שלום! ושימו לב! המילים המופיעות בכתב זה הועתקו במדויק!
אמה איכרא! ען מבאקש מימח, שתשקימ לי ללחת לכיתנ.
אמא הטובה, עקרת הבית איננה איכרה! היא קוראת את המילים לאט, בקול ובהטעמה. אכן, אמא היקרה! ומה מבקש ממנה ‘ען’ כשכוונתו היא: אני??
פשוט מאד, לא, לא שתשקה היא אותו, אלא שתסכים לו. מה? ללכת לקיטנה…
מסכימה? לילד מקסים שכזה כנראה שהיא מסכימה…
סבתא נפלאה אחת, ואמא, שילדיה ירשו ממנה את כשרון הכתיבה והעט בטרם עת, פתחו בפני את אוצרות הכתב והמכתב. מהגיל שבו למדו הילדים לאחוז את העפרון מצדו הנכון הם החלו לכתוב. בתום וברגש רב, לא ארכה להם הדרך מהמילה הנשמעת לאות הכתובה.
פתקים מלאי אהבה לסבתא הטובה:
… בהאחאמודא. טודא ראבה!
לשוטאיכרטודהלאקל, תודה על הכל! גם על שאת קוראת את התודה הזו ומתאמצת להבין אותה!
לכזו סבתא מגיע: קרתשברח (כרטיס ברכה) עם איחולים ל:שנטב אומטקה (שנה טובה ומתוקה) ארב ברית! (הרבה בריאות)
וגם יחול בוגר יותר: שתזכי לרהות את הביך שזכותו יגן הלינו…
איך הגיעו המילים אל הדף?
מגיל רך נחשף הילד למילה הכתובה. הוא רואה סביבו את ה”גדולים” קוראים וכותבים. ילדה בגיל 3 כבר יכולה להושיט לאמא דף משורבט: “כתבתי לך סוד!”.
היא הבינה את היסוד: מילים ששומעים באוזן אפשר גם לראות בעין.
בחיידר של בן השלוש הרבה מלמד את שמות האותיות, ולאחר שהילד מלקק את הדבש מעל הצורות הבלתי מוכרות הוא אמור לקשר בינן לבין צלילים.
מרתק להשוות את שלבי רכישת הקריאה בין הבנים לבנות, בחיידר, הבנים משיימים קודם את האותיות (זו אלף וזו בית) ואז מקשרים בינן לבין הצליל שהן יוצרות (קמץ+אלף… קמץ+בית…) ולאחר מכן קוראים והרבה אחר כך כותבים. הבנות, בגן, לעומתם, מתרגלות רבות את שלבי המודעות הפונולוגית, קרי: הצלילים המרכיבים את המילה (מה מתחיל ב-ש? מה נגמר ב-ם? ומפרקות: א-בא, גי-נה) וכבר כותבות לפי שמיעה, לפני שהן יודעות לקרוא!
בכתיבה לפי שמיעה, הילד מפרק את המשפט למילים ואז את המילים לאותיות. השלב הבא הוא להמיר את הצליל לאות, בלי לשכוח שום צליל ובלי להתבלבל…
ליכבדהרברבמירשלתה (לכבוד הרבה רב מאיר שליט”א)
הניסוי בכתה א’
שני מלמדים משקיענים בדקו איך ילדי כתה א’ שלהם (בני שבע כמעט) כותבים את המשפט הבא שהוקרא להם: סבא וסבתא ואברהם הלכו ביחד.
נראה היה כי הילדים התגיסו ליצירת כל שגיאות הכתיב האפשריות…
בקבוצה הראשונה שגיאות פונולוגיות: שגיאות שקרו מאחר והילד לא כתב כפי שהוא שמע. ..
- סבא וספתא ואברהם הלכו ביחד/ שבא ושוטה ועבראם אלחו ביכד…
החלפת עיצורים כתוצאה מהידמות פונית בקוליות.( ומשהו שקורה רק בחיידר: סבא ותבתא – בת’ אין דגש והיא נשמעת ס’, יפה!)
- סבא וסבתא ואברהם הלכו באחד.
החלפת עיצורים שאינם בעלי דמיון חזותי, שאינם הומופוניים ולא כתוצאה מהידמות פונטית קולית.
- סבא וסבתא ואברהם הלכו ביחד.
השמטת עיצורים.
- סבא וסבתא ואברהם הלכו לביחד.
הוספת עיצורים.
- סבא וסבתא ואורמה הלכו ביחד.
שיכול אותיות.
- סבא וסבתא ואברהם הלכאו ביאחד.
הוספת אם קריאה.
- סבא וסבתה ואברהם הלכו ביחד.
החלפת אם קריאה.
- סבא וסבתא ואברהם הלכו ביחד.
השמטת אימות קריאה (אותיות אהו”י) שניתן היה לאיית אותן נכון על בסיס ידע פונולוגי.
והיה גם ילד שכתב: סבא ספתא אברהם אלחוא אביתא. לאמור, אם הם הלכו כנראה שזה ‘הביתה’ אלא מה?… יתכן שיש פה קושי של זיכרון שמיעתי.
בקבוצה השניה שגיאות בעלות מאפיינים אורתוגרפיים: שגיאות שקרו מאחר ולילד אין עדיין תמונה ברורה של כתיבה…
-
טעויות בעיצורים:
- החלפת עיצורים, עקב דמיון חזותי בכתב – אותיות שצורתן זהה אך כיוון שונה. כמו: ז-ג, ץ-ף.
- ערוב אותיות כתב ודפוס. או מקורי יותר, ערוב של אותיות ומספרים: לדק ה1.
- אי הכרת אותיות סופיות או אי שליטה בהן (כתיבת אות שאינה סופית בסוף מילה או להפך)
- שגיאות באמות קריאה:
- החלפת תנועה אורתוגרפית – בעיקר במילים שנשמע בהן הצליל 0 ומיוצגת בהן האות א’ כאם קריאה.
- הוספת י’ כאם קריאה בהברה סגורה בלתי מוטעמת.
ואם זה קורה:
אחר השעשוע בקריאת הדברים, מתקשרים ההורים למלמד או למורה ויש אמהות מחמירות שכבר בגן חובה ניגשות לגננת, לשאול: מה עושים?
כמובן, שהתגובה הראשונית הנכונה היא מחמאה לילד. יש פה תוצר מלא עמל מחשבתי וגרפו-מוטורי. הילד מצטרף לעולם התקשורת הכתובה ומשייך את עצמו ביזע רב ל”עם הספר”. מותר לנו לחייך אך בצורה בה הילד לא ישמע ולא יפגע.
תרומאיביאולי פמחת אמשלי אביאלי חמשבנים כהיתי ילטוב!
אם הילד בעצמו שואל: הביאה מתחיל בא’ או בה’? אבנים כותבים בב’ או ו’? נענה לו בשמחה! אבל לא כדאי להעיר לו על שגיאות או טעויות, כדי לא למנוע ממנו את הספונטניות ואת ההנאה שבכתיבה הטבעית והאישית.
קוראים! התשובה הקלאסית, של המורות והמלמדים בכל הדורות היא: תנו לילד לקרוא! ועדיף שלא רק קומיקסים. כשהילד יקרא הוא יראה שוב ושוב את המילים ויכיר את המילים, הוא ישים לב לכל אות בהפקה המילולית שלה. וידע גם לכתוב נכון.
ישנם מאפיינים מורפולוגיים ומורפו-פונולוגיים שחוזרים על עצמם בשורשי המילה ובהטיות שלה, למשל: תמיד הלך יהיה עם האות כ’, גם אם הם הלכו וגם אם הן תלכנה. כשאדם עושה משהו המילה תיגמר ב-תי: ישנתי, חשבתי. וכך הילד לומד את סיומת הנוכח או סיומת רבים, תחיליות הבנינים של הופעל הפעיל והתפעל. וכו’.
הילד יכיר את מילות היחס, לא כמו הילד ש’עשה’ בצבעי מים ובמלח עם גירים וכתב לאמא: לאמא, תודה שנתת לי לעשות בצבי מים וה בא מלך עם גירים!
רגע, לפני מילוי המדף…
ה’פטנט’ הרשום לא תמיד עובד! ישנם ילדים והרבה שקוראים המון ועדיין ממלאות השגיאות את שורותיהם. זו יכולה להיות אפילו הבת של הספרנית, כמו שאמא שלי מספרת, או ילד חכם במיוחד, ועדיין הם זקוקים לעזרה.
תהזור לה בוכשה לכפס עת הכלמר!
הבעיה מחריפה, אם הילד גדל והקושי ממשיך והחברים שכבר כותבים ללא שגיאות מזלזלים בו או פוגעים בו! תוך כדי כתיבת הכתבה, כשאני מעתיקה את: על הגבה אומדת פרה אוסים לה כרנעים וילא מרגישה…אני מרגישה חוסר אונים, מתאמצת לכתוב ולהסביר באופן בהיר ולא בטוחה שכל הקוראים יבינו! אולי מישהו מלגלג עלי עכשיו? מה עושים? קרניים…
שיעורי בית:
כמה רעיונות למשחקים ותרגולים לבית, המשחקים עוזרים לעיצוב הכתב ולהעלאת הביטחון העצמי של הכותב ומעניקים לו חוויה עם אמא והאחים תוך כדי כתיבה מדויקת.
- משחק אסוציאציות: אמא אומרת מילה: ים, וכולם אומרים או כותבים מה זה מזכיר להם: גלגל, קרם שיזוף, שמש, חול, אוטובוס… אם יש צורך בעידוד אפשר לתת מדבקה או שקד מרק תמורת כל מילה.
- מחבואים של מילים: לוקחים עיתון או ספר, אמא בוחרת מילה שכתובה בעמוד מסוים. הילד מתחיל לקרוא את העמוד עד שהוא מוצא את המילה המבוקשת, בנתיים אמא סופרת בשקט, כמה שניות עברו עד שהילד מצא את המילה המבוקשת? לתרגול קל יותר: אמא כותבת רשימת מילים קצרה והילד צריך להדביק מדבקה על המילה שאמא בחרה.
- תפזורת מילים: אוספים מילים מאותה קטגוריה (מכשירי כתיבה, כלי רכב וכד’) ורושמים אותן במדויק, מכינים טבלה ובתוך המשבצות ממלאים את המילים במאוזן או מאונך או באלכסון, אות אחת בכל משבצת. זהו דף עבודה לאחים או לחברים.
- כותבים עם אמא: פנקס בדיחות או סיפורי השגחה פרטית קצרים.
שורה ממחברת שעדיין לא הצלחתי לפענח: לכולצישצברון אז מה?
- כוס המחמאות: על כוס חד פעמית מנייר כותבים לאחים מחמאה אישית או להורים תודה על… אפשר להכין שתיה בכוס, זהירות חם!
- משחק אילו ואז: על ערימת פתקים רושמים התחלות של רעיונות: אילו היינו גרים על הירח, אילו היתה לנו שמיניה, אילו אמא שלנו היתה מפקחת של כל בתי הספר… על ערימת הפתקים השניה רושמים את התוצאה של הרעיון: אז… מערבבים את הפתקים בערימות, ומרימים פתק אחד מכל ערימה.
מניחה שלכל אמא מנוסה יש עוד רעיונות להוסיף כאן, העיקרון הוא לחשוף את הילד שוב ושוב לעוד מילים בקריאה וגם בכתיבה והעיקר: לשים לב לכתיבה המדויקת שלהן. בהצלחה רבה!
רוצה רעיונות נוספים להעשרת שפה? כתבי לי: imatagidilo@gmail.com
