כבד את ה'
בפרשתנו מכריז הקב"ה: רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר… וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת… הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן… וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ.
חז"ל הרבו לדרוש על סגולותיו של בצלאל, וכן על זכות אבותיו, בהיותו נצר למרים הנביאה, נכד חור, בנה. תשב"ר מתרגשים לשמוע שבצלאל היה באותה עת בן שלש עשרה שנה בלבד (סנהדרין סט:)! והנה, הג"ר משה פינשטיין האיר נקודה חשובה ומעשית. רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, מה ראו והיכן קרא לו? אלא, אדם שנולד עם כשרון כלשהו, אופי מסוים, הם מתנות שמים המהווים 'קריאה' להתייצב ולכבד בהם את שם ה'. ראו כי מן השמים הוענקו איכויות רבות לבצלאל, הקב"ה מלאהו ביכולות אומנותיות נדירות. הללו הן 'צו גיוס'. קריאה להתייצב!
יש ואדם מתגלה כבעל יכולת ציור. אחר כיודע נגן. לפלוני כשרון ארגון ולאלמוני חוש טכני. אלה הם מתנות שמים שניתנו מאת ה'. חובת האדם להכיר טובה לה' הטוב והמטיב, וינצל כישוריו להאדרת שמו יתברך. שלמה המלך מכריז (משלי ג ט) כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, ורש"י מביא מחז"ל "מֵהוֹנֶךָ – מכל מה שחננך, אפי' מקול ערב" (מהונך – מגרונך).
גרעין של כישרון
חשוב להורים ולמורים לסייע ולעודד ילדיהם בגילוי ופיתוח הכישרונות בהם זכו מאת ה'. בפיתוח הכישרון זוכה הילד לחיזוק בעולמו הרגשי, והדימוי העצמי שלו נוסק בס"ד. רבים שולחים את בנותיהם הצעירות לחוגים רבים ומגוונים – במטרה שתתנסינה בתחומי אומנות שונים, ובכך לחשוף מהו הכישרון הגלום בקרבן. אולי תתחבר לחלילית ולנגינה? אולי תתגלה כמוכשרת בתפירה או עיצוב מיני מאפה? אצל הבנים, יש החוששים כי העיסוק באומנויות ובעיסוקים נוספים, יסיח הילד דעתו חלילה מעבודת ה' ולימוד התורה. אדרבא! גרעין הכישרון קיים, הקב"ה שתלו בקרבו. יש לגדלו לכבוד שמים. על הפסוק (פר' ויקהל) וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה דרשו חז"ל (מ"ר פר' מח) 'בְּהֵמָה כתיב שנתנה חכמה באדם ובבהמה'. רבינו רבי בונם מפשסיחא דרש כי הקב"ה מסייע לקדש ולרומם אף את החלק 'הבהמי' שבאדם. הללו ישמשו את הלימוד, בהם יגביר הבנתו וחשקתו.
הכבוד והליבוב לחי העולמים
אסור להתעלם מקריאת הקב"ה, שחננו בכישרונות ובהם קורא לנו להתייצב ולכבדו בהם! בהפטרת השבוע נקרא על אליהו בהר הכרמל. בשנות מלוך אחאב הרשע עורר אליהו לב בנ"י לאביהם שבשמים, במעמד נאדר בקודש. בנביא (מ"א כא) מסופר כי אחאב חמד את כרם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, שְׁכֵנוֹ. נבות סרב לוותר על נחלת אבותיו. אחאב ואיזבל הביאו בדרכים נלוזות להריגתו, וכך זכה בכרם. במדרש חז"ל מצאנו דבר נורא! בן אחותו של רבי אלעזר הקפר, חייא, היה בעל קול נאה. אמר לו דודו 'עמוד וכבד את ה' ממה שחננך! נָבוֹת היה בעל קול ערב, ובעלייתו לרגל ירושלימה היו רבים מתקבצים לשמוע שירתו. שנה אחת לא עלה. חסרה לו בשנה זו הבטחת הקב"ה (בפרשתנו) וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה"א שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, ואחאב הרשע חמד את כרמו (ילקוט שמעוני שם)! אתה יודע לשיר או לנגן? לכתוב, לסגנן ולנסח? לקשט או לצייר? לתקן או לבנות? תן כבוד לה'! הוא קורא לך!
לכבודי בראתיו
את המשכן בנו רבים. כל אחד נתן חלקו. מחנך בר-דעת מקרב תלמידיו ללימודים ע"י מיצוי כישוריהם! לכל תלמיד, אף למתקשה, יש 'ידית אחיזה', בה ניתן להרימו. המלמד המומחה מזהה אותה ובאמצעותה ממנף את התלמיד! מנהל פיקח מצליח לשתף את ההורים, להביאם לבטא כישוריהם למען בית הספר! הורים משתוקקים להטות שכם למען כיתת בנם! יש אמהות מוכשרות בקישוטי קיר, בעיצוב גרפי, בעריכת ובאפייה וכדו'. מגייסים אבות מוכשרים במגוון דברים לתועלת המוסד! 'המשכן' הוא של כולנו! נצא ב'קריאה של חיבה' לתועלת הכלל!
תנו לילדים להתנסות ובכך להתפתח. לדוגמא, ינסו לחבר ספר חידושים (ואפילו להתחיל ב'תולדות המחבר'…). תווכו להם מלאכות יד, ציור, יצירה ועוד 'נובלות החכמה', כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו! (ישעיה מג)
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
