בשבוע שעבר,
סיפרתי על ה”מנהג” המשפחתי שלנו
לקטוף אתרוג אחרי צאת הכוכבים
של ליל ט”ו בשבט,
ובכך אנו זוכים להיות בין הראשונים בעולם
שזוכים להפריש תרומות ומעשרות
של השנה החדשה של האילנות.
ציינתי שאני מקפיד לקטוף
דווקא אתרוג תימני,
והבטחתי שהשבוע אסביר
למה דווקא אתרוג תימני….
החידה הסמויה הזו
(למה דווקא אתרוג תימני)
עוררה רבים מהקוראים לנסות
לנסות לנחש את הסיבה.
ביניהם ת”ח חשובים…
היו שכתבו לי שאולי אני סובר
שאתרוג תימני הוא האתרוג האמיתי,
וזנים אחרים הם בגדר לימון,
אבל זה מתאים רק לפוסקים
שלימון אינו כאתרוג…
קטונתי מלהכריע בין גדולי ישראל,
הסיבה שבחרתי באתרוג התימני
פשוטה הרבה יותר:
אתרוג תימני הוא פרי מאכל
שאפשר לאכול אותו חי…
אין לו מיץ בכלל,
וכולו מלא רק ב”קליפה” הלבנה,
שאותה אפשר לאכול!
ובקיצור:
המעלה הגדולה של האתרוג התימני,
שלא רק שאפשר לקטוף אותו
בליל ט”ו בשבט,
ולהיות בין מפרישי מעשר האילן
הראשונים בעולם,
אלא ניתן לאחר מכן גם לאכול ממנו,
לברך עליו “בורא פרי העץ”
ולהרגיש בעוצמה רבה יותר את מהות היום…
יחד עם אכילת האתרוג התימני
מנהג אכילת הפירות בט”ו בשבט
מבטא את הגעגוע שלנו
לזכות לקדושת ארץ ישראל.
אם במקרה קבלתם חשק
לגדל עץ אתרוגים בחצר הבית או הבניין,
ניתן הסבר קצר על כך בשבוע הבא.
