יוסף בא עם בניו להתברך מפי יעקב, לפני מותו. את מנשה בכורו מעמיד מול ימין אביו, ואת אפרים מול שמאלו. אך יעקב שולח יד ימינו וישמהו על ראש אפרים, ואת שמאלו על ראש מנשה. בפסוק נא' שִׂכֵּל החכים אֶת יָדָיו (משורש ש,כ,ל). וכי מה חכמה יש בכך? וכי למה מתאמץ יעקב הזקן והחלוש להחליף בין ידיו, ולא דרש מנכדיו הצעירים להחליף ביניהם את מקומות עמידתם, כך שאפרים יהיה בימין ומנשה בשמאל?
הנה, יעקב אבינו מלמדנו שעל המחנך להתאים את עצמו אל החניך, ולא ימתין שהחניך ישתווה אליו. כל תלמיד בכיתה הינו אישיות נבדלת וייחודית, 'עולם מלא', ואין עולמותיהם דומים. עלינו לזהותו ולעבוד בדרכו ובסגנונו. עקרון זה חקק הרה"ק מפיאסצנא הי"ד במבוא ל'חובת התלמידים', "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, שזה הוא העיקר!… מחנך שרוצה לגלות נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה באש של מעלה, מוכרח להרכין את עצמו אל התלמיד ולחדור אל תוך קטנותו ונמיכיותו, עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו. לא בכל הנערים שווה הוא החינוך, תלוי הוא בכל נער ונער כפי טבעו, דעתו ומידותיו… ולא מה שיצוה ויחנך לזה, יצוה ויחנך לתלמיד אחר השונה ממנו בטבע, רצון ומדות" (ציטוט מקוצר). חובת המחנכים!
יעקב אבינו מזהה שוני בין אפרים למנשה. כדי לעודד צמיחת עתידם, הוא מתאים את עצמו אליהם, ולא להיפך! יעקב אינו פוקד על נכדיו להתחלף, אלא הוא מחליף ידיו! הם נותרים כמות שהם, ואילו הוא, המחנך, יוצר שינוי בקרב עצמו כדי לחבור אליהם. יעקב 'רכן' לעברם. כך עשה הקב"ה בהר סיני, נתן ומסר תורה לכל אחד לפי רמתו. כך דרשו חז"ל (שמ"ר ה) "הקול יוצא אצל כל ישראל כל א' וא' לפי כוחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, הקטנים לפי כחן… ואף למשה לפי כוחו שנא' מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, בקול שהיה יכול לסובלו. וכן (תהלים כט) קוֹל ה' בַּכֹּחַ, בכוחו לא נאמר אלא בכח, בכוחו של כל א' וא'."
לא נדרוש מראובן מה שנצפה משמעון. אלא, חינוך לפי כוחו וטבעו! בברכות יעקב נא' אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם. אינו הופך את יששכר לסוחר, ואת זבולון ליושב אהלים. יעקב מתהלך לפי רוחם וטבעם, ובכך מביא להצלחתם. אין 'קו יצור אחיד' בחינוך! לכל א' סגולות ייחודיות, וככל שאנו מכירים בייחודיותם נזכה לראותם מתפתחים באישיותם, מבלי לדכא ולפגוע באוצר הבלעדי הגלום בו. 'כיתה מוצלחת' אינה כיתה בה כולם מצליחים דווקא באותם תחומים ואותן רמות, אלא כיתה בה כולם מצליחים. נקודה!
הקב"ה, שהוא 'המלמד תורה לעמו ישראל', ירד להר סיני, ואף ירד לסוף דעתנו, כי דעותינו, כמו פרצופינו, שונות. הבא נהיה קשובים לדבריו של זקננו יעקב, שהשיב ליוסף שניסה 'להתערב' בסגנון החינוכי שלו: יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי. יעקב מכיר בהבדל בין ימין לשמאל, והוא שִׂכֵּל את ידיו. זו חכמה חינוכית עצומה!
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
