“הנה 100 ש”ח, אחרי ה’חיידר’ לֵךְ ישר ל’רקמת היימיש’ לאסוף ‘שקית התפילין’ שהזמנו. שַׁלֵּם שם יתרת חוב 80 ש”ח. בדרך הביתה קנה ‘שתי חלב ותביא עודף’!” אמרה אם לבנה, לקראת צאתו ללימודי אחה”צ. הוא מרוגש. בקרוב בר מצוה. יש תפילין מהדרים, חליפה ומגבעת, ושקית התפילין מוכן. לא ריגוש בלבד חש הנער, אלא אף ‘בגרות’. בקרוב ישכים בבוקר לתפילה בציבור, ינסה להיות ‘חזן’ במעריב, ופתאום שומע את אמא “בעצם, אני חוששת שתשכח/תאבד העודף/’השקית’ תתלכלך/תקנה חלב פג-תוקף, לא רוצָה להכביד עליך. אבא ילך ל’רקמה’ ואחותך למכולת. בוא הביתה ישר מה’חיידר’. אל תשכח את המטריה, תעבור רק בירוק, אל תדבר עם זרים, ושים לב שהרב-קו לא יפול לך מהכיס…”.
מסכן. בעוד שבועיים בר מצוה, ואמו שואבת ממנו את כל ביטחון העצמי. אינה ‘מגדילה’ אותו, אינה מעצימה. ילד זקוק להעצמה למען יתפתח כראוי. ביטחון עצמי, הכרת יכולותיו וחוזקותיו, תחושת מסוגלות, הם כלים חיוניים לצמיחה נפשית. ילדים בעלי ביטחון-עצמי מוכיחים ומבטאים כישוריהם ויצירתיותם. לא שלאחרים אין כישורים ויצירתיות. הרי הקב”ה חנן את כולם ב”ה, אך יש ‘מפותחים’ ויש ‘מסוגרים’. צריך להאמין בילד כדי שיאמין בעצמו.
אמא זו טועה, ואף חוטאת, בחינוך בנה. ולא הורים בלבד, מלמדים לא מעטים חונקים תלמידיהם ומונעים צמיחתם. שהרי, מחנך בר-דעת, מיומן בפדגוגיה ודידקטיקה, מעודד תלמידיו ליצירה, לעשייה, להתנסות ולחקר. מחנך טוב יודע כי קטע גמרא שתלמיד למד בעצמו, שווה לדף שלמד מפי רבו. שווה? איך קטע, שליש עמוד, שווה לדף? חז”ל לימדונו ש’תּוֹרָתוֹ’ עֶרְכָּהּ מרובה מ’תּוֹרַת ה” (עי’ ע”ז י”ט.). כשהתורה ‘שלו’, הוא יגע בה, הוא אוהבה ומשמרה, והיא מתקיימת.
בפרשתנו, רודפים המצריים אחר בני ישראל. העם ירא מאד וצועק אל משה. מקשה רבינו אברהם אִבְּן עזרא קושיא עצומה: “יש לתמוה, איך יָרֵא מחנה גדול של ‘שש מאות אלף איש’ מהרודפים אחריהם?! ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?”. ומבאר כאן יסוד עצום ב’תורת הנפש’ [הקרויה ‘פסיכולוגיה’]: “התשובה, כי המצרִים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד (הורגל) מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו?!”.
בעל ‘נפש שפלה’: אדם נדכה ונכאה, אינו מצליח לבטא עצמו ולהוכיח כוחו וגבורתו. בכדי ‘לפעול’, להזדקף ולצמוח, חייבים אמונת מסוגלות – הקרוי היום כ’ביטחון עצמי’. בלעדיו נובלים ושוקעים. המצריים הכניעו נפשנו שנים רבות!
רבינו ה’אִבְּן עזרא’ משלים בזה ‘מהלך’ בו התחיל בפר’ שמות. בדבריו (עה”פ ולא יכלה עוד הצפינו) מבאר, הקב”ה סבב שמשה לא יגדל בבית הוריו המשועבדים, אלא, “שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על העליונה בדרך הלמוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ,הרגילה להיות בבית עבדים…”. כך ‘העז’ להכות מצרי בן-המות, ‘העז’ להושיע בנות יתרו מרועי מדין המציקים, וכך התאזר אומץ בנפשו לעמוד מול פרעה ולהכריז ללא חשש, בביטחון עצמי, שַׁלַּח אֶת עַמִּי’!
‘ביטחון עצמי’ הוא תכונה נרכשת בקרב ילדים. נשתדל לטפח בילדינו ותלמידינו השראה ‘לנסות’ דברים, שינסו לפתור בעיותיהם בעצמם, ולהשקיע בתחומי עניין שהם אוהבים. עידודם ל’עזרה לזולת’ יביא לטיפוח ביטחונם העצמי. חשוב לנו לְבַכֵּר במחמאות ולא לְבַקֵּר בהערות. על המחמאות להיות כנות וממוקדות. ילד שבונה מגדל מבלוקים או לֶגוֹ, ושומע מהוריו “זה המגדל הכי יפה בעולם”, קולט שהמחמאות מזויפות, ואינו ‘נבנה’ עוד על ידן…
‘מלמד להועיל’ מאתגר תלמידיו בשאלות חשיבה וחקירה. מלמדם לנסות ולהתנסות, לטעון ולהתווכח. הוא מאזין לדבריהם, כי בכך הם נבנים. אל יחשוש מלמד שתלמידיו מדברים יותר ממנו… מלמד טוב מציע לתלמידיו שיבדקו בעצמם במקורות, יעיינו ויביאו ‘ציטוטים’. יש להצדיק את האמרה “ילד טרם לומד, הוא לומד איך ללמוד”. לצערנו, מרבית המלמדים אינם מקיימים זאת. צורת הוראה זו דורשת משמעת טובה, ממעטת ‘הספק’, אך מעמידה תלמידים!
תטען הָאֵם “מה לעשות, הרי בני הוא ‘לא יוצלח'”. לא נכון! הוא לא נולד כך, אלא מרוב שלא סמכה עליו, מנעה ממנו ‘בחירה’, פתרה עבורו כל בעיותיו, הִכְתִּיבָה לו את כל מהלכי חייו, הצלחתו נָבְלָה. היא הצליחה לעשותו ‘לא יוצלח’!
“לשנות אדם – זה לשנות את האופן בו הוא רואה עצמו”. רְאֵה אותו חיובי, וְהַבֵא אותו לראות עצמו כך, מסוגל ויכול! דרש הרה”ק מלֶכוויטש (י”ג בשבט) ‘לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו’ – נפקח עיניהם שֶׁיֵּדְעוּ כוח גבורתם!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
