ואת יהודה שלח

לקראת הגעתם מצרימה שולח יעקב אבינו את יהודה, להורות לפניו, להכין להם את הדרך, באמצעות יסוד בית חינוך, בית תלמוד שממנו תצא הוראה, להעמיד חומה של קדושה בינם לבין טומאת מצרים. הגם שבני לוי היו תלמידי החכמים, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, ואף יששכר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל, אך לפתוח מרכז תורני קדוש בתוככי טומאת מצרים נדרשות עוצמותיו של יהודה.

כמה טובה חבים אנו לאותם ‘נחשונים’ בני ‘יהודה’ שפעלו בדרך לאורך הדורות הפרחת שממות רוחניות, בניית סכרים לעצירת הסחף, עמידה מול קשיים בקומה זקופה. זכורים לטוב אותם גדולי תורה וחסידות שֶׁאִיוְּתָה נפשם לעמוד איתן כתריס בפני הפורענות, והביא להצלת מאות ואלפים, מכח יצירת ‘יש מאין’ -מקומות תורה ויראה. לא אבוא לפרט רשימה גדולה של אותם גיבורי כוח, כי ארוכה היא. ניתן לערוך ספר עב, בשם “גשנה” יכונה, בו יפורטו אותם סוללי הדרך, יוצקי חומות מגן, שפעלו כיהודה בשעתו, להורות לפנינו ולקבוע בתי חינוך והוראה, להרחיב גבולות הקדושה, כהכנה ל’גשנה’ – הלוא היא בגמטרי’ משי”ח.

אעלה את זכרו של הג”ר דב מאיר רובמן, מתוך ‘הכרת הטוב’ שאני חש לספר מאמריו ‘זכרון מאיר’. כאברך עם עלייתו ארצה בשנת תרפ”ה, מבקר הוא בבית רב העיר חיפה הג”ר ברוך מרכוס, ומספר לרב כי בברכת רבותיו עלה ארצה לפתוח ישיבה בירושלים. הרב דב מאיר מצטער לשמוע מרב העיר על הקשיים בהפעלת חיי הדת ב’עיר האדומה’ חיפה, מעוז הפועלים הסוציאליסטים. הללו מציקים ובזים לכל יוזמה דתית בעיר. הרד”מ שומע ומכריז “אם כן, אפוא, את ישיבתי אפתח כאן, בחיפה האדומה!” הרב מרכוס ניסה להניאו, אך הרב רובמן מצהיר בהחלטיות “בירושלים יש ב”ה ישיבות לרוב. אני צעיר, בישיבת ‘קלם’ העצימו את רוחי, כאן, בהררי הכרמל, עליהם נעמד אליהו הנביא מול נביאי שקר, אכריז גם אנכי ‘ה’ הוא האלוקים!’.

ראש העיר התנכל ואיים, וב’הסתדרות הפועלים’ אסרו על פועליהם לעבוד בבניית הישיבה. השטח היחיד שהקצו לו הינו בְּוַאדִי עמוק, בשולי שכונת ‘הדר הכרמל’, שטח שאינו ראוי לבנייה! הרב הנחוש והשקיע הון ואון ביציקת עמודים גבוהים במיוחד. שקע בחובות אך רוחו איתנה! והנה, בִּרְצוֹת ה’ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ, חברי מועצת העיר ראו בו ‘חלוציות’, מסור להרחבת היישוב היהודי, ובאו לעזרתו. ישיבתו ‘תפארת ישראל’ קמה וגם נצבה כמרכז תורני פורה לכלל בחורי הצפון. ‘חיפה האדומה’ היתה לעיר עם יידישקייט, מושב חסידים ובני תורה – על אותם ‘העמודים הגבוהים’ שיצק הרב רובמן בחירוף נפש.

השבוע ראיינו מועמד למשרת ‘ניהול חינוכי’. הפנו אליו שאלה מתאגרת “במידה ונציע לך: או לנהל ת”ת ביישוב חרדי, או בי”ס תורני בעיר מתחזקת – מה תעדיף?”. לאחר חשיבה קצרה השיב בחיוך עדין “אמנם אני מתאים לשניהם בס”ד, אך לחיידר תמצאו מנהל בקלות. אני אתמסר ל’שליחות’, אקח את ביה”ס…”.

כל אחד מאתנו יכול להיות ‘יהודה’ במלאכת שמים. קח תלמיד מתקשה כפרויקט אישי, גַּלֵּה ‘בקעה פרוצה’ וְגַדֵּר אותה כראוי, קח יוזמה בתלמוד תורה, בשכונה ובביהמ”ד הקהילתי. יהודה הקדים גשנה, ליצור אי של קדושת אר”י בתוככי טומאת מצרים. יהודה נבחר לכך בגין אישיותו ומנהיגותו. בכולנו ניצוץ יהודאי!

בהצלחה בעבודת הקודש!

להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                        יחיאל מיכל מונדרוביץ’