שלמה המלך אומר ‘אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים’ (קהלת ז’). אירועי החיים מעקמים את ‘הישר’ שהקב”ה העניק, מתוך שצוברים ‘נגיעות’, התחשבנויות וכשלונות, שמטשטשות את החשיבה ואת הראייה.
ילדים טרם נסחפו במערבולות החיים, ומשום כך שִׂכְלָם ישר. ילד קרוי ‘תמים’, וזו למעליותא! ילדים רואים דברים ביושרה, באמת ובטוהר. דרשו בדברי נעים זמירות ישראל: ‘אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח’ (תהלים פ”ה) ככל שהאדם מתבגר וְגוֹבֵהַ, הוא מתרחק מהארץ, ממידת האמת הקרובה לארץ. ברם, ילדים, המנוכים והקרובים לארץ, קוטפים ‘אמת’ נקייה!
מנהל תלמוד תורה, איש חינוך ותיק ומצליח, מבקש מדי תקופה מתלמידיו, בכלל הכיתות, להציע לו ‘רעיונות’ לשיפור הת”ת’. הוא מלמדים לעשות זאת בנכבדות, ע”י מסירת מכתב אישי למנהל או לבקש מועד ל’שיחה אישית’. המנהל מסביר לתלמידים כי אף הוא, ברום גילו וניסיונו, אוהב לשמוע רעיונות ועצות. הרב המנהל סיפר לי כי מתקבלים דברים נהדרים. הרי לכל ענין יש כמה זָוִיּוֹת ראייה. מבוגרים מביטים מכיוון שלהם. מנהל ב’ראייה אדמיניסטרטיבית’, מלמד מסתכל ‘מהצד שלו של השולחן’. ילדים רואים מזווית שלהם, ‘בשכלם הישר’, ובדבריהם מצויה אמת תמימה.
שמא תאמר: הרי ‘בנין נערים סתירה’, ולמה למנהל לקבל עצת קטנים? אולי תטען: המנהל מעודד מלשינות ומרגיל תלמידיו לביקורתיות? ובכלל, מה ל’דמוקרטיה’ מסוכנת, ל’הערות הציבור’, ב’חצר קדשנו’? בהחלט, צורת השמיעה וההתייחסות, משמעותיות. כאשר ילד ‘מציע רעיון’ שיש אתו הלשנה / פגיעה במלמד וכדו’, על המנהל לנהוג באיפוק, להאזין מבלי להביע (במבע פנים ובמלל) שהוא ‘מקבל’ את הנאמר. עם זאת, איננו מחנכים לְהַצְדָּקָה עיוורת ולגיבוי מוחלט של המערכת החינוכית. מנהל לא יכול לנהל מוסד מבלי לדעת מה קורה בדברים הסמויים מעיניו. מוסדותינו אינם ‘דמוקרטיים’, אך גם לא ‘דיקטטוריים’! זו חכמת הניהול, להתהלך על החבל הדק שמפריד ביניהם… ובשורה תחתונה, מרבית עצות התלמידים אינן קשורות לצוות, אלא לסדר היום, להווי, למסלולי הסעה, לתוכניות ומבצעים…
בפרשתנו עומד עמרם, גדול הדור, ולאור גזירת ‘כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד’ פורש מיוכבד אשתו. חז”ל לימדו כי בתו הפעוטה, מרים, מעירה לו “אבא! קשה גזירתך יותר משל פרעה! שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות. פרעה לא גזר אלא בעוה”ז ואתה בעוה”ז ולעוה”ב. פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו, ספק אינה מתקיימת” (סוטה י”ב.). עמרם מקבל את דברי מרים בתו ומחזיר את יוכבד! קבלת עצת ‘ילדה קטנה’ מביאה ללידת משה רבינו!
וכי יטען הטוען הנ”ל: “ממתי בת אומרת דעות לאבא”? בפרט בנושא משפחתי רגיש, פרידה וגירושין… אך חז”ל מוסרים את המעשה מבלי לראות ‘פגם’ בהקשבה לעצת ילדה… בפרט כאשר ‘האזנה’ אינה הבטחה ל’קבלה’ והסכמה.
מכירים את אגדת העם ‘בגדי המלך החדשים’? יועצי המלך שריו ועבדיו, אנשי העיר כולם, הלכו שולל אחרי זוג רמאים חומדי ממון. ‘החייטים המומחים’ תפרו למלך בגד חגיגי והדור שרק חכמים רואים. כולם חששו להשמיע הערה ושתקו, שהרי המלך עצמו שותק, גם המלך חשש שייחשף שאינו רואה ואינו חכם… והתוצאה: המלך נחשף לעין כל ‘בבגדיו הבסיסיים’. רק ילד קטן, שעודו קרוב ל’אמת’ ושכלו ישר, זעק והכריז “רואים למלך…!”. אוי לבושה…
כמנהל נהגתי לקיים ‘מסע פרידה’ עם מסיימי כיתות ח’ בסוף שנה”ל. עשינו ‘לילה ארוך’ ומשמעותי – עבורם ועבורי. סביב למדורה, בחשכת ליל, הייתי מבקש מהם לספר ‘זיכרונות’ משנות הת”ת. עלו שם דברים נפלאים, אירועים מתוקים לצד זיכרונות מרירים, היו המון ‘צחוקים’, לצד ‘רגעי דומיה ודמעה’. החכמתי המון מהאזנה באותם הלילות.
מחנכים רבים מבקשים עצות ו’טיפים’ למשמעת. הנה רעיון מעשי: שורש המילה משמעת: ש.מ.ע, שמיעה! תלמיד ממושמע היא תלמיד ששומע ומקבל דברי רבו. אך יש הדדיות. כאשר תקשיבו באמת לדברי התלמיד, האזינו, אינך יוצר מצב שדברי ילד הם ‘חוצפה’, תגלה שהילדים גם שומעים אותך, ממושמעים. ברור ש’בנין נערים סתירה’. אך אתה הבנאי! התוכניות וכלי-הבניין בידיך! אתה נעזר בנערים, הם יגישו בלוקים וכלים, בהדרכתך ובהנחייתך. אל תחשוש ‘אאבד עליונותי בכיתה’, שהרי לא בכך אתה נחשב לגורם סמכותי, אלא בהליכותיך החיוביים ובאישיותך…
התועלת בשיחות אישיות עם התלמידים והאזנה לליבם – עצומה, עבורם ואף עבורך!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
