אדם ביקש לרכוש לו נעליים חדשות. נכנס ויצא בין החנויות לעמוד על הסחורה והמחירים. והנה, באחת החנויות מוצא כי המוכר הוא ‘חבר טוב’ מהעבר. “טוב שבאת אלי, אעניק לך שרות VIP!”. הקונה מוצא נעל שאוהב, ומבקש נעל זה במידה 43. חברו בעל החנות עולה ויורד, שולף קופסא ומגישו, “הנה לך הנעל במידה 45. כידידים ותיקים אני ‘נדיב’ איתך, מעניק ‘בעין טובה’!” הקונה מודד אך הן גדולות מדי! “תן לי בבקשה נעל במידה שלי, 43.”. “איני מבקש תוספת מחיר, הרווחת! 45 במחיר 43!”. “אך בנעל 45 אֶמְעַד וְאֶמּוֹט, הרגל שלי 43, אני צריך את מידתי – ולא יותר!”.
חז”ל ערכו ‘ברכות השחר’ כהודיה להקב”ה על טובותיו. “כשנועל מִנְעָלָיו יאמר ברוך שעשה לי כל צרכי” (ברכות ס.). למה קרויות נעליים ‘כל צרכי’? אמרו חז”ל ‘מי שיש לו מנה – רוצה מאתיים’ (קה”ר פ”א). אנשים שמחים בחלקם, ברם, היו שמחים עוד יותר – אילו קיבלו גם חלק חבריהם… נתבונן בנעלינו! המתאימות בדיוק למידת רגלינו, לא פחות ולא יותר, נודה להקב”ה “תודה לך ה’ שאתה נותן לי בדיוק ‘כל צרכי’, לא פחות ולא יותר. לא רק נעליים, אלא ‘בכל מידה שמודד לך’ – ה’ מעניק ‘פוליסת חיים’ שבדיוק מתאים לנו! תן תודה בלב שמח, ‘ועל הכל אנחנו מודים לך’!
אירועי הזמן, הבשורות הקשות, החרדות והחששות, הם ‘הזדמנות’ עבורנו, הורים ומחנכים, לְפַתֵּחַ שיח עם ילדינו ותלמידינו להעמקת האמונה והביטחון. להקשיב להרהוריהם, להאזין לספיקותיהם, ולתת מענה בהיר ועקבי. אמנם לא כל הורה ומחנך בקי כיצד ומה להשיב, וכמו ש’לומדים’ כלל ענייני ההורות וההוראה, כך גם סוגיא מהותית זו.
בכל עת יש להודות ולהלל לה’ “שעשה לי כל צרכי” מתוך אמונת איתן כי מה שקורה הוא בדיוק טוב עבורי. בכל עת, ‘עת מלחמה’ כמו ‘עת שלום’, ‘עת סְפֹד’ כמו ‘עת רְקֹד’. איך מגיעים לאמונה זו? הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר! פירשו בספה”ק שהדיבור בדברי אמונה מחזק ומחדיר האמונה ללב פנימה. באחריותנו לחנך ולחקוק יסודות האמונה בלבות ילדינו.
הודיה לה’, לשורר ‘שיר הלל’ בכל מצב, מביעה אמונה. התרגשתי לראות סרטון של בנות ‘בית יעקב’ צעירות: בשובם בצהרי-היום מביה”ס הֵפֵרָה ‘אזעקה’ את השלוה. קבוצת תלמידות מיהרו לבניין סמוך. הן פעלו עפ”י ‘ההנחיות’ ועלו בחדר-המדרגות לקומה שנייה. פצחו שם יחד באמירת ‘שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ…’, והמשיכו באמירת ‘מזְמוֹר לְתוֹדָה…’. כך לִמְּדָן המחנכת! בשעת הצרה, ברגעי חרדה ודחק, מתפללים לישועה ומיד מודים על חסדי ה’ ורחמיו.
מעשי אבות… יעקב אבינו מלמד שיעור כללי ב’אמונה ובטחון’. לאורך חייו שימשו אור וחושך בערבוביא – אך בעיניו ה’ אוֹרִי וְיִשְׁעִי תמיד. בלילה נותר יעקב לבדו וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. שרו של עשיו נגע בכף ירכו, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. יעקב מכניע את כוח הטומאה, עד שהמלאך מודה על הברכות ומברכו. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל ‘כִּי רָאִיתִי אֱ’ פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי’. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.
‘נבין במקרא’! יעקב מודה ומשבח לה’ בשעה שעדיין צולע על ירכו! הוא טרם ידע שתיכף ‘תזרח לו השמש’, עבורו, לרפאות את צלעתו (רש”י). הרה”ק רבי חיים מטשרנוביץ מאיר עינינו ונפשנו בספרו ‘באר מים חיים’: “מבואר בספרי יראים ובפרט בחובת הלבבות…” ומבאר כי יש אנשים שאמנם מודים לה’ על הטובה, אך גם מאוכזבים כי ‘ההוא קיבל יותר’. שמחים על פרנסתם, אך בכל-זאת חשים מעט מקופחים… מאושרים בקניינם, אך עצבים כי שמעו שניתן היה להשיג בזול יותר… יעקב אבינו ידע שאברהם אבי-אביו יצא מאור כשדים ‘ללא שריטה’. ואילו הוא ניצל ‘והוא צולע על ירכו’. בכל זאת מודה בלבב שלם! כך נאמין בכל מצב וענין כי הכל ‘תפור לנו’ בשלימות. זאת ‘אמונה שלימה’.
עשיו מתרברב ‘יש לי רב’. ‘הַרְבֵּה’ משמעו שעוד יש מקום בלב וטרם נתמלאה תאותו. ליעקב ‘יש לי כל’! ממש הכל! קנינו בעשרה ש”ח ושומעים כי ‘ניתן היה’ לקנות בתשעה? לא נכון! הקב”ה כיוון אותנו לקנות בעשרה! “ב”ה אצלנו יש רק ‘מעט’ אזעקות, אך ‘שם אין בכלל’…”. מחשבה שגויה! הקב”ה כִּוֵּן שנהיה ‘כאן ועכשיו’, שהרי זה ‘הכי טוב’ לנו!
דוד המלך שר לה’ ‘ביום הציל ה’ אותו מכף אויביו’: מְהֻלָּל אֶקְרָא ה’ וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ (תהלים י”ח ד’) פירש”י דבר נפלא: “בהילולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד, כלומר, אף לפני התשועה אני מהללו, לפי שבטוח אני שֶׁאִוָּשֵׁעַ מאויבי!”. השירה וההודיה מעוררים ניסים. בנעליים שלך אתה יציב! ה’ עשה לנו כל צרכנו! ב”ה ‘יש לנו כל’!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
