מספר עסקנים מקומיים עלו לבית מרן הג”ר אהרן ליב שטיינמן זי”ע להיוועץ בענייני דמתא. האזין הרב, והשיב בעומק חכמתו “ידוע כי ‘הקריאה מעוררת הזמן’. השבוע נקרא פר’ קרח יש בימים אלה ‘רגישות’ לעניינים העלולים להיגרר למחלוקת. על כן בבואנו לדון בשאלתכם, ניזהר מאוד מאוד מנפילה למחלוקת…
מהי שורש המחלוקת? מה הביא את קרח לחלוק על משה ועל הקב”ה? רש”י פותח “פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא’, וממשיך כי קרח נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל. אך עדיין יש מקום לשאול, למה קרח חולק? למה אָשְׁרִיאֵל משבט אשר או אֶלִיגָד מבני גד לא התערמו? הרי שני אלה לא קיבלו שום משרה ומעמד! קרח זכה והיה מנושאי הארון היה, איש נכבד ועשיר, ולמה החזיק במחלוקת עד סופו המר?
בשבת קרח לומדים פרק ד’ מפרקי אבות [לנוהגין לחזור על ‘אבות’ שוב ושוב לאורך הקיץ כולו, ולא בימי הספירה בלבד.] הפרק פותח בדברי בן זומא: איזהו חכם… איזהו גיבור…, לכאורה, ילד בן 12 שיעשה מבחן של כיתה א’, יקבל צוין הגבוה ביותר. אדם ‘בן שלושים לכוח’ יתמודד ב’מושב-זקנים’ בהרמת משקולות, יזכה בתואר ‘אלוף הגבורה’. מה מתכוון בן זומא ללמדנו במשנתו?
איש אחד הִרְבָּה לבכות על מר גורלו. עובד קשה ולא מרוויח מספיק, מתאמץ ולא מוערך ע”י מנהליו, ביתו צפוף ורכבו מקרטע… ויהי היום, ובפתחו ניצב איש נכבד “שלום, האם אתה אדון כהן?”. האיש רואה שתיקו של הלה מעוטר בְּסִמְלֵי ‘מפעל הפיס’ ומשיב בהתרגשות “כן אני כהן!”. “מזל טוב! זכית במיליון שקל!” ומגיש לו צ’ק… איזו שמחה עצומה! חייו ‘התהפכו’ ברגע! ההוא שואל “היכן גרים משפ’ לוי?”. “קומה מעלי, ולמה אתה שואל?”. האדון משיב “מר כהן, שימחתי אותך, וכעת אעלה למר לוי לבשרו כי זכה בשני מיליון שקל”. שמחתו של כהן נמוגה ונפוגה. ‘המיליון’ שהחיו את רוחו לפני רגע נעשו כמו בלון הֶלְיוּם מתרוקן… מאוכזב… למה רק מיליון…
אומר בן זומא – איזהו חכם? איזהו עשיר? לא ביחס לאחרים! מבלי לְהִשְׁתַּוּוֹת ולהביט ימינה ושמאלה, מי חכם באמת? מי עשיר במהותו? מי מכובד בפני עצמו? מי גיבור בלתי מנוצח לעולם? אלה שיש בהם ‘מידות תְּבוּנָתִיּוֹת’ האמורות כאן! תכונות ערכיות אלו לא תתבטלנה אף כאשר השכנים יתחלפו, והתנאים ישתנו.
חז”ל מתבטאים על קרח ‘עינו הטעתו’, ופירשו צדיקים כי במקום להביט אל תוך עצמו היה מביט לעבר אחרים… במקום לחשוב “אַשְׁרַי שהנני מכבדי שבט לוי, נושא הארון, קרוב משפחה למשה ואהרן, אב לבנים טובים, פיקח ועשיר מופלג” [קרח מצא חלק מאוצרות יוסף הצדיק], חשב “למה לאחרים יש יותר? למה להם…?”.
מסופר על חכם שהתקרב לגיל ‘זקנה’. שאלוהו תלמידיו “רוצים לכבדך במתנה, מה לקנות לך?”. השיב להם החכם “ברוך השם, מה שאני צריך – יש לי, ומה שאין לי – אינני צריך”. לא רק חכם היה, אלא גם עשיר!
חז”ל קבעו שעל נעילת נעלים מברכים “שעשה לי כל צרכי”. ומה ‘כל צרכי’ שייך לנעליים? כשאכנס לקנות נעליים אבקש נעל במידה 43. אם יציע לי המוכר “הנה מס’ 45 באותו מחיר!”. אני לא צריך 45! אני צריך לפי מידתי. נעלי הם ‘לי כל צרכי’! הקב”ה מעניך בדיוק לפי צָרְכִּי, אני צריך ‘נעל 43’, לא גדולה ולא קטנה.
המחלוקת באה מתחושת “למה הוא: חכם ממני, עשיר ממני, מכובד ממני… המילה ‘יותר ממני’ היא שורש המחלקות. הישר מבט עינך אל עבר עצמך, תהיה ‘אתה’, אל תמדוד את חכמתך ועושרך ביחס לאחרים. “הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם” – מן העולם שלך, מֵהַמַּתְאִים לך, ממה שאתה צריך.
משה רבינו מגיב מול קרח ‘שלא כדרכו’, ומבקש מהקב”ה להעניש את קרח. ומדוע אינו מתפלל שיביא לקץ למחלוקת? כתב רבינו בחיי (כד הקמח ‘קנאה’) “לכל השנאות יש תקנה, חוץ משנאה הבאה מחמת קנאה, שאין לה תקנה לעולם”. נחנך ילדינו ל’עין טובה’, מבט אמיתי על החיים, נמחיש בעצמנו, וכך יבינו ‘כל צרכם’…
זמני תשובה ממשמשים ובאים…
123ymm@gmail.com להארות והזמנות © יחיאל מיכל מונדרוביץ’
