בשמיטה ויובל ‘מזכיר’ לנו הקב”ה שאין לנו ‘בעלות’ על הארץ, כי לה’ הארץ המלואה. הָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, הרוכש שדה ובית, אין לו ‘קביעות’, ובבוא היובל ישוב המקח למוכר. ולמה? כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי. אדם הזוכר שקנייני עוה”ז אינם שלו, שומר ומקיים את הכללים שקבע ‘בעל הבית’.
יוצאי דופן הם ‘בתי ערי חומה’. בבתים רגילים יש למוכר זכות לפדות ביתו מהקונה תיכף משעת הַמֶּכֶר, ואם לא מצא די גאולתו ישוב אל ביתו ביובל. אך בעיר מוקפת חומה הדין הפוך! לקונה יש זכויות! אם המוכר לא גאל ביתו בתוך ‘שנה תמימה’, המכירה נחלטת, הבית נותר ביד הקונה לעולם, ולא יוצא ביובל.
כתב הג”ר מאיר שמחה הכהן ביאור נפלא להלכה זו. בשעת מלחמה נָסִים ומתקבצים תושבי הכפרים וערי השדה לתוך ערי מבצר, ערי החומה. חיילי העיר יעמדו יחד, כתף אל כתף, להגן ולהדוף את האויב. מכללי ההצלחה: ההיכרות בין החיילים והידידות המוקדמת שנקשרה ביניהם. הם מבינים אלו את אלו. מכירים את השפה והסגנון. מזהים שפת הגוף אחד של השני. מצביא לא יושיב בטנק חיילים שאינם מכירים זה את זה, ולא יעמיד על החומה חיילים שאינם מכרים וחברים. אַחְוַת הלוחמים עשויה להכריע ברגע האמת!
מסביר ה’משך חכמה’, אילו ישובו לערי חומה כל מוכרי הבתים בשנת היובל, תתחלף האוכלוסיה בבת אחת. כיצד יגנו אנשים אלה על העיר? הריהם זרים זה לזה! אינם מאוחדים כראוי! לכן קבעה התוה”ק קביעות לרוכש בית בערי חומה. הקונה תוקע יתד במקום! יכירו ויתחברו כאיש אחד בלב אחד, שלובי זרוע, לב ונפש, ויראו ישועת ה’ מול הצור הצורר אותם. מגדל בבל ‘קרס’ כשלא הבין איש את שפת רעהו!
דברים נפלאים אלה חשובים גם לגבי ‘חברי צוות’ בכל מוסד חינוכי. ‘חדר המלמדים’ מחבר בין שומרי משמרת הקודש, מכירים ומבינים זה את זה, מכירים במעלות האחר ונעזרים בו, מזהים את חולשת החבר ותומכים בו. עבודת החינוך דומה לחיילי עיר מבצר! עומדים על המשמר, מְגִינִים במסירות על התלמידים!
מנהל נבון מקדיש משאבים, זמן ומחשבה, בגיבוש צוותו. ועורך לצוות המחנכים ‘יום נסיעה’ הכולל רינה ותפילה, שיחה או הרצאה מעשית, הרפיה נפשית וגופנית באמצעות פעילות, אטרקציה, אתגר, חילוץ עצמות. הריהו מגבש אותם. המטרה איננה חוויה ושחרור גרידא, אלא גיבוש והעמקת האחוה המקצועית.
אִמְרָה חשובה מַנְחָה אותנו ‘לעולם לא יעלה בית ספר על רמת מוריו!’. דוגמת ‘חוק מים שלובים’ שהמים ‘כאן’ יעלו רק עד גובה המים ‘שם’, כך ברמת מוסד חינוכי. ‘גובה’ הצוות משפיע על גובה התלמידים. אך כאשר המלמדים מגובשים, מבינים ואוהבים, האחוה מניפה את גובהם הקבוצתי. ‘אחד + אחד = יותר משנים’, כי אחד משלים את רעהו. פלוני מוכשר בתכנון, אלמוני בזמרה, ופלמוני בהפעלה, יחד מתעלים.
‘חדר-מורים’ אינו ‘שטח’ במבנה, אלא ‘ערך’ מוסדי. הצלחת המוסד נגזרת מהצלחתו האישית של כל אחד מעובדיו. הצלחת היחיד משליכה לטובה על הצוות כולו. אך למטבע זו שני צדדים. כֶּשֶׁל ‘שלו’ הוא גם ‘שלי’, ומחובתי לתמוך ולסייע, כי כולנו באותה סירה. ‘מרובים העושים את התורה’ – כוחם כפול ומכופל!
הדברים נכתבים לרגל ‘ימי עיון’ שנערכים בתקופה זו להעשרת והכשרת מנהלי ומנהלות מוסדות החינוך. מתחדדים זה בזה, שומעים ומפנימים, לומדים ומתחדשים. כאשר האחד מזהה את מעלות חברו – הוא מגלה את עצמו. טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, עבודת צוות בצוותא מעודדת ומחדדת, מחכימה ומרגיעה. בגיבוי ובעידוד, בחיוך ובחידוד, נעמוד יחד על חומת החינוך! כולנו באותה סירה – הבה נתמקד ביעד משותף!
בהצלחה בעבודת הקודש!
להארות והזמנות 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
