שני מאושפזים חלקו חדר בבית החולים. האחד נפצע בגבו ועליו לשכב ‘שטוח’ מבלי לזוז כלל. האיש אוהב מאוד ‘לראות’ את הסביבה, ולאורך תהליך הריפוי רואה רק את התקרה שמעליו… שאל את חברו לחדר “לידך יש חלון, ספר נא לי, מה אתה רואה?”. שכנו סיפר על פארק רחב ידים, שמים תְּכֶלְתִּיִּים זרועה עננים חמודים, דשא ועצים… במרכז הפארק אגם יש ברווזים וברבורים, ילדים משחקים, אימהותיהם משוחחות בנחת, זקן נח על ספסל… כך בכל יום היה ‘בעל החלון’ מתאר לפצוע את שהוא צופה, עולם יפה, חי ושמח.
לילה אחד נפטר האיש ‘שליד החלון’ בשלווה, בשנתו… פצוע-הגב התגעגע אליו ולתיאוריו ‘מבעד לחלון’. ביקש מאחות “שכני המנוח היה מספר מה שרואה מהחלון, בבקשה, התוכלי לספר לי? התפלאה האחות ואמרה “מבעד לחלון? מול חלון החדר הזה יש קיר אפור. לא רואים כלום!”. “מה? אין פארק ואגם? מה הוא סיפר לי…?”. הוסיפה האחות “המנוח היה אדם עיוור! לא ראה מאומה! לא פארק ואפילו לא קיר אפור. הוא סיפר לך בדיוק כמו שסיפר לעצמו, דמיונות על דברים יפים וחיוביים, לחיזוק הנפש ולטיפוח הנשמה…!”.
כל מצבי החיים וכל אירוע ניתן לראות בשני דרכים. יש הסתכלות חיובית, אופטימית, ויש שלילית, פסימית. והאמת? אין אמת מוחלטת! האמת תלויה בפרשנות שלך. התסכל טוב ותמצא טוב שבכל דבר. בצעירותי היה המשגיח בישיבה חוזר שוב ושוב “אין כזה דבר ‘הפסדתי אוטובוס’, נסיעה זו פשוט לא נועדה עבורך“…
בפרשה לומדים על בלעם הרשע: מקלל, יועץ רע, מקנא, מידתו היא ‘עין רעה’, ועל כך קרוי ‘שתום העין’. הניגוד הגמור שלו הינו משה רבינו שהתברך ב’עין טובה’. כבר בלידתו נאמר ‘וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא’. בלעם תאב למה ששייך לאחרים, אך משה מעניק מעצמו ברוחב וב’עין טובה’. את יהושע הסמיך בשתי ידיו, יותר ממה שנצטווה, וכדברי רש”י (פר’ פינחס) “עשאו ככלי מלא וגדוש, ומלאו חכמה בעין יפה“. לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ!
אמת, לא הכל ורוד. כהורים ומחנכים עלינו לראות – מתוך עין טובה – את הדרוש תיקון אצל ילדינו. רואים, רק כדי לסייע ולרומם, לא בשביל להרחיק ולפגוע. דבר מדהים העיד ‘המשגיח’ רבי אליהו לופיאן, שבעים שנה שימשתי משגיח בישיבות, ומעולם לא ‘תפסתי בחור על חם’. ברור שהדריך תלמידיו לתיקון מידותיהם וליישור אורחותיהם, אך לא על ידי ‘לתפוס’. אף מחנך הרואה פגמים יראם בעין טובה, וכך יזכה לחנך כראוי.
הבה נהיה מתלמידו אברהם אבינו שהתברכו בעין טובה, ולא מתלמידי בלעם הרשע המאופיינים בעין רעה. נשוחח על כך עם ילדינו, נעניק להם כלי חשוב לחיים. בוחרים להיות מרוצה, מחליטים מראש ש’הכל טוב’. אדם שמפתח בקרבו ‘הסתכלות חיובית’, יראה את הטוב שבכל דבר, ויזכה לשלוות נפש. כאשר מציגים לנו ורד, שושנה, מה נראה? ‘אדם טוב’ יראה יופי, עלים קטיפתיים ריחניים. ‘הרע’ יבחין בקוצים הדוקרניים…
כאשר רבן יוחנן בן זכאי הדריך את תלמידיו ולברור מידה טובה שידבק בו האדם (אבות פרק ב), שב רבי אליעזר, ואמר ‘עין טובה’. ומדוע קרא למידה נעלה זו ‘עין טובה’ בלשון יחיד, ולא ‘עיניים טובות’ ברבים? מְלַמְּדֵנוּ מורי ורבי הג”ר שאול אלתר שליט”א כי מהות המידה היא לראות טוב בעין אחת! את העין השנייה לעצום, להסיט מבט, לא צריך לראות הכל! המידה היא לראות את הטוב שבכל דבר, לסנן, לנפות ולמצוא את הטוב.
דרש הרבי הק’ מקוצק עה”פ בפרשתנו ‘אֶפֶס קָצֵהוּ – תִרְאֶה’, טם תביט ב’קצה’ של אדם ושל דבר, אכן תגלה פגמים ומומים. ברם, ‘וְכֻלּוֹ – לֹא תִרְאֶה’, תסתכל על כולו, על המכלול השלם, לא תבחין בפגמים. כמחנך נבחן את התלמיד כולו, ואף אמנם יש בו ‘פה ושם’ נקודות זעירות לתיקון, הלוא בטלים ברוב הגדול, החיובי.
‘מה בין עקרת-בית לחתול?’ שאל הג”ר חיים מבריסק ‘הלוא שניהם תרים אחר עכברים!’. והשיב בחדות, ‘בשונה מהחתול, עקרת הבית מחפשת, בתקווה לא למצוא…’. לא נהיה חתולי רחוב הַשָּׂשִׂים במציאת בעיות!
הבה נהיה מתלמידי אברהם אבינו, ולא מתלמידי בלעם הרשע. נאכל בעוה”ז וננחל עוה”ב.
לא הביט עון ביעקב ולא ראה עמל בישראל!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות © יחיאל מיכל מונדרוביץ’
