אותה בחירוף נפש בכל מצב, גלות, גזירות ורדיפות אליהם הם עתידים להקלע במשך הדורות.
שאלה שראוי לחשוב עליה, לשם מה היה צריך בתחילת הדרך את טקס מתן תורה. אם כדי לללמד אותנו תורה, את כל התורה כולה למדנו מפי משה רבינו, בשיעורים קבועים שנפרסו על פני ארבעים שנות מדבר. אחריהם נוספו עוד שבע מצוות דרבנן ועוד מאות גזרות, גדרים, סייגים ותקנות. מה נשתנו עשרת הדברות האלו שאנו חייבים לקבל אותם דוקא בכזה מעמד אדיר ורב רושם שנקרא 'מעמד הר סיני'. אם ישנה סיבה מיוחדת שאת המצוות האלו צריכים לשמוע מפי הקב"ה בעצמו ישנה בעיה, כי התכנית לא יצאה לפועל, בסופו של יום שמענו מפיו רק את שתי הדברות הראשונות, את האחרות שמענו רק כקול הברה.
אם נקרא בריכוז את פסוקי פרשת השבוע נשים לב שהקב"ה בעצמו מסביר על שום מה הוא מתגלה בהר סיני: 'הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם'. המטרה של ההתגלות הנפלאה בהר היא כדי להוכיח ליהודים את גדלותו של משה רבינו.
ואלו דברי הרמב"ם (ביד החזקה הלכות יסודי התורה פרק ח):
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה… ובמה האמינו בו ? במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים. והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים 'משה משה לך אמור להן כך וכך'. וכן הוא אומר: 'פנים בפנים דבר ה' עמכם' ונאמר: 'לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת'. ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי ? שנאמר: 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם'.
את התורה רוצה הקב"ה ללמד לעם דרך משה רבינו וחכמי הדורות, צריך להראות במעמד נשגב וחד פעמי את גדלותו של משה רבינו כדי שאחר כך יקבלו ממנו את כל מה שהוא ילמד. לקראת פטירתו סומך משה רבינו את יהושע בן נון תלמידו הגדול, ומניח תשתית של מערכת סמיכה, שבעים זקנים שנסמכים מפיו להוראה והנהגה, הם ימשיכו יסמכו כל אחד בתורו את הדור הבא וכך לא תנתק השלשלת, התורה תעבור תמיד יחד עם חכמי תורה שילמדו אותה יפרשו אותה וידריכו את קהל ישראל בדרכה.
נשאלה שאלה אחת מיני רבות בהלכה לפני פוסק הדור הבלתי נשכח, לשמו וזכרו תאוות כל נפש, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך זצ"ל. הרב פסק את פסקו, והתלמיד השואל שהיה לו יד ורגל בבית המדרש תמה מאד בליבו על הפסק. הוא העיז ושאל 'רבי, מנין לך' ? ענה לו הגרשז"א בחיוך: 'כך קיבלתי מסיני'.
הוא הסביר: קבלנו את התורה בסיני עם הרשאה ללמוד ולהבין בה ככל שאנו משיגים, כל דור מעביר את התורה עם דרך הלימוד שלה לדור שאחריו כשעמלתי על פי מה שלימדו אותי, המסקנה אליה הגעתי היא הלכה למשה מסיני.
הראשונים מספרים על אלדד הדני, איש משבט דן שהתגלגל לריכוזים היהודיים בבבל בתקופת הגאונים, הוא היה יהודי ירא שלם ותלמיד חכם, והראשונים רשמו מפיו הלכות כמו שמקובל אצלם בשבט. אחת התופעות המפליאות שהם מצטטים בשמו היא, שאצלם, בני עשרת השבטים, כל שיעור תורה בבית המדרש נפתח במילים: 'אמר יהושע בן נון משם משה רבינו מפי הגבורה'. אצלנו שבטי יהודה ובנימין לא עברה המסורת הזו, אבל הרעיון נכון גם לגבינו. משה רבינו הוא לא 'רבינו בדימוס', 'לשעבר', הוא הוא רבינו ורבם של כלל ישראל בכל הדורות. כוחו וסמכותו עוברים אלינו בדמותם של גדולי ישראל לדורותיהם עד למנהיגי דורינו שיחיו לאורך ימים.
מספרים על בחור שנכנס לבקש ברכה אצל אחד מגדולי האדמורי"ם בדורינו, והזכיר בתוך הדברים שבדעתו לעלות להתפלל על קברו של ה'אור החיים' הקדוש ביום ההילולא שלו. שאל אותו הצדיק, האם אתה לומד 'אור החיים' כל שבת ? הבחור סימן בראשו לשלילה. חייך אליו הרבי ואמר לו: כעת תבין מדוע משה רבינו לא ידע איש את קבורתו. כדי שלא יהיו כאלו שיסתפקו בעליה לקבר במקום ללמוד את תורת משה.
הרעיון אחד, משה רבינו וממשיכיו חיים וקיימים מהר סיני ועד קץ הימים.
