על שאלות ו"תירוצים" – בין ספק אינטלקטואלי לנטיית הלב
מסופר על הגאון ר' חיים מבריסק, שפגש פעם באקראי את אחד מתלמידיו לשעבר ש"שנה ופירש", לאחר שעזב את הדרך, ופרק עול תורה ומצוות. כשהבחין התלמיד בעיניו החדות והחודרות של הרב שננעצו בו במבט נוקב, הוא חש מבוכה רבה. כדי להקל על "תחושת האשם" ועל אי-הנעימות, מיהר להצטדק ולנמק את הצעד הקיצוני שעשה.
"שאלות שונות וקשות באמונה הציקו לי", אמר התלמיד בקול מתגונן, "הן לא נתנו לי מנוח, ומשלא מצאתי להן מענה, החלטתי לשנות את דרכי". התלמיד הציע שיציג בפני ר' חיים את שאלותיו באמונה, כדי לשמוע תשובה.
הביט בו ר' חיים במבט מפוכח וענה לו: דע לך, כי לכל שאלה אמיתית ישנה תשובה ברורה ומספקת. אלא שאין בכוונתי להשחית את זמני ולנהל עמך ויכוח. שכן שאלותיך אינן שאלות כלל, אלא 'תירוצים'. אלו הם תירוצים שנועדו להשקיט את מצפונך ולהצדיק בעיני עצמך את החלטתך לפרוק עול כדי ללכת אחר תאוות ליבך ויצריך. הרצון הפנימי לעשות כל מה שליבך חפץ, ללא סייגים ומגבלות, הוא המנוע האמיתי שעמד מאחורי עזיבת הדרך. אותן 'שאלות באמונה' שאתה מציג כעת הן מסווה אידיאולוגי 'מכובד' שנועד להעניק איצטלה רוחנית לנהיה אחר היצרים. ולפיכך, אין לי ענין לענות עליהן, שהרי לא תשובות אתה מחפש, אלא היתר…
מנגנון 'שוחד השכל' במשנת בעלי המוסר
בעלי המוסר אמרו שרעיון זה בא לידי ביטוי גם בפרשת השבוע. במהלך המסע במדבר, מתארת התורה משבר רוחני וחברתי עמוק, כפי שכתוב: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (יא, ד-ו).
על פניו, האספסוף העלה כאן שאלה קיומית ולגיטימית כביכול: "מי יאכילנו בשר?". הם הציגו זאת כבעיה לוגיסטית ופקפקו ביכולת הקב"ה להמציא להם מזון בשממת המדבר. זו שאלה תמוהה ומקוממת. הרי מדובר ב"דור דעה", האנשים שראו בעיניהם את עשר מכות מצרים, שחצו את הים שנקרע לשנים, שעמדו תחת הר סיני ושמעו את קול אלוקים חיים, ושמדי יום ירד להם לחם מן השמים (המן) בהשגחה פרטית מדויקת. וכי אחרי שרשרת כזו של ניסים גלויים ומעבר לכל חוקי הטבע, יש מקום הגיוני להטיל ספק ביכולתו של הבורא לספק להם בשר?
יתרה מזאת, הגעגועים שהם מביעים למצרים מגוחכים לחלוטין. האם הם באמת התגעגעו למסעדות הפאר ולמזון המשובח ב"הילטון" מצרים? הרי הם היו שם עבדים מושפלים, שעבדו בפרך בחומר ובלבנים, תחת שוטיהם של נוגשים אכזריים, ואכלו לחם עוני בדוחק רב.
בנוסף, אותה "שאלה עניינית" כביכול, עמדה בסתירה לאמת העובדתית, וכי לא היה להם בשר? הטענה "אין לנו בשר" עמדה בסתירה מוחלטת למציאות העובדתית. הרי כאשר יצאו ממצרים נאמר במפורש: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב, לח). וכי לאן נעלמו כל עדרי הצאן והבקר הללו? הרי גם לקראת הכניסה לארץ, כעבור ארבעים שנה, עדיין מתואר כי "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָּד עָצוּם מְאֹד" (במדבר לב, א). בשר היה להם בשפע!
מבקשים עלילה
מדוע, אם כן, בחרו לשקר ולהציג מצג שווא של מחסור ורעב? מה עמד מאחורי הצעקה המזויפת "מי יאכילנו בשר"? מבאר רש"י: "וכי לא היה להם בשר? והלא כבר נאמר 'וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר…'? ואם תאמר 'אכלום'? והלא בכניסתם לארץ נאמר 'ומקנה רב היה לבני ראובן…'? אלא, שמבקשים עלילה". בשתי מילים הגדיר רש"י את שורש הבעיה: "מבקשים עלילה". האספסוף לא סבלו מרעב פיזי, אלא חיפשו תירוץ, קושיה קנטרנית כדי לערער על מנהיגותו של משה ועל סמכותו של הקב"ה. הם ביקשו למצוא לעצמם עילה "אידיאולוגית" שתכשיר את פריקת העול שלהם. הסיבה האמיתית להתנהגותם נחשפת בפסוק עצמו, במילים: "התאוו תאווה". הם רצו להשתחרר מהמגבלות הרוחניות, לשקוע בתאוות חומריות ולנהות אחר יצרם ללא כל חוק וסדר.
רמז מפורש לכך אנו מוצאים בהמשך הפרשה, כאשר משה רבנו שומע את העם בוכה: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (יא, י). וחז"ל, המצוטטים ברש"י, חושפים את פשר הבכי: "'למשפחותיו' – על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם". הרצון לפרוק כל מגבלה, ללכת אחר תאוות הלב, הוא שהוליד את ה"שאלות באמונה". שכן אלו אינן שאלות, אלו "תירוצים". הדרך מכאן ועד ל"קברות התאוה" היתה קצרה. שאלות שתולדתן בתאוה, יש להן "תשובה" רק בקבורת התאוה, שהיא המניע לשאלות הקנטרניות.
כך גם מפרשים חז"ל את המילים "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם". וכי מי נתן להם דגים בחינם במצרים? הרי אפילו קש ללבנים לא ניתן להם חינם! אלא מבארים חז"ל: "חינם – חינם מן המצוות". הדבר היחיד שהיה להם במצרים ב"חינם" היה החופש המוחלט ממחויבות מוסרית ותורנית. לזה הם התגעגעו.
קברות התאווה – סופה של האשליה
כאשר השאלות אינן אלא תירוצים שנועדו לשרת את היצר, התוצאה היא הרסנית. הדרך מפריקת עול ועד לתהום של מוסר רוחני ופיזי היא קצרה ביותר. לא לחינם נקרא המקום שבו נקברו המתאוננים 'קברות התאווה'. שם זה נושא בחובו מסר נצחי: התאווה והרדיפה אחריה, סופה שהיא קוברת את האדם עצמו. המוות הרוחני קודם למוות הפיזי. שאלות שתולדתן בתאווה אין להן מרפא ותשובה שכלית, שכן הבעיה אינה במוח אלא בלב. התשובה היחידה להן היא "קבורת התאווה" עצמה, הכנעת היצר וזיהוי המניע האמיתי של השאלה.
היסוד של ר' חיים מבריסק מלמד אותנו תובנה חשובה. יש בה מסר חינוכי חשוב עבור הורים, מורים ומחנכים. כשתלמיד מציג בפנינו "שאלות קשות באמונה" או מביע ספק אינטלקטואלי נוקב עלינו לשאול את עצמנו ביושר: מאיפה השאלה הזו מגיעה? האם היא מגיעה מהמוח, מצורך אמיתי וכנה בהבנה, או שהיא מגיעה מהלב? כדבריו של ר' חיים מבריסק לתלמידו: מי שבוחר לפרוק עול תורה ומצוות כדי ללכת אחר תאוות לבו, אל לו להתהדר באצטלה של "מבקש אמת" שנתקל ב"קשיים".
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
רוצים רעיונות יפים לפרשת בהעלותך, שיעשירו את שולחן השבת?
מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/vejgT
מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?
רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?
מוזמנים להצטרף לקבוצה שקטה, פרשה עם ערך בקישור
https://chat.whatsapp.com/Ier6jnmYVWFEB8VcfQ810v
ניתן לקבל גם במייל, לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il
