הגאון רבי עקיבא אייגר שואל הרי כבר נכתב "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" אז מדוע שוב כתוב "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם", וכי לא די שיהיה כתוב "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי זהב כסף ונחשת"? עונה הגרע"א, שהקב"ה אומר שאכן אני רוצה בתרומת הלב, אבל כרגע לצורך בנית המשכן רצונו בתרומה מעשית של זהב כסף ונחושת.
והנה בספר אוהל יעקב, שואל למה הקב"ה ביקש תרומה של זהב וכסף? הרי כאן בנו משכן שזה כביכול בית להקב"ה, אז למה צריך תרומה גשמית במקום תרומה רוחנית, שיתרימו תרומה רוחנית, כמו 1000 דפים גמרא בעל פה, או תפילה בכוונה מושלמת, או שמירת עיניים שנה שלימה, או הכל ביחד! למה במקום תרומה רוחנית לבית ה', נצרך תרומה גשמית? ותירץ, שהיות שבן אדם אוהב וחומד זהב וכסף וכו', רצה הקב"ה שאת אהבתו של האדם יקדיש לבורא, שהמשכן יהיה רצוף אהבה, שאהבת האדם ומחמדיו הוא יקדיש לתרומה לבורא עולם.
ולפי זה מתורץ, שרש"י הקשה למה נמנה כאן כסף, הרי לא מצאנו בו שימוש בבניין המשכן ובכלי המשכן, כי רק האדנים היו מכסף, אומנם לצורך האדנים הייתה תרומה נפרדת של מחצית השקל? ורש"י מתרץ שהיו גם כלי שרת שנעשו מכסף. אומנם זה קשה לדעת בעלי התוספות שכתבו שכאן נמנה רק מה שנצרך לעבודת המשכן ולא לקרבנות, והרי כלי השרת נעשו לצורך עבודת הקרבנות?
והתשובה לכך היא כאמור לעיל, שכאן הזכירה התורה בכללי גם תרומת הכסף לאדנים שהייתה לצורך המשכן, ולמרות שהיה לה התרמה נפרדת, כי כאן מטרת התורה לתאר שהמשכן נבנה מכל מה שבני אדם אוהבים ומחבבים, והרי כסף זה אהבת בני אדם!
ונראה להוסיף קצת, על פי מעשה שקרה לי דווקא לקראת פסוק ראשון של קריאת שמע של שחרית, וזאת לאחר ההתלהבות בברכות קריאת שמע, שפתאום חולפת לי מחשבה זרה במוח, שהלוואי ויהיה רב קו חודשי חופשי בזול שבו יהיה אפשר לנסוע חופשי בכל התחבורה ובכל הארץ ואולי בכל העולם בלי שום הגבלה ולא רק באזורים מסוימים וכו'…
ואני בהלם, וכי זה מה שקופץ במחשבתי בזמן שיא של קדושה בעת קבלת עול מלכות שמים???? כסף! ונוחות גשמית! הזדעזעתי נורא, וכי זה ההכנה לפני "שמע ישראל"? מה קורה לי? נזעקתי, אבל מיד במקום להישבר, חשבתי רגע הרי זה המחשה מצוינת לכוונת הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", עם דגש ל"אחד", שאנחנו חיים בנוחות אמתית ומושלמת, כי אנחנו מאמינים שבורא עולם א' יחיד ומיוחד ללא הגבלות, הנמצא ושולט בח' שזה העולם למטה וז' רקיעים למעלה, ובכל ד' פינות הארץ, וטוב לנו ואשרינו שבכל מקום בורא עולם נמצא אתנו, והוא עוצמתי שאין לו הגבלות כלל, והוא עולמי ונצחי! והוא אלוקינו, והוא אבינו, והוא גואלנו, והוא גם בעוצמתו יגאלנו ברחמיו.
ואז הבנתי, שמחשבה זו יכלה להיות מחשבת פסול בתפילה העיקרית, אבל היא נשלחה כניסיון להפוך אותה למחשבה עצומה וקדושה, לתת משמעות מוחשית לשמע ישראל ה' אחד בכל הכיוונים ובכל העולמות ובלי הגבלות.
ובאמצע קדושה התענגתי כשאמרתי "ה' צבקות מלוא כל הארץ כבודו", שקדושת ה' יתברך נמצאת בכל מקום, ובכל מקום שנהיה נוכל להתבשם ולהתעלות בקדושת ה' שנמצאת בכל מקום גם במקומות הנידחים ביותר, וכדברי הבעש"ט שאין יהודי גלמוד בעולם, כי בכל מקום שהוא מצוי – ה' איתו.
וסיפר לי יהודי שהתחזק מאוד בשמירת העיניים ודווקא בימי הקיץ הלוהטים הוא לבדו הסתובב ברחובות ערי הונגריה לצורך עניין של מצווה, והוא שמר על עיניו כל רגע ולא ניכשל לרגע, ולהפתעתו הרבה גויים נישקו את חליפתו, הוא פחד אולי זה סוג של כייסות, אבל הארנק שכן לו בבטחה בכיסו, ולהפתעתו הנוספת נהג מונית קרא לו ואסף אותו לנסיעה ארוכה ובחינם, ואמר לו: דע לך אנשים כאן בחיים לא ראו אדם קדוש אמתי, שככה שומר על העיניים ברחוב כה פרוץ, ולכן נשקו את חליפתך ברחוב, ולכן גם אני בשמחה לוקח אותך בחינם כי זכות היא לי.
וזה כוונת התורה, שהקב"ה אומר לנו: אני בורא עולם בוחר לשים משכני בתוככם – בתוך הגשמיות שלכם, כי תפקידכם בעולם להשתמש בגשמיות בצורה טהורה ולהפוך אותה לרוחנית, וזו מעלה עצומה יותר מאשר שרוחניות תשאר רוחנית, כי להפוך גשמיות לרוחני זה כביכול היפך הטבע, וזו הגדלות!! שנהפוך את הטבע עבור הקב"ה, וגם ה' הופך את הטבע עבורנו, ש"מלא הארץ כבודו" מצטמצם למעננו למקום קטן, לד' אמות כביכול!
ללמדנו כלל בחיים, שלהתעלות אפשר בכל מקום, גם בישיבה גרועה וחלשה מאוד, וגם מתוך עבודה פשוטה ובזויה, ואל תאמר היות ואני חי במקום מגושם הרחוק מאוד מרוחניות ולהיפך לכן אין לי תקווה להתעלות, זה שקר! קדושת ה' בכל מקום וכבודו מלא עולם, ובכל מצב ומקום אפשר להתעלות ולהתקדש, ואפי' בהסתרה שבתוך ההסתרה ה' אתנו, רק חזק ואמץ.
