ילד שאל את גאון ישראל רבינו שלמה זלמן אויערבאך “רבי חנניה בן עקשיא מלמדנו כי הקב”ה זיכה את ישראל בריבוי תורה ומצוות. איני מבין! ריבוי המצוות מכביד, מחייב ולא מזכה, אילו רצה הקב”ה לְזַכּוֹתֵנוּ היה נותן מסכת אחת ומעט מצוות! מסכת אחת נלמד ונדע, ואת מעט המצוות נקיים בהצלחה. כך מְזַכִּים!”.
ילד זה שאל את גדול הדור, ועוד ילדים רבים שואלים כך את הוריהם ומוריהם. [מותר להם לשאול! אוי לילד שחושש לשאול כי יגערו בו ‘איך אתה מדבר!’. עלינו להשקיע ולספק להם מענים נכונים שמתקבלים על לבו!] אותי שאל פעם תלמיד, נער בר-מצוה: “הרב! למה כתוב בהזמנה שהגעתי “לנועם עול מצוות”? עול זה בכלל לא נעים!”.
כדי שנוכל להסביר לילדינו את נעימות עול המצוות, חשוב שאנחנו בעצמנו נבין זאת… רק כך נצליח להנחיל.
בפרשתנו נלמד על “פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל”. במשנה פרה (פרק ב’ מ”ג) מרחיבים חז”ל בגדרי ה’עול’: כאשר בעה”ב “רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה, עבר בה את הנהר, קיפל עליה את הַמּוֹסֵרָה [מין חֶבֶל ורצועה], נתן טליתו עליה – פסולה”. אבל “קשרה במוסרה, עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק, פרס טליתו עליה מפני הזבובים – כשרה”. ומה הבדל בין הרישא לסיפא? מסכמת המשנה “זה הכלל, כל שהוא לצורכה – כשרה. לצורך אחר – פסולה”. כלומר, ‘עול’ שהוא להנאת הפרה – אינו נחשב עול!
עליתי פעם לרב חשוב, בשליחות חברי, לאסוף עבורו סכום של 33,000 דולר, שהופקדו אצל הרב. הרב מסר לי שקית, וחשבתי ללכת. עצר אותי “עליך לספור את הכסף”. חשבתי שספירת כסף זה קל… היה לי קשה להתרכז בחדר הרב (באמצע דין תורה מרתק…), ספרתי והתבלבלתי שוב ושוב. המשימה היתה כבדה ומורכבת. במבט לאחור אני בטוח – אילו היה הכסף שלי הייתי סופר בְּכֵיף! היה קשה לספור כי הכסף לא היה שלי…
כמו בפרה אדומה, אם ה’עול’ למענה ולהנאתה – אין זה ‘עול’ שפוסלה. לא משנה מה כובד העול ומה גודלו. אם בעל הבית יניח ל’עצמו’, לצורכו, טישו על גב הפרה, נוצה קלילה, הפרה נפסלה. אך אם תולה על צווארה דלי כבד מלא מספוא ושעורים למאכלה, להנאתה, אין זה עול… כך בדיוק עול מצוות עבורנו. מה מרגישים…
כשנבין שהמצוות ניתנו למעננו, לקדש אותנו, לעדן אותנו, לקרב אותנו להקב”ה, לא נרגיש עול ומעמסה, אלא ‘נועם’. מצוות אינם ‘משימות’, ‘חובות’ או ‘דברים שעלי לעשות’, אלא ‘זכויות’, ‘הזדמנויות’, וכלשון הזוה”ק ‘תרי”ג עֵטִין’, עצות, היאך להתקרב להקב”ה, איך לחבור אליו, מוֹסֵרָה, חבל שקושר אותנו, לטובתנו…
דלפון הלך מעיר לעיר, בערבו של יום מצא בבית-מדרש מקום לָלִין. נשכב על ספסל וחיפש משהו להניח תחת מראשותיו. גילה על הריצפה נוצה… בבוקר הכריז “כמה מִסְכֵּנִים העשירים! לא הצלחתי להירדם בגלל נוצה אחת שתחת ראשי. זה דקר והציק! בכריתו של עשיר יש המוני נוצות. איך הוא מצליח לישון?”. העלוב לא הבין! נוצה אחת אכן דוקרת. ריבוי הנוצות משתלבות ומתרככות, ובלעדיהם אין העשירים נרדמים…!
“…רצה הקב”ה לְזַכּוֹת את ישראל” לזכך את הנשמה, לנקות את הגוף, לצחצח את הנפש, “הִרְבָּה להם תורה ומצוות”! דווקא הריבוי ‘עוטף’ אותנו מכל עברי-חיינו, מרומם מעל הטבע, מֵצִיף אותנו מעל מבול עוה”ז… בחשיבה זו נעלמת הסתירה הפנימית בין ‘נועם’ לבין ‘עול מצוות’ איך עול הוא נועם? כי העול ‘לצורכנו’!
כאשר רוכשים מכשיר חשמלי יקר עם פונקציות רבות ומורכבות, קוראים היטב ‘הוראות השימוש’, להשתמש נכון בכלי ולנצלו, וכמובן – לא לקלקלו. הקב”ה נתן לנו גוף יקר – מורכב מחומר ורוח. הפליא לעשות. כדי לעשות שימוש נכון ב’כלי’ ולא לקלקלו, נצמדים לחוברת ‘הוראת השימוש’, והיא – תורה ומצוות. חיים טוב! לא כנועים להבלי העולם ולא משועבדים ל’עול’ חיצוני. נזכור דברי רבי יהודה הלוי “עֶבֶד ה’ הוּא לְבַד חָפְשִׁי”. ההכנעה לעול מלכות שמים משחררת מאשליות עוה”ז, מתענגים מחיים מאושרים. וזה: נועם – עול מצוות!
‘לא ניתנו מצוות אלא לְצָרֵף בהן את הבריות’ (מדרש רבה לך לך). אשרנו שזכינו לעול, נעימות צרופה זו!
טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות © יחיאל מיכל מונדרוביץ’
