יחס ורגישות לזולת
אנו נמצאים בימי ספירת העומר, ומציינים באופן מיוחד את פטירתם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בתקופה זו, משום שלא נהגו כבוד בחבריהם. כמובן שאיננו מבינים מה ביאור שנכתב על אנשים כה גדולים ש"לא נהגו כבוד זה בזה", בודאי לא בקנה מידה וההבנה הפשוטה שלנו.
ניתן ללמוד על הזהירות בכבוד הזולת מרבי אברהם גניחובסקי שליווה פעם את אחד מתלמידיו לטיפול אצל פסיכיאטר בבית החולים תל-השומר. כשיצאו השניים מחדרו של הפסיכיאטר, ראה הרב אחד ממכריו. הרב חשש שמא יתבייש היהודי, ובשבריר של רגע, מצא פתרון מבריק כדי למנוע את מבוכת האיש. הוא מיהר אליו ולחש באוזנו: "אנא, אני מתחנן אליך, אל תספר לאיש שראית אותי כאן אצל הפסיכיאטר כי אני נורא מתבייש בזה…". זו רגישות ביחס לזולת.
פרשתנו פותחת במילים: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". רש"י עומד על כפל הלשון [אמור… ואמרת] ומבאר: "להזהיר גדולים על הקטנים".
ר' אלימלך מליזנסק הסביר את דברי רש"י "להזהיר גדולים על הקטנים", להזהיר את האנשים הגדולים עם הקטנים. כשאדם מבקש להטיף מוסר לנער קטן, אל יעשה זאת בצורה גלויה וישירה, כדי שהנער הצעיר לא ייעלב ולא תיפול רוחו, אלא יזהיר גדולים יחד עם הקטנים, ובסופו של דבר ישמע הנער ויבין ממילא שדברי המוסר מכוונים אליו.
באופן דומה אירע לרבי אברהם גניחובסקי, שראה פעם ילד שעומד לעבור כביש סואן. הרב הבחין שהילד, בגאוותו, לא מסכים שיעבירו אותו את הכביש. מה עשה? פנה לילד וביקש: 'אולי אתה מוכן להעביר אותי את הכביש בבקשה?'.
כך צריכה להיות זהירותנו ורגישותנו ביחס לזולת.
